הצעקה האחרונה/יונתן שגיב - המלצה

זהו ספר גימיק.

אני לא אוהב ספרי גימיק.

את הספר הזה אהבתי.

אני מזהה ספרים טובים כשהם פוגעים באפי אם מפני שנפלו ממדף גבוה או הושלכו לעברי. הגימיק בספר הזה הוא הבלש ההומו העברי הראשון, הלא הוא האוחצ'ה עודד חפר. אם יש בלש, יש עלילה בלשית ויש מתח. המתח כאן לא גורם לנשירת שיער (כבר נשר ברובו), לא כסיסת צפורניים (בפולין זה לא מנהג נאה) ובכלל מה כן? או, טוב ממש שהתעניינתם משום שהעברית נהדרת, הדיאלוגים אותנטיים להפליא, ההומור דק ומשובח ואם ממש תזכרו איך נראה יונתן קוניאק ב"ג'וני", תבינו במי מדובר והתמונה תהיה שלמה.

הבלש עודד חפר, החופרת, נקרא ע"י בנימין דירקטור (ע"ע רני רהב) להבין מדוע נועה קירל, סליחה, קארין כרמלי בת החמש עשרה עומדת לסרב להופיע להקלטה העולה ממון רב. נראה לחופרת שהנה נחפרה לה הדרך להצלחה. בולי דירקטור הכל יכול, יכול לפתוח המון דלתות בלי מפתח והן אפילו נפתחות לבד. אבל החקירה מסתבכת, ומה שנראה כחתירה לעבר ההצלחה, נגמר בשתיית מים ובניסיון טביעה.

בין לבין מופיעות להן דמויות ססגוניות כיאה וכיאות, אין רגע דל, הגימיק אמיתי לגמרי ונראה שהצליח לו ליונתן שגיב. לא צריך להכביר מילים על קלילון כזה. לקרוא ודי. זה לא ספר טיסה משום שממש לא תרצו להטיס אותו מהיד.

אמזלג/יוסי סוכרי - המלצה

ניסיתי ליצוק דמות טלוויזיונית לדמותו של אמזלג וזה היה קל מאוד: נורמן עיסא, אמג'ד מעבודה ערבית. כך בדיוק נראה ונשמע אמזלג, שהוא שעטנז של אמא טריפוליטאית, אבא מרוקאי, וכדי להוסיף על המבוכה, הוא גם ניים דרופר בלתי נלאה ונהנה להציג את שמות חברות הבגדים והנעליים בהם הוא מתהדר. את זה אומר אשכנזי פרוויליגי, שלא יכול לקנות חולצה בעשירית המחיר ששילם עליה אמזלג עמנואל ועלתה לו כמעט משכורת חודשית. חולצה. כזה הוא, תל אביבי, לא מבין בתפילות ובקמעות, אבל אמא ביקשה לפני מותה, אז הוא הלך להשתטח.

אמזלג בדיוק התגרש, אבל את אבהותו רק חיזק והבין כמה זה קשה. ילדיו שיגעו אותו, היתלו בו והתעמרו בו, אבל הוא אהב אותם והם אהבו אותו, בעיקר כשנסע ללוב להשיב את רכוש אמו.

אמזלג נע בין העולמות. הוא שמאלן, אחותו גרה באריאל ולשם קשה לו להגיע, כי אלה השטחים הכבושים. אם כבר נלעג, אז עד הסוף. כאסקופה נדרסת אמזלג אף מציע שירותיו כפילוסוף החצר למחאה החברתית ברוטשילד ונענה בשלילה. זו מחאה אשכנזית ולא צריך להסחף.

מיהו אמזלג? פתטי עד הסוף, אבל מתחיל לחוש שהוא נסחף לכל מיני כיוונים בהם לא רצה להיות. יוסי סוכרי מכיר את החומר בו הוא דש. אם אפלפלד שם עצמו כדוברה של השואה, אמזלג החליט שגם  בנגאזי קצת התערבבה באימה וכתב את בנגאזי ברגן בלזן. היי, בחור, השואה היא רק שלי, אשכנזי פריווילגי, שואה בה מתו רוב קרובי משפחתי, עלו בעשן ורק לי מותר להתבאס מזה. של נעליך.

והשורה התחתונה? סוכרי כותב לא רע בכלל, הספר בכל זאת מעניין, דווקא הניסיון להיות כאחרון האשכנזים לא הפך לבדיחה והמבוכה היתה של כולנו.

הגשרים של מחוז מדיסון/רוברט ג'יימס וולר - המלצה

סיפור אהבה עדין, זה מה שהספר מכיל. עדין, קצר ובלתי נשכח לחווים אותו.

הזמן הוא אוגוסט 1965, אי שם בחלק הכפרי-חקלאי של ארה"ב. רוברט קינקייד, צלם המצלם עבור הנשיונל ג'יאוגרפיק ועבור אחרים, נשלח לצלם גשרים מקורים במחוז מדיסון. שישה גשרים קינקייד מצא, השביעי נעלם. שלושה ניסו לכוון אותו לגשר, אבל רק הרביעית, מאחת החוות באזור הצליחה לכוון אותו ואף לקחת אותו ממש לגשר. כך מתחיל סיפור אהבה עדין.

האחת היא פרנצ'סקה, נשואה לריצ'רד ואם לקרוליין ומייקל. באותו זמן בו היא פוגשת את קינקייד הצלם, בעלה מצוי בנסיעה באזור אחר עם הילדים. קינקייד מצלם את הגשר, נעתר להזמנה לבוא לביתה של פרנצ'סקה ולאכול משהו. הוא בן חמישים פלוס והיא בת ארבעים פלוס. קינקייד סבור שנשים יפות וצעירות לא חוו די בחיים. עדיף יפות ומעט מבוגרות ובשלות יותר, ופרנצ'סקה עונה היטב להגדרה. זהו שבוע בלתי נשכח מבחינת שניהם.

קינקייד מציע לה כמובן להצטרף אליו כזוגתו, בידיעה ברורה שהוא נעדר מביתו רבות, אבל היא יכולה להצטרף להיכן שייסע. הוא גם מתגלה כאדם רגיש, עם נפש של משורר וצלם אמן. זה בדיוק מה שהיתה צריכה ומה שאין לה מבעלה הכפרי, שאף שהוא טוב אליה, גדולות ונצורות אין ממנו.

התיאות להצטרף אל רוברט קינקייד? התניח את משפחתה מאחור?

אין זה סתם סיפור אהבה. זהו שבוע מסחרר ועדין בעת ובעונה אחת. התפוצצות של סקס ושירה גם יחדיו. האם שבוע זה, שבוע שהעיר את פרנצ'סקה מחייה המשמימים, יביא שינוי?

בסרט שנעשה עפ"י רב המכר הזה מופיעים קלינד איסטווד ומריל סטריפ. לטעמי הוא קצת מבוגר מדי ביחס לספר, אבל מריל סטריפ היא שחקנית לגמרי בלתי נסבלת לטעמי, דבר שקצת פגע לי בקריאה. לא התעצלתי והחלפתי אותה בלינדה המילטון. עכשיו הכל בסדר.

התרגום הוא תרגום חדש של שלי גרוס בהוצאת תכלת והפקת הספר מקסימה.