הספר הזה נישא על גלי הזיכרון של "חיים קטנים", ספרה הקודם והפנומנלי של ינגיהארה. נראה שחיבתה של ינגיהארה אל אהבת גברים בולטת וטבעית.
הספר מורכב משלושה סיפורים, כל אחד רחוק מקודמו במאה שנים, כשהראשון מתחיל ב-1893. דיוויד, בן למשפחת בנקאים מכובדת ועשירה מאוד נמצא על פרשת דרכים לכאורה. הוא כמעט בן 29 ועדיין אין לו זוגיות. הגבר המוצע לו מבוגר ממנו במעט, עשיר "חדש" יחסית, לא משכיל, אבל ראה ועשה רבות בחייו, ויכול לשמש בעלו של דיוויד במה נקרא זוגיות בטוחה ונוחה, וכמובן איחוד כספי המשפחות להגדלת ההון הכללי. סבו של דיוויד, נתניאל בינגהם, גידל אותו מגיל צעיר עם אחיו ואחותו מאז מתו הוריהם במגפת שפעת.
דיוויד פוגש את צ'רלס המיועד, הפגישה הזו נעימה וגם אלה שאחריהן עד שהוא פוגש את אדוארד, מורה יפה תואר וצעיר בבית הספר בו מתנדב דיוויד לילדים נטולי משפחה השייך למשפחת בינגהם. ינגיהארה מטפלת בעניין בכפפות משי. האם יבחר דיוויד בזוגיות בטוחה כשכל חייו למעשה הם בטוחים, או שמא ייצא להרפתקה ואהבה מטורפת עם אדוארד?
ברקע, מדינות החירות בצפון מזרח אמריקה הכללית, מה שהיום ואז בוסטון, ניו יורק, מסצ'וסטס ועוד, ושאר המדינות במערב ובדרום שבהן הדמוקרטיה ושאר זכויות האדם לא ממש התקבעו עדיין. במדינות החירות עניין נישואי גברים עם גברים ונשים עם נשים הם עניין בטוח, מקובל ויומיומי. ההרפתקה בקליפורניה, אותה מציע אדוארד לדיוויד, חיים של שני גברים שנישאו במדינות החירות ועברו לעבוד בחוות משי ששייכת להם, תחת סכנה מתמדת של גילוי הזוגיות הלא מקובלת שלהם, מה תהיה החלטתו של מי שלא עשה דבר מימיו ולא טרח שום טרחה? האם האהבה תנצח? האם יבחר דיוויד לחיות חיים אמיתיים, ללא משרתים והגנה של מעמד וכסף? שמא יבחר לחוש את הרוח בפניו, את האושר לקום כל בוקר מול אדם אהוב?
הסיפור השני עוסק ב... לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש בלב, כן, שוב דיוויד, פקיד משפטי, שזה אחד שלא סיים את לימודי המשפטים שלו משום חיסרון כיס. דיוויד הפעם הוא צעיר מהוואי, שלמד בניו-יורק, עובד בחברת עורכי דין, שעט הנוזל בכיס חולצתו מאלץ אותו להיכנס בבלי דעת לשירותי הבכירים בחברה, רק כדי לפגוש בכיר בשם צ'רלס, שמגיש לו חולצה משובחת שילבש במקום זו שהושחתה. דיוויד ההוואי השחום והיפה נופל ברשתו של הבכיר, המבוגר ממנו בשלושים שנה, יפה אף הוא, והם זוג ב-1993. באחד הערבים הם מארחים חברים, ביניהם פיטר הגוסס מאיידס ומהווה תזכורת לכל חבורת הגברים למצפה להם באורח החיים בו בחרו.
החלק השני בסיפור השני מחזיר אותנו למקורותיו של דיוויד, בעיקר לאביו הבטלן, שבתנאים אחרים היה עתה מלך באחד מחלקי הוואי. סיפור מפותל, שלא מביא אותנו לשום מקום ודי מיותר בסיפור הכללי.
הסיפור השלישי הוא המורכב מכולם, הארוך מכולם, ונכתב מתוך הסתכלות על אמריקה הלא כל כך חופשיה ודמוקרטית ב-2093. בסקירות עד עתה נמנעתי מלכתוב על הקורונה. אני והקורונה מתעלמים זה מזה ומקווים להמשיך ביחסים מבורכים מעין אלה. אמנם עברו שנתיים (עתה אפריל 2022) מאז הסגר הראשון בו נשלחנו הביתה אל הלא נודע, אבל נדמה שהספר שלפנינו כאילו כפתה עצמה המציאות על ינגיהארה ומתוך הקורונה פרץ לו הספר הזה ואל עשרות השנים קדימה, אל מדינה שמסמלת יותר מכל קידמה ודמוקרטיה, ועתה אין לזה כל זכר. מגפה רודפת מגפה, הסגרים אכזריים יותר, המדינה שולטת בכל וכופה סגירה על מקומות בהם המגפות מאיימות על הכלל והנתקים מוחלטים.
שוב דיוויד, והפעם כבן הסרבן והמורד של צ'רלס ונתניאל, המביא לעולם את צ'רלי, הגדלה ועובדת במעבדה בהם נמצאים מדענים העושים ימים כלילות בחיפוש תשובה למגפות, הבאות בגלים ומשאירות מתים ונגועים לרוב. האם הפעם אמריקה עדיין המדינה הידועה בקידמה ובדמוקרטיה שלה? כלל וכלל לא. את הקורות את משפחת בינגהם-גריפית ודיוויד בנם אנחנו שומעים מתוך מכתבים הנכתבים כנראה לאהובו לשעבר של צ'רלס, פיטר, המצוי בבריטניה החדשה, כנראה חדשה במובנים רבים וחופשיה יותר. אין טלוויזיה, אין אינטרנט, אין נייד, אין תקשורת של ממש.
ייאמר שוב, הספר הזה אינו חיים קטנים, האניה ינגיהארה סופרת גדולה. בספר העוסק במאתיים שנה במדינה שיש בה הכל, והכל הזה הוא הבון טון של העולם החופשי, היא מעמידה לבחינה חיים הומוסקסואליים כחיים מקובלים ורגילים, עד כי נראה שזוגות הטרוסקסואליים הם היוצא מן הכלל והמוזר והלא מתקבל על הדעת. בסופו של יום, מצליחה ינגיהארה להעמיד נושאים רבים לבדיקה מהפרט למדינה, מהיחסים האלה והאחרים, משליטה מוחלטת של המדינה לחירות מוחלטת של הפרט, שנעלמת עם הופעת המגפות הגדולות. זה לא שינגיהארה מציעה פתרונות, אבל יודעת להציג את הבעיות באור נהיר ומשכנע. למשל, האם הירידה בילודה כתוצאה מנישואין בין בני זוג מאותו מין, היא ברכה או קללה? נחשו שוב.
הסיפור השלישי מובא מנקודת מבטו של מדען וביורוקרט בכיר של ה"מדינה", אחד שיכול לספר לנו מה באמת קורה, מה פייק ניוז, למשל שהמדינה ממציאה מגפות כדי להגביר את שליטתה באוכלוסיה. כן, לצ'רלס גריפית זכויות רבות כמדען והוא מנסה בכל כוחו להגן על ולחתן את נכדתו בכל מצב למי שישמור עליה אחריו.
הסיפור בתחילתו מעורפל וצובר משקל רב בהמשכו, משכנע יותר ויותר, ומשכנע את הקורא בגדולתה של ינגיהארה. ביכולת שלה לראות עולם שנבנה ונהרס, בסמלים קמים ונופלים, בתקווה ובתקווה שנמוגה. אדם, בסופו של יום, רוצה אהבה. ינגיהארה יודעת להעניק אהבה, יודעת לטפח אהבה בלתי אפשרית בין דמויות ספרה, יודעת שנאהב אותן דמויות כמו שבנתה אותן עבורנו. שאפו ינגיהארה.
