ניצבת/א. ב. יהושע - מיותר למדי

ניצבת הוא קשקושון. אם יש לכם משהו דחוף יותר לעשות, זה כל מה שאתם צריכים לדעת. אם אתם סקרנים, השארו אתי.

א. ב. יהושע אולי יודע לכתוב, אבל זה לא משכנע. כאן הוא מספר לנו על אחת נוגה בת 42 (איילת זורר בסרט שיהיה), שהיא נבלנית הולנדית. משום קריירה זו היא ויתרה על הבאת ילדים ובעלה לשעבר אוריה (נתן דטנר או אלון נוימן, אני לא סגור, בסרט שיהיה. צריך אודישן) ויתר עליה בגלל עובדה זו. הוא לא היה מוכן לוותר על ילד, אז הוא עזב.

יום אחד היא מקבלת טלפון מאחיה חוני (אורי פפר בסרט שיהיה). הוא משכנע אותה לבוא לישראל לשלושה חודשים ממאי והלאה, שאז מתפנה דירה  בתל אביב בדיור מוגן, ושם הסכימו לתת לאמם (ליא קניג נפלה באודישן, מבוגרת מדי) שלושה חודשי ניסיון חינם. חוני מקווה שהאם תעזוב סוף סוף את ירושלים, את השכונה המתחרדת, ותעבור קרוב עליו. נוגה תגור בינתיים בירושלים.

והנה נוגה מגיעה. האח חוני דואג לה לתפקידי ניצבת בסרטים ופרסומות, שלא תשתעמם ואף תקבל קצת כסף, והשיא בהצגה כרמן למרגלות מצדה. עד כאן להבלות שבסיפור ומעתה לטפשות. הניצבות מביאה את נוגה למצבים קומיים, בהם בעלה לשעבר מצליח להגיע לאתר סגור ולדבר עם נוגה, אחרי ששמע במצדה מחוני שהיא בארץ. בסוף הוא גם מגיע לבית בירושלים ומתעמת איתה. בסיפור גם ילדים חרדיים המצליחים להיכנס לדירה ולצפות בטלוויזיה האסורה עליהם, נוגה אף קונה שוט אימתני לגרשם, ובחזרה להולנד  יש  טוויסט אדום מדם המחזיר את הסיכויים ל... תקראו, ולמה תטרחו, ותבינו.

הקשקוש הזה לא מצליח לרגע להתרומם לדרגת קשקוש משובח, שלכבודו נכתבים לפעמים אפילו ספרי מופת. הסיפור הזה הוא סתם סיפור וסתם בזבוז זמן.

א. ב. יהושע בהחלט עבר את שיאו. לא קראתי את המנהרה, לא בטוח שאטרח. איש לא העז לומר לו שהספר הזה לגמרי מיותר.

המשכונאי/אדוארד לואיס וולנט - להתרחק בכל מחיר

הספר הזה עוסק באחד סול נצרמן בן 45, קשיש לטעמו, בוגר מחנות הריכוז. הזמן הוא כ-16 שנים לאחר תום מלחמת העולם השניה ולנצרמן מקצוע אמריקאי: משכונאי. מה עושה משכונאי? מתפרנס ממסכנותם של אחרים ועוד בהארלם, שאני לא צריך לספר לכם שהיא בניו יורק, אותה אתם מכירים ככף ידכם. לתל אביב אתם צריכים וייז. ומה יש בספר? כלום. ביידיש: גורנישט מיט גורנישט.

לנצרמן עוזר נאמן בשם אורטיז, בחור רב יוזמה. כל העסק של המשכונות אינו מי יודע מה רווחי, בטח לא בהארלם. אלא שלנצרמן יש מלבין כספים חסוי, המביא לנצרמן סכום כסף גדול במזומן, שנצרמן לכאורה הרוויח בעסקו, ובתמורה הוא מקבל צ'ק קטן יותר והנה הלבנה.

סול עייף מהחיים, האהבה רודפת אחריו בדמות מרילין, אבל אחרי מה שעבר כבר אין לו כוח לזה. בסופו של דבר הוא נופל לבגידה, לא בגידת אהבה, והאדם הלא נכון משלם על כך את המחיר.

לכאורה, חתיכת סיפור. למעשה, שום כלום. ספר מעיק, הטמפרטורה חמה, מזגן אין. אנשים מסריחים, אפילו "משפחתו" של סול היא מטרד על גבו ועל חשבון הבנק שלו ושום דבר מעניין לא קורה. שום. לא יודע אם וולנט התחיל את אופנת השואה לייט כמקדם מכירות, אבל זה מוצלח כמו פרונקל בתחת ובעל אותו מקדם עונג.

הספר לא מושך לקריאה, נלחמתי בעצמי בכל פעם שהייתי צריך להמשיך לקרוא, העניין שגיליתי היה אפסי ואני ממליץ לכל אחד שרוצה עונש את הספר הזה. כבר מזמן לא נתקלתי בספר גרוע שכזה. כמובן שיש כאלה הקוראים ספר גרוע ואומרים לעצמם הנה חתיכת מסטרפיס, בעברית "מ". אין כמו רמיה עצמית טובה כדי לעבור משברים קשים. אז רמו את עצמכם וקראו בשקיקה.