כבר אמרו לפני, כמה לא מקורי, שקריאה ביומנה של אנה פראנק
מזעזע משום הסוף הנוראי. אבל למרבה הפלא, היומן אופטימי, שופע חיים ומספר את סיפור
המצאות שתי משפחות תחת קורת גג אחת והקורות אותם. יש גם יהודי נוסף שהוחלט לצרף,
רופא השיניים דיסל.
משפחתה של אנה מוצאה מגרמניה, מרקע עשיר הן מצד האב והן מצד
האם. היו אלה אנשים משכילים, הרגילים במנעמי החיים. המחבוא בו שהתה אנה פראנק והשאר
היה למעשה המשרד של אביה במפעל התבלינים שלו באמסטרדם. חלק מהבניין לא היה בשימוש
לפני כן ועתה הפך למחבוא.
מחצית היומן עוסקת באופן כללי בהתאקלמות במחבוא במדינה בה
היו לפני כן בני-חורין. משנאלצו לענוד את התג הצהוב וצעדיהם הוצרו ע"י
הגרמנים, המחבוא הוכן במהירות וכן האמצעים למחיה שם. לא היה רעב, הפחד היה לרוב
מתון ועצם העובדה שהיתה זו הולנד, העניקה תקווה למסתתרים.
אנה פראנק מתגלה בכתיבתה ככותבת מוכשרת, חדת-עין,
אינטליגנטית ורגישה. היא צופה במבוגרים ותוהה לרוב על מעשיהם המטופשים, בעיקר לאור
המתרחש בחלק השני, כשאנה כבר מתקרבת לפטר, בנם של המשפחה המסתתרת השניה. אביה,
המקורב אליה ביותר, אינו מבין את התקרבותה של אנה לפטר, מעשה שאינו ממש מקובל עליו
בזמנים בהם הם חיים. הנורמות חייבות להשמר גם במחבוא.
היומן מתחיל יום לפני יום הולדתה ה-13 ומסתיים קצת פחות
מחודשיים לאחר יום הולדתה ה-15. מכשיר הרדיו מלווה את המשפחות, כשהתקווה למפלת
הגרמנים מתחילה מאי יכולתם לכבוש את סטלינגראד, ומגיע לשיא בפלישת בעלות הברית
לדנקרק, כשההולנדים סבורים שהאנגלים לא עושים די במלחמה ועתה עשו מעשה מזהיר,
שישנה את פני המלחמה.
אבל רוב היומן ובטח רוב חלקו מהאמצע ולסוף, לבה של אנה נתון
בעיקר לפטר. אהבה מבצבצת לה, אבל אנה בוגרת נפשית מחברה פטר, ומאפיינת אותו בביישנות
יתרה, חוסר ביטחון וחוסר מטרה בחיים. את חיצי ביקורתה היא שולחת לכל המבוגרים
ומספרת בפרוט לחברתה "קיטי" הדמיונית את כל המתרחש בבית.
וכך, למרות חוסר האפשרות לצאת, להדליק אור לא מואפל,
להרעיש, הסיוע מבחוץ סדיר ומאפשר חיים של למידה בתחומים מגוונים, בהעברת זמן
תרבותית, בהאזנה לרדיו ובהשארות מעודכנים. התקווה לא פסה מרובם לרגע. לא שתמיד קל
לשמונה אנשים להסתדר במקום יחסית מוגבל, אנשים דעתנים ולפעמים נודניקים כדיסל רופא
השיניים, אבל מצבם היה טוב לעומת יהודים נרדפים אחרים.
מרתק לקרוא את היומן ולשכוח לרגע את הרקע.
וכך, יום אחד, ב-4 באוגסט 1944... עצרה מכונית לפני הבית,
מתוכה הגיחו אוברשארפיהרר של הס.ס.... ודאי הדבר שמישהו הסגיר את המחבוא. היהודים
הוחזקו והועברו למחנה המעצר וסטרברוק, עם השיירה ההאחרונה שיצאה משם אל
מחנות-ההשמדה. מרגוט (אחותה של אנה) ואנה הועברו... במה שמכונה "שיירת
פינוי" למחנה-הריכוז ברגן בלזן. פרצה שם בחורף 1944-1945 מגיפת טיפוס ואלפי
נספו בה. בכללם היו גם מרגוט וכעבור ימים ספורים אנה פראנק.
אביה של אנה, אוטו פראנק, נותר בחיים ולא רק הוא. היומן שרד
והופץ ברחבי העולם בשלל שפות.
