ארנסט סבסטיאן הוא שופט מחוזי בתפקיד שופט חוקר באוסטריה,
באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת. יום אחד נקלע לפניו מקרה ההופך את עולמו. אחד,
אדלר, מובא בפניו באשמת רציחת זונה. באופן מקרי לגמרי מוזמן באותה עת סבסטיאן
לכינוס בוגרים, פגישת מחזור של ימינו אלה.
יש השמחים ללכת למפגשים כאלה ולראות כיצד נפל דבר כמה עשרות
שנים לאחר אותו גיל מתפרץ. יש כאלה המתמלאים בעתה רק לעצם המחשבה שיצטרכו לראות
מישהו מעברם. יש כאלה ההולכים בשוויון נפש ויהיה אשר יהיה. גם סבסטיאן חשב לחמוק
מן המפגש, אבל המארגן הנלהב לא הניח לו לחמוק. כך נפגשו להם כמה עשרות, פחות אלה
שלא נמצא מקום מגוריהם וכמה שמתו במלחמה.
הערב הזה מציף פרשה מהעבר, פרשה שבה מעורב אותו אדלר שישב
אצלו כנאשם ברצח הזונה רק כמה שעות לפני כן. הפרשה בה נזכר השופט החוקר היתה רק
השיא למשובת נעורים בה היו מעורבים אחדים מהכיתה, שהרבו להעדר, להשתכר, לבקר
במועדוני לילה ובבתי זונות הצמודים לאותם מועדונים. כל ההוללות הזו פגעה דווקא
בחוליה החלשה ביותר של אותה חבורה, באדלר העני, נטול התמיכה הכספית והמשפחתית,
האבוד מכולם. אותו אדלר לא היה הפחות באדם. להפך. הוא היה בחור אינטליגנטי, איש רוח
של ממש, אם כי תמים ואבוד במקצת. מנגד, שותפו לאותה משובת נעורים ולאחר מכן
להסתבכות בזיוף, בן של נשיא בית המשפט העליון האוסטרי, אחד האנשים החזקים במדינה,
ארנסט סבסטיאן, מנסה להציל את אדלר ולשלחו למרחקים, שלא על מנת לראותו עוד.
אבל הנה חזר אדלר כנאשם וערב ההתמודדות אתו וחקירתו, כבוד
השופט החוקר מעלה הכל על הכתב בליל שימורים שלאחר כינוס הבוגרים ומביא לפנינו בגוף
ראשון פרשה מהעבר, כשבהווה עומדים להתמודד למחרת שני אנשים מכירים מהעבר,
ואלה יצטרכו להתמודד לא רק עם רצח של
זונה, כי עם הדבר הפעוט והמציק הזה הנקרא חיים ושלדים בארון.
אבל בחיים יש לפעמים תפניות מפתיעות, ההופכות את הקערה על
פיה.
ורפל הוא כותב משובח. לאחר ספרים כמו שירת ברנדט וארבעים
הימים של מוסה דאג, לא ציפיתי לפחות. הכתיבה קדחתנית, הסיפור צופן תעלומה והסוף
מותיר אמנם את היבט החקירה המשטרתית ללא מענה, אבל עם שאלות על מעשיהם של בני-אדם
ועל המחיר שהם נאלצים לשלם, לפעמים מחיר לא פרופורציונלי בקלותו או בכבדותו.
העונג בקריאה היה גדול יותר לו לא היה התרגום כל כך
פומפוזי, מיושן ולא נהיר, פרי עבודתו של ד"ר ישראל אלדד הידוע.
איך שלא יהיה, הספר מרתק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה