125 שקלים לספר שאין לו כריכה כפולה מקופלת, אף לא כריכה קשה, כשכל ספר אחר עולה בסביבות 98 ₪, רק כי זה בהוצאת שוקן, נו. היומרה צריכה להצדיק עצמה.
מהו ספר זה? לכאורה הביוגרפיה של תומס מאן ולמעשה ביוגרפיה בדיונית עמוסת דיאלוגים, עניין לא ממש מקובל בביוגרפיות, גם לא שאין תמונה לרפואה, לא מאן ולא משפחתו מצולמים ומופיעים. ולשם מה התכנס עם עצמו קולם טויבין לכתוב בדיה זו? כי הומוסקסואל מוצהר שכמותו היה חייב דמות דומה לדבר מתוכה ובשמה. והוא מצא כזו.
טויבין בוחר בחופשיות רבה להציג את מאן כחובב בנים, אותו מאן המביט בכל עלם נאה בחופשיות רבה, בוחר לבסוף להתחתן עם קטיה, שלה אח תאום נאה בהחלט. קטיה ידעה שתומס נהנה להביט באחיה, אבל בחרה בחיי נישואים מהוגנים עם אדם מפורסם. לא שהיא סתם אחת העם.
באחת החופשות המשפחתיות של משפחות מאן, תומס והיינריך האח, שהו כולם בוונציה ושם נבטו זרעי הנובלה מוות בוונציה. באחת המשפחות הפולניות ששהו במלון היה צעיר בלבוש חליפת מלחים, יפה תואר ובלונדי, בדיוק כדמות שהופיעה במוות בוונציה. קטיה ידעה כנראה על נטיות בעלה גם בלי שנאמר על כך משהו בספריו, וכקוראת ראשונה לעתים של כתביו, הדבר כנראה בלט עוד יותר כשקראה לראשונה את הנובלה טרם פרסומה. הספר הביוגרפי הזה ממריא כהמראת בדיקת הדם של סוכרתי לאחר אכילת מאכל פחמימתי במיוחד בקטעים בהם מופיעים עלמים נאים. נראה שטויבין בחר בהחלט מושא כתיבה כלבבו.
ועכשיו אעבור לענייני דיומא, פחות חשובים (למאן ולטויבין). תומס מאן נולד למשפחה נחשבת בגרמניה, ב-1875. יועדה לו משרה חשבונאית כלשהי ואילו הוא המתעקש לכתוב ספרים, בגינם אף זכה בנובל. הוא אמנם לא גויס למלחמה העולמית הגדולה, אבל כתב עליה וכך גם היינריך, אחיו הגדול ממנו בארבע שנים. שניהם בחרו לומר את דעתם, היינריך היותר שמאלני וקומוניסטי. אלא שלמרות פרסומם, שניהם נאלצו לעזוב את גרמניה כשתומס מאן מגיע לשוויץ ובסוף לשנים אחדות גם לארה"ב, להשפיע דרך פרסומו הרב, קודם במגורים בפרינסטון ולאחר מכן בבית מהודר שבנה בקליפורניה.
אבל מחייו הנוחים בארה"ב לא נמנעו הגעגועים לאירופה. לגרמניה ההרוסה ידע שלא ישוב מיד ולכן בחר בבית המשקיף על אגם ציריך, המשקיף הן אל ההרים והן אל האגם.
לספר מזרק שמות (ניים דרופינג, בעברית) כמעט אינסופי: אלמה מאהלר, ברכט, שנברג, אישרווד, כמו גם פגישה עם רוזוולט פה ושם ועוד כמה שיסלחו לי שרק הציצו לספר ושכחתי להזכירם.
כאמור, הספר מרובה בדיאלוגים שטויבין המציא ואלה מייגעים ממש. המלהגת העיקרית אריקה, הבכורה של מאן, ופה ושם גם יתר חמשת ילדיו. מבנו הבכור קלאוס לא ממש ראה נחת ובכלל נדמה שאנשים מפורסמים מוקפים באנשים בעייתיים.
למרות הנאמר לעיל, מאן, שתרם מיכולתו למאמץ המלחמתי במלחמת העולם השניה, כתב רבות ופרסם רבות, דמותו לא מרגשת איכשהו מקולמוסו של טויבין. הספר נע על מי מנוחות לרוב עד לקטעים המובאים כמעט בכוח בענייני העלמים המרהיבים בהם נתקל מאן, בוהה מהם, ידו נוגעת בידם שניה אחת יותר מדי וטויבין חוגג. זה אולי מאן האמיתי, אבל זה לא הופך את הביוגרפיה הזו למשמעותית יותר, גם לא פחות. סבירה.
