משחקו של המלאך אכן מסתופף תחת צלו של רוח צלה של הרוח. מה
עושים עם עובדה קשה כזו? נהנים. הנאה זה מה שהספר החדש מעניק ומוכיח שסאפון הוא
מספר מחונן. הנה אמרתי את מה שהתבקש לומר ועכשיו למלאכה.
דויד מרטין הוא אך ילד כשאנו מכירים אותו. בהגדרה הוא ילד
כאפות, אחד החוטף בעיקר מאביו השיכור, חייל מפליטי המלחמה הגדולה ההיא, המלחמה
שביקשה מהצעירים להגן על המולדת בכל מחיר והמחיר תמיד לא זול. הזמן הוא ראשית המאה
העשרים, המקום הוא ברצלונה הנאווה ולא עובר זמן רב עד שחבורת שודדים, לכאורה,
אורבת למרטין האב, יורה בו ומותירה את מרטין הבן בבדידותו. במר גורלו הוא נגרר עם
דם על הידיים למקום היחיד שהוא מכיר, לחנות הספרים של סניור סמפרה, החנות ממנה הוא
נוהג לשאול ספרים.
מרטין הצעיר מאוד אוהב לקרוא עד שמגיעה המכה המזכה אותו
בכינוי ילד כאפות. האם רע לקרוא? כן כשהאב אינו יודע לקרוא וגם אינו מוצא את
הפרנסה ממנה יוכל לשלם את חשבון החשמל.
מה עושים עם ילד שאביו נורה ואמו, שנטשה מזמן, כלל לא חושבת
להיכנס לסיפור ואף לא מנסים לעורר בה עניין? אם יש מזל ויש, פדרו וידאל, בנו של
סניור וידאל העשיר כקורח, העובד כעיתונאי ב"קול התעשייה", מחליט להיות
סנדקו של מרטין הצעיר, לתת לו לגור במערכת העיתון, להפוך אותו בתחילה לנער שליח
ולאחר מכן לעיתונאי. מרטין מכיר לו על כך תודה כל חייו ואף עושה מעשה.
אבל ההתחלה מקרית. מרטין הצעיר אינו עיתונאי השמח בחלקו.
העורך שלו, איש גדל מידות וחכם, מטיל עליו יום אחד משימה: לכתוב בעמוד שהתפנה
סיפור שבועי שימשוך קהל. השאר כבר היסטריה. הסיפורים מושכים קוראים רבים, זוג
מו"לים עולים על מכרה הזהב ומציעים לצעיר לכתוב סדרת ספרים בשם עיר הארורים,
תחת שם עט. מרטין מתפתה, כותב ורק מגביר את שנאת עמיתיו העיתונאים, שרואים בהצלחתו
סיבה לקנאה וצרות עין. מרטין מצידו לא עושה דבר להפיס את קנאתם ושנאתם. הוא משלם
על כך ביוקר.
במקביל, מרטין מנסה למשוך את תשומת לבה של כריסטינה, בתו של
הנהג של וידאל מיטיבו. בתחילה זה רק לשם תיקון ספרו הבינוני ומטה של וידאל. שניהם
משכתבים כל עמוד ובמקביל עובד דויד מרטין על הוצאת ספרו שלו, בשמו הוא. שני
הרומנים יוצאים במקביל. הביקורות מהללות את ספרו של וידאל בעמודים הקדמיים מעל כל
עיתון בברצלונה. ספרו של מרטין זוכה לאזכור מועט וקטילות על ימין ועל שמאל.
זה המחיר שהוא משלם על הניכור מעמיתיו העיתונאים בעבר. אבל
פתאום באה הצעה מצד מו"ל פריזאי הדור לבוש, הצעה המאפשרת לדויד לכתוב ספר
כשהתגמול הוא הון עתק, זמן לרוב ותנאים נוחים. אמנם יש את התנאים הקטנים
שהמו"ל יחליט מתי ואם בכלל לפרסם, הנושא מוכתב מראש והספר חייב להיות מוצלח.
מרטין לא מבין זאת בתחילה, אבל די מהר הוא מבין שמכר נשמתו לשטן, וזה בכלל לא משנה
שדווקא דמות של מלאך מוצמדת תדיר לדש מקטורנו של מיטיבו המו"ל הפריזאי.
מכאן מתחיל מחול שדים אמיתי. מרטין שוכר בית ששום דבר לא
תמים בו. בתם של בעלי מעדניה משובחת, שם הוא קונה מוצריו, מחליטה להתנחל בביתו
ולהפוך למזכירתו בתמורה לשיעורי כתיבה, סמפרה האב מחפש אשה לבנו, הפגישה הדו
שבועית של מרטין עם המו"ל מסבה לו אי נחת הולכת וגדלה, נושא הספר מסב לו
בתחילה כאב ראש וכל זה במקביל לניסיון להתקרב לכריסטינה, המתרחקת ממנו. אם לא די
בכך, מאורעות אלה ואחרים מעלים את המשטרה על עקבותיו. מחול השדים לא נעצר לרגע.
האם זה אמין? האם חוט העלילה ברור? האם זה ספר המדבר על
אוהבי ספר? על התלבטויות כתיבה? על יסורי הכותבים? סאפון יודע לספר סיפור. הספר
מרתק, הקריאה קולחת, העלילה דוהרת, האמינות לא מוחלטת, אבל למי אכפת, חוט העלילה
ברור עד שהוא מתערפל, אבל מי בודק.
מחכה לספר הבא שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה