זהו ספרו האחרון של פרימו לוי שתורגם לעברית תחת "מ", המפעל לתרגום ספרות מופת, ושאותו אני קורא עתה (2021). את כל תרגומיו לעברית קראתי והוא בעיני מהטובים בכותבים באיטלקית. פרימו לוי נתפס אצל רבים ככותב על השואה כשהטרילוגיה שלו המכילה את הזהו אדם?, ההפוגה והשוקעים והניצולים זכורה היטב ונצרבת בתודעה הלאומית.
אבל פרימו לוי הוא גם סקרן בלתי נלאה וכותב בלתי נלאה, פרסומים רבים בלה סטמפה האיטלקי התקבצו בכרך זה. לוי הוא כימאי, אבל רוחב אופקיו כרוחב היקום. כתביו מתאפיינים בכתיבה רזה ולעניין, כשאינו כותב על השואה הוא מלא סקרנות על היקום המופלא בו אנו חיים, על החי שבו והחומר (שאותו מעניין בצורתו הכימית). כל ספר "חדש" של לוי הוא חגיגה עבורי, אף ש"חדש" הוא עניין חמקמק עבור אדם שהתאבד מזמן.
הידעתם שפרעוש קופץ לגובה שהוא פי מאה מקומתו הוא? תגידו שזה מעניין את ישבנכם הענוג. נסו לקפוץ פי מאה מגובהכם, חלק מכם ניסו, והנפילה תהיה כואבת. סקרנות אולי הרגה את החתול, אותי ואת לוי היא מחיה כמו מים זכים. אטנבורו נותר דוברו של הטבע ב-HD ובסיוע ה-BBC האינסופי. לוי נעזר בעיתון, אתם תעזרו בדמיון והשמחה תהיה רבה, האושר שופע.
אבל לוי מעניק לנו בהמשך טקסט מהמם. שלל נושאים עוברים לפני עינינו, מהאיום האטומי, קריאה חוזרת בספרים חשובים וראויים, מתן שמות לגילויים חדשים בכימיה (מקצועו שלו עצמו), חשיבה על הכתיבה עצמה, היכולת להתכנות של מנהיגים שטניים חדשים מסוג היטלר או סטלין ועוד. נראה שאין נושא שלא מעסיק את לוי, ואם הוא מעסיק אותו, הוא יכתוב על כך ויאמר עליו דבר חכם אחד לפחות.
סתם עובדה מסקרנת: הספר הזה פורסם באיטליה לפני השוקעים והניצולים המונומנטלי והמופתי. לוי כתב על היקום והבליו היחסיים לפני שסיים עם השואה ונזקיה. לכל איש יש שם ולכל עכביש עת. עכביש? גם על זה כתב.
ומה לגבי מקצועות של אחרים? לוי חושב שזה פשוט מאות ואמת בסיסית לגמרי: עסקו במקצוע שלכם בלבד.
ספר חכם, שכתב אדם חכם לאנשים חכמים.
מופת. לגמרי מופת.
