הלשון האבודה של העגורנים/דיוויד לוויט - המלצה רפה

בדרך כלל אני לא מציין מהיכן הספר הגיע אלי, אבל הפעם אציין שההקדשה על הספר גרמה לכך שאסתקרן ואצוד אותו מספריית רחוב.

פיליפ הוא בנם של אוון ורוז, כולם ממנהטן של שנות השמונים. ברקע ממש הבהלה מהאיידס. פיליפ מגלה להוריו שהוא גיי, אולי עניין גדול באותם ימים, עניין די תמים היום. אבל מה שמתגלה די מהר זה שגם אביו של פיליפ, אוון, מסתובב בשעותיו הפנויות בקולנוע ביז'ו, קולנוע המקרין סרטים פורנוגרפיים לגברים.

בין פיליפ לאליוט חברו כבר נוצר משבר והם נפרדים, אם כי באופן טבעי פיליפ מכיר חבר אחר. אלא שמא שעובר על פיליפ באופן חלק וטבעי, גורם למשבר בין הוריו. התחושות ההומוסקסואליות של אוון מתחזקות בעקבות הגילוי של הבן הגיי בעצמו.

אט אט בקיעים מתרחבים ואחרים נעלמים. ניכר שמחבר הספר, לוויט, יודע על מה הוא מדבר ובכל זאת הספר מרגיש די נפ"ל (נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.)

 

מי שסוכתו נופלת/צבי בן מאיר - המלצה חמה

 

אולי אנחנו בשלב ביניים שכזה, שלב בו עדיין מתחברים גבר ואשה כדי ליצור את הדור הבא וכדי ליצור קפסולה אנושית, זו הקרויה משפחה. כמה טוב אנחנו יודעים כמה זה לא עובד תמיד טוב. שיעורי הגירושין נוסקים ונוצרות מזה משפחות חד הוריות והזדמנות שניה. כאן נוסף פן אחר.

צבי בן מאיר מביא לפנינו את ספר הביכורים הרגיש והמקסים הראשון שלו. הוא מספר לנו על ביני, אחד שיש לו נטיות הפוכות, לשון נקיה להומו. ומתי הכיר בכך? הידיעה וההכרה אינם חופפים בהכרח.

בגיל 15 בערך, בעוד ביני מצוי בישיבה התיכונית, מגיע אחד אוריאל להיות מדריך. ביני מוצא עצמו חג סביב המדריך, מוצא כל הזדמנות כאילו לחלוף על פניו. מאוחר יותר יבין שזו אהבתו הראשונה. בהיותו בי"ב ועובד, ביני הרוויח מספיק כסף כדי למצוא לעצמו פסיכולוג, אחד שטיפולו לא היה אהוב על  ביני.

אהבה שניה ניכרה וניקרתה בצבא, כשביני מוצא עצמו מביא לעמדת השמירה של אהובו משקה חם ועוגיות והלה סבור שביני עובר בין כל העמדות עם השתייה והעוגיות, כאילו מעשה אצילי.

אבל ביני מבין כבר שנטיותיו הפוכות ואפילו רבו ומורו, הרב מיכה, סבור שנטיות לחוד ואהבה ומשפחה לחוד. ומה ביני באמת רצה? בית במובן משפחה, אישה עם שביס המחכה ליד שולחן ליל השבת לשובו מבית הכנסת ואז הזמירות, ילדים אחדים וכל מה שמחמם את הלב כפי שזכור לו ממשפחתו שלו, משפחת ששת הילדים.

אורית היתה ראשונה בחברותיו וזה לא הלך. היא ידעה עליו. השנייה היא אסתר, שלמרות שידעה מהם נטיותיו של ביני, טוב היה להם יחד. התקשורת זרמה ביניהם והם החליטו לנסות רק כדי למצוא עצמם לאחר שש שנים ושני ילדים בבית הדין הרבני לצורך גירושין. ביני ממשיך לאהוב את הדמות הזו, הקרויה אסתר.

ביני כואב את כאבה של אסתר. על עצמו הוא מבין שיישאר לבד, יגור לבד ויזכה לראות את ילדיו כפי שיותאם. אבל אסתר היא זו שזכתה בבעל שלא נמשך אליה. ומבחוץ? מבחוץ הם נחשבים לפאואר קאפל, זוג לדוגמה ואיך אפשר ומה קרה והייתכן?

אנחנו שומעים את המחשבות הכואבות של ביני, אחד המצוי בתוך העולם הדתי, חוקים אחרים פועלים והתנהגויות אחרות מצופות. שוב ושוב הוא מוצא עצמו אצל מטפלים, בעיקר זה האחרון המבקש להביא גם את הוריו לשיחה הטיפולית. בשיחה המטפל עושה דבר המכווץ את ביני כשהוא שואל אותו כיצד התגבר על ייצרו עד לחתונה, האם צפה בפורנו, וביני מוצא עצמו במצב מביך לנוכח אמו והפורנו.

כקורא, אתה אומר לעצמך הנה זוג שדווקא הולך להם, אז שימשיכו. לא הכל מושלם בשום מקום. אסתר לא מוכנה לבעל שאינו נמשך אליה וביני מבין היטב את כאבה ומסכים לשחררה. ביני לא בוחר בפתרון הקל, יותר בפתרון המתבקש.

הסיפורים הקטנים המלווים את חייו של ביני נוגעים ללב. בסוף, שזה כבר בהתחלה, ברבנות, כשהם נפרדים, ביני נפרד מעוד משהו. הוא מבין שלא יכול להיות שהכל ישכון תחת קורת גג אחת.

 

הקוסם/קולם טויבין - המלצה רפה

 

125 שקלים לספר שאין לו כריכה כפולה מקופלת, אף לא כריכה קשה, כשכל ספר אחר עולה בסביבות 98 ₪, רק כי זה בהוצאת שוקן, נו. היומרה צריכה להצדיק עצמה.

מהו ספר זה? לכאורה הביוגרפיה של תומס מאן ולמעשה ביוגרפיה בדיונית עמוסת דיאלוגים, עניין לא ממש מקובל בביוגרפיות, גם לא שאין תמונה לרפואה, לא מאן ולא משפחתו מצולמים ומופיעים. ולשם מה התכנס עם עצמו קולם טויבין לכתוב בדיה זו? כי הומוסקסואל מוצהר שכמותו היה חייב דמות דומה לדבר מתוכה ובשמה. והוא מצא כזו.

טויבין בוחר בחופשיות רבה להציג את מאן כחובב בנים, אותו מאן המביט בכל עלם נאה בחופשיות רבה, בוחר לבסוף להתחתן עם קטיה, שלה אח תאום נאה בהחלט. קטיה ידעה שתומס נהנה להביט באחיה, אבל בחרה בחיי נישואים מהוגנים עם אדם מפורסם. לא שהיא סתם אחת העם.

באחת החופשות המשפחתיות של משפחות מאן, תומס והיינריך האח, שהו כולם בוונציה ושם נבטו זרעי הנובלה מוות בוונציה. באחת המשפחות הפולניות ששהו במלון היה צעיר בלבוש חליפת מלחים, יפה תואר ובלונדי, בדיוק כדמות שהופיעה במוות בוונציה. קטיה ידעה כנראה על נטיות בעלה גם בלי שנאמר על כך משהו בספריו, וכקוראת ראשונה לעתים של כתביו, הדבר כנראה בלט עוד יותר כשקראה לראשונה את הנובלה טרם פרסומה. הספר הביוגרפי הזה ממריא כהמראת בדיקת הדם של סוכרתי לאחר אכילת מאכל פחמימתי במיוחד בקטעים בהם מופיעים עלמים נאים. נראה שטויבין בחר בהחלט מושא כתיבה כלבבו.

ועכשיו אעבור לענייני דיומא, פחות חשובים (למאן ולטויבין). תומס מאן נולד למשפחה נחשבת בגרמניה, ב-1875. יועדה לו משרה חשבונאית כלשהי ואילו הוא המתעקש לכתוב ספרים, בגינם אף זכה בנובל. הוא אמנם לא גויס למלחמה העולמית הגדולה, אבל כתב עליה וכך גם היינריך, אחיו הגדול ממנו בארבע שנים. שניהם בחרו לומר את דעתם, היינריך היותר שמאלני וקומוניסטי. אלא שלמרות פרסומם, שניהם נאלצו לעזוב את גרמניה כשתומס מאן מגיע לשוויץ ובסוף לשנים אחדות גם לארה"ב, להשפיע דרך פרסומו הרב, קודם במגורים בפרינסטון ולאחר מכן בבית מהודר שבנה בקליפורניה.

אבל מחייו הנוחים בארה"ב לא נמנעו הגעגועים לאירופה. לגרמניה ההרוסה ידע שלא ישוב מיד ולכן בחר בבית המשקיף על אגם ציריך, המשקיף הן אל ההרים והן אל האגם.

לספר מזרק שמות (ניים דרופינג, בעברית) כמעט אינסופי: אלמה מאהלר, ברכט, שנברג, אישרווד, כמו גם פגישה עם רוזוולט פה ושם ועוד כמה שיסלחו לי שרק הציצו לספר ושכחתי להזכירם.

כאמור, הספר מרובה בדיאלוגים שטויבין המציא ואלה מייגעים ממש. המלהגת העיקרית אריקה, הבכורה של מאן, ופה ושם גם יתר חמשת ילדיו. מבנו הבכור קלאוס לא ממש ראה נחת ובכלל נדמה שאנשים מפורסמים מוקפים באנשים בעייתיים.

למרות הנאמר לעיל, מאן, שתרם מיכולתו למאמץ המלחמתי במלחמת העולם השניה, כתב רבות ופרסם רבות, דמותו לא מרגשת איכשהו מקולמוסו של טויבין. הספר נע על מי מנוחות לרוב עד לקטעים המובאים כמעט בכוח בענייני העלמים המרהיבים בהם נתקל מאן, בוהה מהם, ידו נוגעת בידם שניה אחת יותר מדי וטויבין חוגג. זה אולי מאן האמיתי, אבל זה לא הופך את הביוגרפיה הזו למשמעותית יותר, גם לא פחות. סבירה.

שמש בצנצנת/נעם חורב - המלצה רפה

 

את נעם חורב מכרתי בחנות כשעוד היה רק טיוטה של אושר, המכירה היתה בשיאה, לא היה צריך לכתוב על הכריכה "רב מכר של הניו-יורק טיימס" (סימן לספר גרוע במיוחד), ופתאום יום אחד הפתעה: 100,000 על הכריכה. הרבה סופרים בארץ היו חולמים למכור כך, אפילו בחו"ל לא היו מתביישים. עברה שנה וקצת, עוד הפתעה נוחתת עלינו בשעה טובה ומוצלחת: 150,000. עכשיו כבר ברור שהטיוטה הפכה לאושר נקי, מה שמבהיר את עניין לכידת השמש בצנצנת, הספר השני למניין, יש שיאמרו למנאייכ.

את הראשון לא קראתי ואת השני קיבלתי כשנעם חורב הופיע לפנינו בכנס. הנה בחור צעיר למראה, בטח צעיר למראה מ-38 שנותיו, חמד של בחור בג'ינס וטי-שרט, מקרין ביטחון לא כשל מישהו שנדחה מכל הוצאה לאור, החליט לשים את כל מה שהיה לו אי-פעם בהוצאה עצמית והיום הנקמה כפולה: גם מכירות מרקיעות שחקים וגם הוצאות נכלמות המביטות במספרים ואינן מבינות כיצד חמק לו הבחור הצנום מבין אצבעותיהם.

אם ניקח בחשבון שאנחנו חברה ימנית בסה"כ, הרוב אוכלים כשר ויותר מהרוב מאמינים שמלמעלה יש השגחה והכל מסודר ומתוקתק, הכאוס היומי לא משכנע אותם שאולי זה אחרת, בכל זאת מפתיעות המכירות של ספר שרובו )השני לפחות, זה המצוי אצלי) להט"בי ונקנה ע"י רוב מוחלט של נשים ומוענק כמתנה מהלב אל הלב המקבל.

חורב משיל מעצמו את כל המגננות. מעורטל לגמרי נפשית וכמעט פיזית הוא ניצב מולנו, מדבר נכוחה על מצבו העגום בעבר והנהדר היום, יודע שהוא לא שוחה בדבש, מצב אנשים שכמותו עוד לא נפתר ברחבי המדינה שהיא יחסית עוד איכשהו ידידותית לאנשים כמותו, בטח במדינת תל-אביב, או פריפריית דן.

אז כן, חורב  נאלץ לעזוב את עפולה עירו, כי עפו לו כל מיני המצבים המגבילים אי שם במקום בו לא ניתן להיות חופשיים גם במצבים פחות לבביים כמותו, לבביים בין בן לבן. הצליח לו הספר, מצליח לו הספר השני, מצליח לו החבר ומצליח לו להיות אזור תעשייה של איש אחד, זה המצליח באמנותו, לא רק ספריו. מגיע לו ולו רק משום התקווה שהוא נותן לעוד רבים כמותו, וגם מי שלא ממש כמותו שמח לגלות שעם שיר קטן בלב, אפשר לקום בבוקר ולגלות כל אחד את השמש בצנצנת הפרטית שלו.

צורת הכתיבה של חורב היא של שירים ושל דמויי שירים. שיר הוא שיר, אבל מדי פעם מתגנב סיפור קצר הכתוב בשורות קצרות כשיר, עמוד עד שלושה, התחלה, אמצע וסוף לכל אחד מהם, חובק קפסולה מהחיים. המון רגשות מסתובבים שם בספר, רובם בצד הנכלם, מיעוטם אושר נפעם. לא תמצאו אצלו נימות לאומיות, מצבים גדולים מהחיים, ניצחונות צבאיים ותהילה. אבל השפע המצוי שם, מהצד הנכלם, די בו למעוך לב מצוי, אבל להתיר מצב של חזרה לחיים, של דם שוצף ופועם וכמו שהגדיר זאת בשיר כלשהו, זה לא הפחד הזה, המצמית, זה הפחד הבא, פחד בוא יבוא. דברים רבים עברו על נעם חורב, רגשות רבים הכביד עליו, רבים כל כך שהם יכולים להספיק לצבא שלם בשירות העצבות ושמי העופרת התמידיים.

עכשיו יש שמש והיא מאירה את דרכו והוא יכול ללכת בלי למעוד על אבן שצצה לו כך בחושך שהיה פעם והולך ונעלם. אין ספק, נעם חורב הוא נפש הומיה.

חדר האוכפים/ל"פ הארטלי - המלצה רפה

ביתו של אליסטר, אל"מ בעברו בצבא, גבר כבן ארבעים וחמש ואלמן, נדמה כבית בו דברים אינם משתנים לעולם. אותו אוכל, אותם ריחות, אותן דעות בעיקר כי כך היה בצבא וגבר מקומו בצבא. אבל לאליסטר פוקסטון יש בן, פרגוס, בן 17. פרגוס עדיין תלמיד, אביו רוצה שמקומו יהיה בצבא, אבל כולם כולל הבן אינם רואים בצבא מקום הולם לבן. ושלא יובן לא נכון, האב אוהב את הבן מאוד, אותו בן שהוא בן דמותה של האם פרנסס המנוחה.

לחייהם של האב והבן נכנסת אשה חדשה, סוניה אשתו הטריה של אליסטר האב. היא כמשב רוח רענן בבית, ובירח הדבש הם עוזבים את הבית לחודש והוראה בפי האב: על פרד הנהג, בחור צעיר יחסית ואיש צבא בעברו, להעביר כמה שיעורי חינוך גופני לבן להעלות בשר על גופו ולחזק אותו.

עיסוקו העיקרי של פרד בימים אלה של ירח דבש זה לצחצח את הבנטלי המשפחתית. אז מתחילה שיחה מהוססת בין פרד הנהג לפרגוס הבן, פרד מציע שייכנסו לחדר האוכפים הישן, המשמש בעיקר לצורך אימונים גופניים. הזמן הוא כנראה שנות השישים של המאה העשרים.

פרגוס מגיע לחדר האוכפים ומפה לשם חולצות מוסרות – אנגליה המסורתית והמעמדית, כן? - נגיעה לא מהוססת בשרירים, אימונים באיגרוף ושכיבות סמיכה, מבטים עורגים בגוף, נחשו של מי במי, והרי רומן הומוסקסואלי של אדם שלא רצה לפרסם אותו בעודו בחייו, הרי מדובר באנגליה בה ההומוסקסואליות נאסרה בחוק עד די מאוחר.

האם בחזרתם הביתה של האב ואשתו הטריה ימשיך הביקור של הבן אצל פרד הנהג, אימוני גוף ושתיה משותפת של ויסקי? איך זה יתקבל עכשיו? אבל פרגוס מוצא עצמו הולך לפרד משום שהם  מתכננים תצוגת איגרוף לאב. חוץ מזה, הוא מתגעגע לפרד. הפוך גם. גם סוניה, האשה הטריה, שמה עינה בבן, הרי היא קרובה לגילו יותר מלגיל האב. נשיקה על הלחי פה, חיבוק שם. כשפרד הנהג שומע על כך, הקנאה מתחילה לדבר.

מהמשולש הזה לא יכול לצאת טוב ולא יצא. פרגוס הוא מושא אהבתם של פרד הנהג בהכרח ואולי גם של סוניה האשה השניה, אם להקשיב לעדות המשרתים. הסוף טרגי.

כבסיס לסרט המהווה דרמה תקופתית, זה יכול להיות רעיון טוב. הספר פחות.

 

וזה המקום לומר משהו בנוגע להוצאות הקטנות, המביאות סיפורים שכוחים קמעא. לא סתם ההוצאות הללו קטנות ולא סתם הסיפורים שכוחים.

 

בנוי לקשר/אלכסיס היל - המלצה רפה

 

אני עובד בחנות ספרים ונגיש לכל הספרים החדשים והמדוברים. בחרתי במדובר אחד, בנוי לקשר. בריטי, משעשע, אהבה בין גברים בקשר שלא נועדו להיות. מה יכול להיות רע? אז, זהו, שזה בכלל לא רע, אפילו שבאנגלית זה בטוח נשמע טוב יותר.

לוק אודונל הוא בן לאם חצי צרפתיה ולאב חצי אירי כששניהם יחד היו שותפים לכמה אלבומי מוזיקה מוצלחים בשנות השמונים של המאה הוקדמת. הם לא יחד ובנקודת הזמן בו אנו פוגשים את לוק, אמו מודיעה לו שאביו, שהתנכר לו מקטנות, חולה בסרטן. זה לא ממש מזיז ללוק, אבל איום הפיטורין מארגון הדואג לחיפושיות הזבל, אלה המצילות את כדור הארץ בפעולותיהן המבורכות, כן מזיז. ולמה מאיימים עליו בפיטורין? אז ככה: בבריטניה עיתונות הזבל העוקבת אחר סלבים ומנציחה את צדם העלוב, הנציחה את צדו העלוב של לוק יותר מפעם אחת, וזו הפעם האחת-יותר-מדי, הגורמת לתורמים להמלט על נפשם ולהניח לחיפושיות להוותר ללא מצילים.

השג לך בן זוג גיי הולם, או ש...

וכך פונה לוק לקבוצת ההצלה שלו והם, למרות נדירות ביקוריו בקבוצה, פייסבוק או ווטסאפ, נרתמים להצלה ומשיגים את אוליבר בלקווד, הפרקליט הצעיר והמסודר, הגיי המקסים. התחלה צולעת, מתברר ששניהם צריכים בן זוג מזוייף והמצוקה מולידה הצלה, גם אם דחוקה. לוק חי בדירת פח אשפה ואוליבר לבוש בהידור מאופק, יודע לחיות את החיים ככתוב בספר החוק, מצוי בנימוסים המצויים בחברה הגבוהה, יודע תמיד מה שנכון לומר למי שנכון לומר, ומצליח לאהוב איכשהו את לוק. לוק לא מאמין שכל הטוב הזה קורה לו ומצליח לדפוק את העסק פעם אחר פעם.

תגידו מה לי ולזה ואמרתי שיש לי נגישות גם לדברים גרועים מזה, אבל התנאי אמר ספר מדובר, בריטי זה בסדר, לא עלבון לאינטליגנציה, משעשע זה טוב. הכל מצוי שם, גם השם ההפוך למציאות.

וכך, הקשר נרקם ונפרם כשמצדו של לוק ניסיון חייו הקודם בזוגיות בה הוא נבגד, ואוליבר בזוגיות חסרה. ומה עושים עכשיו כשזוגיות מזוייפת, המוצגת לעולם כזוגיות מושלמת הופכת במהוסס לזוגיות מלבבת? לוק מתקשה להיכנס לזוגיות חמה ואוליבר שמח להעניק כזו.

אבל בחיים כמו בחיים, כשנמצאים ביחד זה איכשהו מתהדק ושני המקרים בהם הם היו צריכים להיות יחד, מסיבת ההתרמה של לוק ומסיבת המה-שזה-לא-יהיה אצל הוריו של אוליבר, עבר בהצלחה כזו או אחרת. עד לשם, אם אתם סקרנים לגבי תשמישי המיטה, תמשיכו להיות סקרנים.

ובסוף איך נגמר?

נגמר.

מה נגמר? מה???

נגמר בהתאם להוראות היצרן.