בנוי לקשר/אלכסיס היל - המלצה רפה

 

אני עובד בחנות ספרים ונגיש לכל הספרים החדשים והמדוברים. בחרתי במדובר אחד, בנוי לקשר. בריטי, משעשע, אהבה בין גברים בקשר שלא נועדו להיות. מה יכול להיות רע? אז, זהו, שזה בכלל לא רע, אפילו שבאנגלית זה בטוח נשמע טוב יותר.

לוק אודונל הוא בן לאם חצי צרפתיה ולאב חצי אירי כששניהם יחד היו שותפים לכמה אלבומי מוזיקה מוצלחים בשנות השמונים של המאה הוקדמת. הם לא יחד ובנקודת הזמן בו אנו פוגשים את לוק, אמו מודיעה לו שאביו, שהתנכר לו מקטנות, חולה בסרטן. זה לא ממש מזיז ללוק, אבל איום הפיטורין מארגון הדואג לחיפושיות הזבל, אלה המצילות את כדור הארץ בפעולותיהן המבורכות, כן מזיז. ולמה מאיימים עליו בפיטורין? אז ככה: בבריטניה עיתונות הזבל העוקבת אחר סלבים ומנציחה את צדם העלוב, הנציחה את צדו העלוב של לוק יותר מפעם אחת, וזו הפעם האחת-יותר-מדי, הגורמת לתורמים להמלט על נפשם ולהניח לחיפושיות להוותר ללא מצילים.

השג לך בן זוג גיי הולם, או ש...

וכך פונה לוק לקבוצת ההצלה שלו והם, למרות נדירות ביקוריו בקבוצה, פייסבוק או ווטסאפ, נרתמים להצלה ומשיגים את אוליבר בלקווד, הפרקליט הצעיר והמסודר, הגיי המקסים. התחלה צולעת, מתברר ששניהם צריכים בן זוג מזוייף והמצוקה מולידה הצלה, גם אם דחוקה. לוק חי בדירת פח אשפה ואוליבר לבוש בהידור מאופק, יודע לחיות את החיים ככתוב בספר החוק, מצוי בנימוסים המצויים בחברה הגבוהה, יודע תמיד מה שנכון לומר למי שנכון לומר, ומצליח לאהוב איכשהו את לוק. לוק לא מאמין שכל הטוב הזה קורה לו ומצליח לדפוק את העסק פעם אחר פעם.

תגידו מה לי ולזה ואמרתי שיש לי נגישות גם לדברים גרועים מזה, אבל התנאי אמר ספר מדובר, בריטי זה בסדר, לא עלבון לאינטליגנציה, משעשע זה טוב. הכל מצוי שם, גם השם ההפוך למציאות.

וכך, הקשר נרקם ונפרם כשמצדו של לוק ניסיון חייו הקודם בזוגיות בה הוא נבגד, ואוליבר בזוגיות חסרה. ומה עושים עכשיו כשזוגיות מזוייפת, המוצגת לעולם כזוגיות מושלמת הופכת במהוסס לזוגיות מלבבת? לוק מתקשה להיכנס לזוגיות חמה ואוליבר שמח להעניק כזו.

אבל בחיים כמו בחיים, כשנמצאים ביחד זה איכשהו מתהדק ושני המקרים בהם הם היו צריכים להיות יחד, מסיבת ההתרמה של לוק ומסיבת המה-שזה-לא-יהיה אצל הוריו של אוליבר, עבר בהצלחה כזו או אחרת. עד לשם, אם אתם סקרנים לגבי תשמישי המיטה, תמשיכו להיות סקרנים.

ובסוף איך נגמר?

נגמר.

מה נגמר? מה???

נגמר בהתאם להוראות היצרן.

בית הקפה של נורה אפרון/ורד שנבל - המלצמה רפה

 סיפורם של הבודדים, של הישראלים הנסחפים אל חופי ניו-יורק, כל אחד מטעמו הוא, שורדים יותר או פחות את העיר המופלאה הזו, מופלאה בעיני שורדיה ובעיני הכמהים אליה, כאילו בה ימצאו את גורלם, את ביתם, את כל הטוב שיש לעולם להעניק.

בית הקפה הוא של ניסן (מארק איווניר או גל תורן בסדרה, תלוי באודישן), המצוי מזמן בניו-יורק כבית קפה אמיתי, שהיווה אף אתר צילום עבור נורה אפרון ובעבור סרטיה. ליב (עדי בילסקי בסדרה, גגלו), ישראלית אף היא, מגיעה לניו-יורק כדי לברוח מחתונה בה לא רצתה, ומוצאת עצמה רודפת אחר מלגה ללימודי קולנוע בניו-יורק, כשהיא מצלמת בשולי הסרטים האינסופיים המצולמים בעיר ומקבלת מדי פעם מידע על סרט חדש, רק כדי להצטרף לציידי סרטים כמוה ולצלם בשקט בשולי הסצנות.

איילנד (יהודה לוי, בסדרה), מצטרף חדש, אף הוא נפגע אהבה, שחברתו-כמעט-אשתו עזבה את החופה בלי אף להגיע אליה ונעלמה לה בלי משים. דירה מחכה לו בניו-יורק והוא  מחליט לקחתה ולעבור לשם עם סנדי כלבו.

איילנד מוצא עצמו בבית הקפה של ניסן, ליב מגישה לו את הכריך שלו, המוצא את מקומו החדש על מכנסיו של ניסן. בסופו של דבר מתברר שדירתו של איילנד בסמוך לדירתה הזמנית של ליב, החייבת לפנותה ומוצאת עצמה גרה אצל איילנד.

האם מכל המעגלים האלה ייצא מבנה הגיוני, שיוכל להתניע ולנסוע לאנשהו? מתברר שלא. ורד שנבל כותבת טקסט קריא, יד עורך נעלמת, כי באמת אינה, לא עורכת את הטקסט כראוי לתפקידה, העברית זורמת, אבל לא תאיים לא על מאיר שלו, לא גרוסמן ולא באר, אפילו לא על עידית אלנתן.

מילא העברית, שלושה ישראלים נפגשים בבית קפה ולא יודעים תוך עשר דקות את קורות החיים המפורטים עד דק, כולל דעתם המפורטת על מה ששמעו, הייתכן? ארבע שנים עובדת ליב אצל ניסן ולא יודעת עליו דבר. האם היא כבדת שמיעה? גם ניסן לא יודע דבר על העובדת שלו, האם הוא עיוור? אבל ניסן בכל זאת מעניק לליב מדי פעם יום פה ויום שם, כדי שתוכל לצאת לציד צילומים. אחרי ככלות הכל, הוא מאתרי הצילום הידועים בעיר, היא רוצה להיות, להיות מה?

אבל מליב ואיילנד חייב לצאת משהו, תיקון לחייהם הקודמים, למשהו החדש הנרקם ביניהם. וממעגלי החיים שלהם אכן נוצר אוטו מקסים, אך, אבוי, גלגלים מרובעים יש לו.

מותו של אהרון אלקלעי/עידית אלנתן - המלצה

 

אל הספר הזה הגעתי במקרה באיזשהו יריד, אבל לא הייתי קורא אותו אלמלא קראתי את הספר הקודם שלה, בניגוד להוראות היצרן, המשעשע.

הספר הזה חול"ב הו"ד (חוטף לב, הופך דפים) לגמרי. העברית שלו לעילא ולעילא, מה שלא מפליא בכלל משום היותה של אלנתן "בוגרת תואר ראשון בלשון עברית ובלשנות אנגלית" וכיום (אפריל 2022) עורכת כתב-העת "נשיונל ג'יאוגרפיק" בישראל. אלא שלא התכנסנו לתחרות לשונית עם מאיר שלו או עמוס עוז, או לאגוז קשה כמו חיים באר.

אהרון אלקלעי הצביע לליכוד במקום מגוריו ביפו בניגוד לשכניו. זה לא כזה שוס גדול, אבל סיפורו הוא החלק הקטן בספר. ילדיו הם החלק הגדול, החל בבתו האמצעית, דניאלה (נועה קירל, בסדרה), שאכפת לה מאוד מאוד, אבל ממש מאוד, מעצמה בלבד, עד כדי כך שבניגוד להוראות היצרן, אביה, הלכה והתחתנה עם גבר זר לשכונה, ערבי במוצאו... מוסכניק בעיסוקו והיחיד ששבה את לבה של דניאלה, לב קשה כאבן. בנה הבכור, עומרי, גר ברמאללה ולומד בחוג להכנת מטענים מזיקים. את דניאלה אנחנו פוגשים כשהיא באה לבנות ציפורניה אצל נטלי בונת הציפורניים החדשה בשכונה (עדי חבשוש בסדרה), כשהיא גם מנסה לשדך לה את אחיה הבכור עופר. אין רגע דל בין עמוד לעמוד.

האחות הקטנה (רותם סלע בסדרה), בבת עינו של אהרון, ששבה לגור ביפו במרחק דיווש אופניים מאביה ובמימונו, על סף סיום לימודיה בתואר השני וכעת עוסקת במקצוע נדיר לעת זו, בלוגרית. על כסא המתנה במשרדו של רופא עור היא פוגשת עורך מוסף עיתון נפוץ ומפה לשם הופכת לבעלת טור טיולים בעיתון. אין רגע דל בין עמוד לעמוד.

החלק השלישי בספר עוסק בעופר, האח הגדול והלא יוצלח במשפחה (רן דנקר, בסדרה). עופר לא סיים צבא, דבר מביש בכלל ומביש במיוחד לאהרון אלקלעי הליכודניק. מילא שלא סיים צבא, גם חיים מסודרים לא חי. אנו פוגשים אותו, ככל שאר המשפחה, בסמוך ומיד אחרי מות האב. גם כשלא מתפקדים ולא עובדים, אין רגע דל בסיפור.

בחלק המסכם של הסיפור שוב פוגשים את דניאלה, קוץ אמיתי בתחת. עומרי בנה מתקשה למצוא עצמו בעולם בהיותו יהודי כבן לאם יהודיה ומוסלמי כבן לאב מוסלמי. דניאלה החופשיה בהתנהגותה ובלבושה מהווה אתגר אמיתי בעולם המוסלמי. דמות נוספת מעברה של דניאלה נכנסת ומבקשת לשבש בבלי דעת סדרי עולם בעולם שגם ככה אינו מממש מסודר. עבד, בעלה של דניאלה, כשהוא מגלה מה השתבש, מבקש לשים קץ לכל ורץ ברחוב עם סכין וקורא אללה אכבר...

יופי של סיפור, הבא משום מקום והולך אל סופו המחויך. קראו.

אל גן העדן/האניה ינגיהארה - המלצה חמה

 

הספר הזה נישא על גלי הזיכרון של "חיים קטנים", ספרה הקודם והפנומנלי של ינגיהארה. נראה שחיבתה של ינגיהארה אל אהבת גברים בולטת וטבעית.

הספר מורכב משלושה סיפורים, כל אחד רחוק מקודמו במאה שנים, כשהראשון מתחיל ב-1893. דיוויד, בן למשפחת בנקאים מכובדת ועשירה מאוד נמצא על פרשת דרכים לכאורה. הוא כמעט בן 29 ועדיין אין לו זוגיות. הגבר המוצע לו מבוגר ממנו במעט, עשיר "חדש" יחסית, לא משכיל, אבל ראה ועשה רבות בחייו, ויכול לשמש בעלו של דיוויד במה נקרא זוגיות בטוחה ונוחה, וכמובן איחוד כספי המשפחות להגדלת ההון הכללי. סבו של דיוויד, נתניאל בינגהם, גידל אותו מגיל צעיר עם אחיו ואחותו מאז מתו הוריהם במגפת שפעת.

דיוויד פוגש את צ'רלס המיועד, הפגישה הזו נעימה וגם אלה שאחריהן עד שהוא פוגש את אדוארד, מורה יפה תואר וצעיר בבית הספר בו מתנדב  דיוויד לילדים נטולי משפחה השייך למשפחת בינגהם. ינגיהארה מטפלת בעניין בכפפות משי. האם יבחר דיוויד בזוגיות בטוחה כשכל חייו למעשה הם בטוחים, או שמא ייצא להרפתקה ואהבה מטורפת עם אדוארד?

ברקע, מדינות החירות בצפון מזרח אמריקה הכללית, מה שהיום ואז בוסטון, ניו יורק, מסצ'וסטס ועוד, ושאר המדינות במערב ובדרום שבהן הדמוקרטיה ושאר זכויות האדם לא ממש התקבעו עדיין. במדינות החירות עניין נישואי גברים עם גברים ונשים עם נשים הם עניין בטוח, מקובל ויומיומי. ההרפתקה בקליפורניה, אותה מציע אדוארד לדיוויד, חיים של שני גברים שנישאו במדינות החירות ועברו לעבוד בחוות משי ששייכת להם, תחת סכנה מתמדת של גילוי הזוגיות הלא מקובלת שלהם, מה תהיה החלטתו של מי שלא עשה דבר מימיו ולא טרח שום טרחה? האם האהבה תנצח? האם יבחר דיוויד לחיות חיים אמיתיים, ללא משרתים והגנה של מעמד וכסף? שמא יבחר לחוש את הרוח בפניו, את האושר לקום כל בוקר מול אדם אהוב?

הסיפור השני עוסק ב... לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש בלב, כן, שוב דיוויד, פקיד משפטי, שזה אחד שלא סיים את לימודי המשפטים שלו משום חיסרון כיס. דיוויד הפעם הוא צעיר מהוואי, שלמד בניו-יורק, עובד בחברת עורכי דין, שעט הנוזל בכיס חולצתו מאלץ אותו להיכנס בבלי דעת לשירותי הבכירים בחברה, רק כדי לפגוש בכיר בשם צ'רלס, שמגיש לו חולצה משובחת שילבש במקום זו שהושחתה. דיוויד ההוואי השחום והיפה נופל ברשתו של הבכיר, המבוגר ממנו בשלושים שנה, יפה אף הוא, והם זוג ב-1993. באחד הערבים הם מארחים חברים, ביניהם פיטר הגוסס מאיידס ומהווה תזכורת לכל חבורת הגברים למצפה להם באורח החיים בו בחרו.

החלק השני בסיפור השני מחזיר אותנו למקורותיו של דיוויד, בעיקר לאביו הבטלן, שבתנאים אחרים היה עתה מלך באחד מחלקי הוואי. סיפור מפותל, שלא מביא אותנו לשום מקום ודי מיותר בסיפור הכללי.

הסיפור השלישי הוא המורכב מכולם, הארוך מכולם, ונכתב מתוך הסתכלות על אמריקה הלא כל כך חופשיה ודמוקרטית ב-2093. בסקירות עד עתה נמנעתי מלכתוב על הקורונה. אני והקורונה מתעלמים זה מזה ומקווים להמשיך ביחסים מבורכים מעין אלה. אמנם עברו שנתיים (עתה אפריל 2022) מאז הסגר הראשון בו נשלחנו הביתה אל הלא נודע, אבל נדמה שהספר שלפנינו כאילו כפתה עצמה המציאות על ינגיהארה ומתוך הקורונה פרץ לו הספר הזה ואל עשרות השנים קדימה, אל מדינה שמסמלת יותר מכל קידמה ודמוקרטיה, ועתה אין לזה כל זכר. מגפה רודפת מגפה, הסגרים אכזריים יותר, המדינה שולטת בכל וכופה סגירה על מקומות בהם המגפות מאיימות על הכלל והנתקים מוחלטים.

שוב דיוויד, והפעם כבן הסרבן והמורד של צ'רלס ונתניאל, המביא לעולם את צ'רלי, הגדלה ועובדת במעבדה בהם נמצאים מדענים העושים ימים כלילות בחיפוש תשובה למגפות, הבאות בגלים ומשאירות מתים ונגועים לרוב. האם הפעם אמריקה עדיין המדינה הידועה בקידמה ובדמוקרטיה שלה? כלל וכלל לא. את הקורות את משפחת בינגהם-גריפית ודיוויד בנם אנחנו שומעים מתוך מכתבים הנכתבים כנראה לאהובו לשעבר של צ'רלס, פיטר, המצוי בבריטניה החדשה, כנראה חדשה במובנים רבים וחופשיה יותר. אין טלוויזיה, אין אינטרנט, אין נייד, אין תקשורת של ממש.

ייאמר שוב, הספר הזה אינו חיים קטנים, האניה ינגיהארה סופרת גדולה. בספר העוסק במאתיים שנה במדינה שיש בה הכל, והכל הזה הוא הבון טון של העולם החופשי, היא מעמידה לבחינה חיים הומוסקסואליים כחיים מקובלים ורגילים, עד כי נראה שזוגות הטרוסקסואליים הם היוצא מן הכלל והמוזר והלא מתקבל על הדעת. בסופו של יום, מצליחה ינגיהארה להעמיד נושאים רבים לבדיקה מהפרט למדינה, מהיחסים האלה והאחרים, משליטה מוחלטת של המדינה לחירות מוחלטת של הפרט, שנעלמת עם הופעת המגפות הגדולות. זה לא שינגיהארה מציעה פתרונות, אבל יודעת להציג את הבעיות באור נהיר ומשכנע. למשל, האם הירידה בילודה כתוצאה מנישואין בין בני זוג מאותו מין, היא ברכה או קללה? נחשו שוב.

הסיפור השלישי מובא מנקודת מבטו של מדען וביורוקרט בכיר של ה"מדינה", אחד שיכול לספר לנו מה באמת קורה, מה פייק ניוז, למשל שהמדינה ממציאה מגפות כדי להגביר את שליטתה באוכלוסיה. כן, לצ'רלס גריפית זכויות רבות כמדען והוא מנסה בכל כוחו להגן על ולחתן את נכדתו בכל מצב למי שישמור עליה אחריו.

הסיפור בתחילתו מעורפל וצובר משקל רב בהמשכו, משכנע יותר ויותר, ומשכנע את הקורא בגדולתה של ינגיהארה. ביכולת שלה לראות עולם שנבנה ונהרס, בסמלים קמים ונופלים, בתקווה ובתקווה שנמוגה. אדם, בסופו של יום, רוצה אהבה. ינגיהארה יודעת להעניק אהבה, יודעת לטפח אהבה בלתי אפשרית בין דמויות ספרה, יודעת שנאהב אותן דמויות כמו שבנתה אותן עבורנו. שאפו ינגיהארה.