המצודה/ארצ'יבלד ג'וזף קרונין - המלצה חמה

אנדרו מנסון הוא פרפקציוניסט, המתחבט בכל בעיה כשהוא הופך והופך בה, גם כשהוא כבר משוכנע שהפתרון ניצב לנגד עיניו הוא חוזר ומתלבט תוך הפיכת הקשר עם רעייתו לכמעט בלתי נסבל. מיומנויותיו החברתיות מוגבלות מעצם היותו ממשפחה ענייה ושאיפותיו חסרות דמיון. הוא לא זורם ולא מחליק פינות. רעייתו, לעומת זאת, אף שגם היא מרקע דומה, ניצבת עם שתי הרגליים על הקרקע, יודעת להציב הכל בפרופורציה המתאימה, בעלת השאיפות החברתיות והמקצועיות מבין שניהם וגם הגורם הממתן מבין שניהם.

וכן, אנדרו מנסון הוא רופא צעיר סקוטי, שהחל את דרכו המקצועית דווקא בדרום אנגליה בעיירת כורים. ההתחלה היא של עוזר-רופא, למרות שהרופא לו הוא עוזר עבר שבץ מוחי ואינו מתפקד והוא למעשה הרופא העובד לבד. בעיירת הכורים אין ציוד מתאים, התרופות יותר משהן מועילות, אפילו מזיקות לעיתים. הרופאים האחרים בעיירה לא ראו ספר לימוד שנים וכך אין לו באמת במי להיעזר. רוב החולים רוצים רק אישור מחלה על מחלות שאינן קיימות באמת. הם רוצים לקבל תשלום על בטלה ומנסון, שאינו רואה זאת בעין יפה ולא משום הרמיה, כי אם משום השעמום המקצועי, מתנגד. התוצאה? אובדן חולים לרופאים אחרים, המבינים יותר את המציאות יותר משהם מבינים ברפואה. האובדן הוא גם כספי.

מהר מאוד הוא מוצא עצמו בעיירה אחרת, גדולה יותר ובתנאים נוחים יותר, שם הוא עורך מחקר המתפרסם בעיתון מכובד. גם פה עומד לו לרועץ אופיו החותר לשלמות בעיוורון חברתי, אבל הפרס הוא הפיכתו לרופא תעסוקתי ראשי בלונדון. לכאורה, הכרה בעבודתו ומחקרו. אלא שמדובר בעבודה פקידותית, בטחנות צדק הטוחנות לאט ואינן מתאימות לקצב העבודה הרצחני אליו הורגל כרופא. הוא מבין שמכאן לא תבוא הצלחתו ופרסומו כרופא. יש דרך אחרת וזו לפתוח מרפאה עצמאית. אולי מכאן תבוא הישועה?

המרפאה אכן נפתחת, לא באזור מהודר ויקר. החולים ממעטים לבוא בתחילה, אבל פתאום מתרבים. אלה לא חולים שיכולתם לשלם רבה. העקשנות משתלמת וגם המזל מאיר פנים ומגיעים חולים שארנקם כבד ומחלותיהם קלות, השפעתם על חוגם החברתי גדולה והכסף מתחיל לזרום כך שגם החליפות של הרופא נעשות מהודרות יותר והמכונית נוצצת. הכסף מביא את קללותיו הוא.

בסופו של דבר נשפך דם ומוות נגרם, כמעט שופכים את דמו של אנדרו עצמו ולסצנה מקפיאת דם אנו עדים ממש דף לפני סיום הספר.

קרונין בהחלט יודע לספר סיפור דרמטי, הן בעצמו היה רופא, סופר ומחזאי. לעיתים המעברים מעט חדים בסיפור ומעט דרמטיים, אבל המסרים מועברים היטב: חייהם של הרופאים בבריטניה מאה שנים אחורה לא היו קלים. לפעמים זה הורג.

התרגום של כרמית גיא משובח.

איך מתחתנים/אמיל זולא - המלצה

זולא, בסגנונו הישיר והחסכני, הרי מדובר בנובלה קצרצרה המכילה מספר מועט של דוגמאות, מספר לנו על המתאם בין כסף לאהבה. בעיקר בין כסף לאחד ממאפייני האהבה, הנישואים. מבחינתו, לאהבה נגיעה קטנה לכל העניין.

מדובר במאה ה-19 ועפ"י זולא, ככל שמדובר בנישואים, העסק בספירות העליונות של הממון הוא... עסק לכל דבר. ככל שהצדדים עשירים יותר, נישואים מביאים ליצירת תא ממוני גדול יותר ועשיר יותר, בבחינת טובים השניים מן האחד בכל צד. ואהבה? וילדים? נו, אם אלה נמצאים זה בונוס, לא ממש חובה. סקס הרי מצוי בכל מקום בו מצוי הממון, בטח בצרפת של המאה ה-19. ילדים זה נחמד, אבל בעיקר טרחה ורעש.

ככל שיורדים ברמת העושר ומגיעים לרמת הדלות, האהבה פורחת, ילדים מצויים גם. הכל ישיר מפרי עטו של גדול כותבי צרפת דאז, בלי התפתלויות לשוניות מיותרות והכל נכון כל כך. היום היו אומרים על זה שזה טרם נבדק אמפירית. אז היו אומרים.

הספר יצא בהוצאת נהר ספרים, מסוג ההוצאות המביאות פנינים ספרותיות. מהתרשמות קצרה ברשימת הפרסומים בסוף הספר, יש שם מצבור צרפתי לא קטן. מקובל עלי בהחלט. אני חובב ספרות צרפתית בכלל וזולא בפרט.

לכתוב כמו אלוהים/אשר קרביץ - המלצה

מספרים במשקל נוצה יש לי רק דרישה אחת עיקרית: שלא יפגעו באינטליגנציה שלי. הספר הזה, לכתוב כמו אלוהים, עמד בכך לא רע, בטח מבחינת השפה. אשר קרביץ יודע לכתוב, עולם הדימויים שלו עשיר ומעלה חיוך, וזה כלל לא מובן מאליו.

השימוש בסיפור בתוך סיפור אינו טכניקה חדשה או נדירה. אוסטר עשה בזה שימוש, אם לחשוב על חשוד מרכזי אחד. והנה קרביץ עושה זאת, אבל כפול: קרביץ משתמש בסיפורו של אדיר יוקביץ', סופר, המקבל הצעה חלומית מעורכת העיתון רב-תפוצה לפרסם סיפור בהמשכים במוסף סוף השבוע, במשך שנה. סופרים מפורסמים מן העבר נהגו לפרסם כך וזו לא פרקטיקה חדשה, אבל מתחדשת. אדיר שמח על ההצעה, אבל אליה וקוץ בה, המוזות שותקות, לא רק שותקות, קופצות פיהן בכוח.

כרגיל בסוג כזה של ספרים, המקריות שולטת, אפילו שולטתתתתתת, אדיר יודקביץ', המפורסם, מקבל בקשה משכנו לעיין בכמה פרקים שכתב. אדיר חושב שזו עוד בקשה מוגזמת המקבלים סופרים כדבר שבשגרה, משל היו מומחי כתיבה מדופלמים.

השכן הוא ד''ר פודולסקי, פרוקטולוג בדימוס, ובשביל אדיר יודקביץ' זו טרחה מהתחת. אבל שכן הוא שכן ואף שכן חביב והטרחה קטנה. לאחר הקריאה מתברר שזו היתה מתנה משמיים והנה הסיפור הנכסף, שתוך שינוי השמות והתעלמות מכך שזו גניבה ספרותית, ניתן להגיש את ההתחלה המבטיחה לעורכת העיתון. ואם לא די בכך, ד"ר פודולסקי נפגע קשות מיד לאחר מכן בתאונת דרכים ושוב אין בכוחו להגיב כך או כך ולהתנגד. כל זה קורה די בהתחלה ומעתה אין רגע דל.

עולם הדימויים השוצף, הסיפור בתוך הסיפור בתוך הסיפור רצים קדימה וקרביץ לא מניח לנו לנשום ולעכל. הסיפור הבלתי גמור של הפרוקטולוג מתברר כסיפור שלא אומר מהו, כוחות החוק מתערבים וכמובן לא אומר מדוע, ובעיות הזוגיות של יודקביץ' מקבלות תפנית חיובית. איך זה מתקשר תוכלו לקורא בספר החביב הזה, חביב במובן הכי חיובי.

כוכבים מציצים מרום / א. י. קרונין - המלצה חמה

זולא עשה זאת לפניו בספר הנפלא ז'רמינל. שם כמו כאן, מדובר בחייהם של כורים בעיירות כורים עניות. אנגליה היתה במאות האחרונות מעצמת פחם, כשאת ביקושי השיא לפחם דרשה המהפכה התעשייתית בתחילה ויותר מאוחר גם מחמות העולם.

הסיפור שלפנינו מתחיל ב-1909 ונמשך כעשרים שנה בכתיבה מדוייקת, בתיאורים חיים וחפים מסנטימנטליות. יכולתו הסיפורית של קרונין יוצאת מגדר הרגיל ו-640 עמודים נבלעים בלי בעיה למרות תרגום מיושן ודורש ריענון.

משפחת פאנוויק עומדים במרכז הסיפור, דייויד עבד ככורה בצפון אנגליה ונשבע לעזוב מקצוע מתיש זה, שרבים ממשפחתו עבדו בה מדורי דורות וגם ממשפחתו עצמו. אביו היה כורה ותיק ומת יחד עם אחיו, כשממש זמן קצר לפני שהוא נופח נשמתו בתאונה בה מתו כמאה כורים, הוא מצליח לכתוב פתק המסביר כמה התאונה היתה מיותרת.

מנגד, ג'ו גואלן הצעיר מצליח גם הוא לצאת ממקצוע זה ובדרך בה מצליחים אנשים שאינם ישרי דרך, אך מנוסים בניצול תלאות חיים של אחרים. בגורל המתעתע נמצאים גם ריצ'רד באראס, בעל מכרה נפטון, איש עסקים ממולח, שבטיחות העובדים ורווחתם אינם לנגד עיניו. בנו, ארתור, שונה מאביו כרחוק מזרח ממערב. כשהוא מגלה מדוע התאונה הנוראית במכרה היתה מיותרת וכשהמכרה עובר לידיו, הוא מצליח בעזרת הונו של אביו ליצור מכרה המודרני ומביא לרווחה לכורים העניים. האם הם מעריכים את זה?

דייויד אמנם מתרחק מהמכרה, אבל המכרה לא מתרחק מלבו. בעיסוקו הפוליטי הוא מנסה להביא להלאמה של כל מכרי אנגליה וליצירת סטנדרטים חדשים של בטיחות, שכר ומחירים. האם יצליח?

בין לבין, ג'ני אשתו של דייויד נעלמת סתם כך בזמן חופשה ומחפשת לה עולם של זוהר בלונדון. הם תמצא אותו?

אנני, שנשאה לסמי אחיו של דייויד בנישואי בזק, טרם יצא למלחמה בה נהרג, לא מקבלת את הכרתה של מרתה אמו למרות שהרתה ונולד נכד. האם תמצא לבה אל אשה נוקשה זו?

כאמור, 640 עמודים נבלעים ביעף. ספר מרתק מאוד, המוכיח שוב ושוב, שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו, שאנשים בהחלט לא יודעים מי עושה עבורם טוב, שחלומות על זוהר נגמרים בשברון לב (ע"ע הנערה מן הדואר) ולפעמים דווקא כדאי ללכת עם הזרם, למרות שרק דגים מתים שוחים עם הזרם.

מיהרתי וקניתי עוד שני ספרים של קרונין. מחבר חדש שבה את לבי.