הספר עוסק בקשר האובססיבי של גיבור הספר, הכותב ברוב רובו
של הספר בגוף ראשון, ודמות אחרת הדבקה בו באובססיביות ומשנה את חייו. שתי דמויות
אלה נפגשות באקראי בניסיון להציל ילד הנקלע לכדור פורח, בלי יכולת להשתלט על
הכדור. ארוע זה שולי לגמרי בספר.
הספר נקרא בנשימה עצורה, כמו כפרה. אמנם העלילה יכולה להחשב
בתנאים אחרים לעלילת "מתח", אבל כאן זה לא המקרה, אלא יותר דרמה
פסיכולוגית המתארת השפעת הפרעת נפש של אדם אחד על אנשים אחרים, על כמה החיים
יכולים להפוך משגרה מבורכת לרדיפה מתמשכת. מכאן, שהספר נקרא כשברקע הקורא מוטרד
וחרד והפתרון מגיע באחת כעשרים עמודים לפני סיום הספר. אז נפתרת לה לאטה עלילת
משנה.
איאן מקיואן יודע לספר סיפור, בכך אין ספק. משעשע לגלות את
השריטה שלו בנוגע למזג האוויר, בריטי או לא בריטי. בעוד שבכפרה גל חום כבד העיק על
כל ההתפתחות בחלק הראשון, גל חום מוזכר שום באהבה עיקשת, אבל הפעם בצורה מינורית.
(כמו שאלי עמיר,
הכותב תמיד בגוף ראשון, מזכיר תמיד את עצמו כתלמיד מצטיין...)
אני ממליץ בחום על הספר ומשאיר את מלאכת בחירת אחד הספרים,
כפרה או אהבה, בידי הקורא העתידי. אני קראתי קודם את כפרה וזה ספר מונומנטלי יותר
מאהבה עיקשת. משניהם ניתן להפיק הנאה יתרה וזה עיקר, כמדומני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה