המסע אל החופש/מסעב חסן, ג'יימס בקט - המלצה חמה

 

המסע אל החופש הוא המסע הלא ייאמן של מסעב חסן, בנו של יוסף חסן ממקימי החמאס, בנבכי הביורוקרטיה האמריקאית. הספר הזה הוא כמובן ספר ההמשך ל"בן החמאס", שעסק במסעב המשת"פ והמרגל לטובת ישראל, ומפעילו הקפטן לואי.
בספר השני אנו מגלים את העזרה שקיבל מהשב"כ וכך מגיע מסעב לארה"ב רק כדי לגלות שהוא מועמד לגירוש מידי משום שציין "כן" בשאלון בו נשאל אם היה חבר בארגון טרור. מצמית, מרפה ידיים, מעורר חלחלה, אבל ארה"ב היא מדינת חוק ובלי צחוק. אלא שאז יוצאים למסע בו אפילו המפעיל, קפטן לואי, גונן בשמו האמיתי, מגיע לארה"ב בניגוד לכל תקנה של השב"כ ומסתכן בנידוי של מדינת ישראל והתנערות ממנו. גונן מרגיש שהוא חייב לעזור למסעב ולהעיד לטובתו, שעצם העובדה שהיה חבר ארגון טרור היה למעשה לצורך ריגול למען ישראל. הפרטים המפורטים בספר כמובן, אבל מה שחשוב זו דמותו עצמה של מסעב חסן, שהאמת שלו היא גם האמת וגם שלו. האמת שלו היא התנערות מהאסלאם הלוחמני ורווי השנאה ומניעת מוות אפשרי.

האנגלית של מסעב משתפרת אט אט, היא חייבת להשתפר משום שזרמים נוצריים בארה"ב אט אט מזמינים אותו להופיע אצלם ולנאום. אחר כך מציעים מטוב הארץ ומשכנעים בדרכי נועם להצטרף לזרם הזה או האחר. מסעב נותר עם האמת שלו ומסרב בנימוס. הצטרפות היא התחייבות, לא בטוח שזו הצטרפות לאמת הנכונה ולא בהכרח לאמת שלו.

אמת אחרת צצה מולו בכל פעם שהוא בא במגע אם החוק, עם הפקידים המביטים בשאלונים שמילא, השנה היא 2007, רק שש שנים לאחר האסון שבא לאחר המגה-פיגוע בתאומים. הפיגוע ששינה את העולם והפך את אמריקה לפרנואידית קיצונית.
מסעב ממשיך לנאום, ממשיך לחיות על כספים קטנים שניתנו לו כשכר על הרצאותיו ומעט מתרומות. את התרומות הגדולות הוא מקפיד להעביר הלאה מחשש להתחייבות כזו או אחרת. חתיכת טיפוס הוא. אלא שאם מתקבל הרושם שבכל מקום הוא נואם, לא כך הדבר. המוסלמים מחרימים אותו כמובן ומה שמפתיע שגם היהודים נוהגים כך, ארגון איפא"ק למשל. אבל אט אט הקרח נשבר ואיכשהו מתוך קשרים, קשרים זה דבר חשוב למגורש פוטנציאלי, מוסלמי שהמיר דתו, מרגל מקצועי ואדם שאביו הוא ממנהיגי החמאס, ארגון טרור לכל דבר, התקרבות נעשית במקום בו לא היתה היתכנות.

בסוף נאם גם מול 15,000 איש בכנס המרכזי החשוב באיפא"ק. אפילו חצי מיליון דולר הציע לו מיליארדר, כדי שיוכל להיות עצמאי. מסעב דחה בנימוס. כסף, אפילו מתנה, זו התחייבות.

כארבעים עמודים לפני סוף הספר פניתי לראות את הסרט התיעודי המרגש הנסיך הירוק, שנעשה עפ"י סיפורו ושם הכינוי הסודי שלו בשב"כ. סיפור באמת מרגש ויוצא דופן.

לקראת הסוף, כשמסעב רוכב על אופנוע לגבול קנדה ושם מצוי גם, לגמרי במקרה, מישהו במצב דומה לו, אחד ג'ון קלווין, כשלפתע מהבהבים אורות המשטרה מאחור. המתח עולה, הלב דופק והשוטר חושב שהנה תא הטרור הרדום אותו מחפשים שנים נמצא זה עתה. שני "מגורשים", אחד מארה"ב, אחד מקנדה. זה נגמר בדמעות שמחה דווקא.

כאן לא יכולתי להתאפק ולתת לכם הלצה לסיום:

באחד מנקודות המעבר בין קנדה לארה"ב מגיע אחד עם אופנוע מהודר ועליו שני שקים.
"מה בשקים?” שואל המוכס.

"חול". דוקרים ודוקרים ואכן חול. “סע".

וכך גם בשבוע הבא, אופנו מהודר חדש ושקי חול. שבוע אחר שבוע זה קורה במשך כמה חודשים.

עובר זמן, המוכס כבר לא מוכס והאופנוען כבר עוסק בדברים אחרים, אבל שניהם נפגשים בבר אפלולי בניו-יורק. “תגיד,” פונה המוכס לאופנוען, “מה היית מבריח שם?”
"אופנועים".

המאהב/א. ב. יהושע - המלצה חמה

 

בן 40 היה א. ב. יהושע כשפרסם לראשונה רומן מלא לאחר פרסומים של כל מיני סיפורים קצרים. היה זה המאהב המפורסם. מקריאה של ספרים מאוחרים יותר של יהושע, ניכר לגמרי שהמאהב הוא המגנום אופוס שלו, ראשון ואחרון.

המאהב מסופר דרך מספר דמויות, כל פרק דמות אחרת.

מיהו המאהב? ניכר שיש יותר מאחד. וכדי שייקל עליכם להבין, אספר לכם מיהן הדמויות ואתחיל מהראשית, הלא הוא אדם, בעל מוסך גדול באזור התעשייה של חיפה, המעסיק ערבים רבים שלאחר מלחמת ששת הימים ובטח לאחר מלחמת יום כיפור. המוסך גדול מאוד ואדם הופך מהר מאוד לאדם אמיד. את המוסך ירש מאביו, מומחיותו רבה בתיקונים, אבל אט אט זמנו בידו והוא ממעט לתקן, אם בכלל.

הדמות השניה היא דאפי, בתו השניה שלאחר מות בנו הראשון יגאל, שחירשותו הביאה למותו בעודו בן חמש. היא בת 14, תלמידה נבונה ובכל זאת מועמדת לעוף מבית הספר בו מלמדת גם הדמות השלישית.

הדמות השלישית היא אסיה, אשתו של ואמה של, שמתרוצצת בין ישיבות, תיקוני עבודות בהיסטוריה של תלמידים, סיום הדוקטורט שלה באוניברסיטה ובבית גם מבשלת (רע) ומנקה (טוב(.

הדמות הבאה בתור היא נעים בן ה-14, ערבי יפה כזה, שעבודתו במוסך כנער ניקיון שנפצע גורמת לכך שאדם מאמצו כביכול כמעט כבנו, במקום אולי יגאל המת. נעים מוצא עצמו ישן בביתה ועוזר לדמות הבאה, ודוצ'ה הזקנה, סבתו של הדמות הבאה, שאיבדה הכרה ומצאה הכרה לאחר שנה והיא סבתו של הדמות הבאה.
הדמות הבאה היא גבריאל ארדיטי. המאהב? רשמית כן, אבל נראה. גבריאל חזר לארץ מפריז כי כתבו לו, שכנתה של ודוצ'ה כתבה, שסבתו על ערש דווי וכדאי שיבוא לקחת את הירושה הדלה, הכוללת בית ערבי נושן בחיפה תחתית ומכונית מוריס דגם 47'.

כאן מתחילה ההסתבכות.

גבריאל מביא את מכונית המוריס למוסך. הוא עדין ונרפה וכאלה אנשים לא שולחים למוסכים בישראל, המרבים לטרוף אנשים כמותו. והוא נטרף. מכוניתו מדגם 47' ואנחנו בשנת 73', התיקון עלה 4000 לירות, הסבתא עוד חיה ומסרבת למות, אין ירושה האוטו נלקח כבן ערובה ואיכשהו אדם בעל המוסך רחב-הלב מציע לגבריאל ארדיטי לבוא לסייע לאשתו אסיה בעבודותיה המסובכות בצרפתית. מפה לשם, זו לא רק צרפתית. תבינו מה שתבינו ותוכלו להיעזר בשם הספר. אלא שהמלחמה פורצת וגם נגמרת, וגבריאל נעלם לכאורה בצבא. איכשהו האוטו שוחרר עבורו למרות החוב ששולם איכשהו, אבל הסבתא מתעוררת וחוזרת לביתה, אדם מסייע בהוצאות שיקום הבית, משכן בו את נעים הנער הערבי, שיסייע בתיקונים ובצרות אחרות, ואיכשהו נרקמת שם אהבה שמאחרים להכיר בה, בין נעים היודע בעל פה שירים של ביאליק לנערה המועמדת לסילוק מבית הספר ולא מתוך טפשות.
או אז רוכש אדם משאית גרר משומשת ויוצא לתור את כבישי הצפון בגרירות ליליות בחיפוש אחר מכונית מוריס תכלת שנת 47'. בתור עוזרת וגובת כספים מצטרפת דאפי, המתקשה לנום בלילות, ונעים שזה תפקידו הרשמי והוא מוכשר להפליא. שניהם יושבים אחד לצד השניה דחוסים ברכב הגרר באמצע הלילה ואני מניח למוחכם החף מפשע להשלים את התמונה.

המוריס נמצאת בסוף, לא תכלת, כי אם שחורה ונהוגה ע"י חרדי. היהא זה גבריאל ארדיטי? הזוהי המוריס הנדירה?

הספר כתוב ללא שמץ תקינות פוליטית. ערבי המעקם פניו מועמד לפתח, ערבי המכניס יד חשודה לכיס הוא איש פתח ודאי. אז מה אומרים על נער ערבי המצטט ביאליק וכאות שריקת אזהרה הוא מעדיף את ירושלים של זהב? צחקתי לא מעט בספר השוצף הזה. לשאלה אם מדובר במאהב או מאהבים צריך לקרוא כדי לוודא.
אהבתי כל דף בספר המקסים הזה ולא, אני לא יכול להבין את אלה שמעקמים אפם. הם בטוח מהחמאס.