יום שבת, 26 באוגוסט 2023

נערה עם קעקוע דרקון/סטיג לרסון - המלצה


 

ספר שנקרא ע"י המונים וסוקר בהתאם. הנה נקודת המבט שלי לספר בן 512 עמודים שנקרא מהר. סיפור המסגרת מובא לפניכם משום שבלעדיו הבלבול גדול ולאחר מכן תבינו כמה הסיפור יחסית פשוט, אפילו פשטני. הספר הוא ספר מתח ולבטח לא אגלה לכם הכל.

מיכאל בלומקוויסט הוא אחד משני בעלי העיתון מילניום, עיתון המרבה בתחקירים. בשל תחקיר אחד על אימפריית ונרסטרום, תחקיר לא מוצלח במיוחד, בלומקוויסט נתבע על הוצאת דיבה, נאלץ לשלם 300,000 קרונות ולהכנס לכלא לשלושה חודשים. אאוץ'.

בינתיים פונה אליו עורך דינו של אחד הנריק ונגר, הבעלים (אחד מהם) של אימפריית ונגר ובפיו הצעה מפתה ומוזרה: בלומקוויסט יגיע לצפון שבדיה, יקבל תשלום שמן, מגורים וכל הוצאה אחרת תשולם אף היא. עליו רק לכתוב את הביוגרפיה של הנריק ונגר ועל הדרך לגלות מה קרה עם האחיינית הריאט, שנעלמה ב-1966. ביום בו נעלמה התרחשה מהומה סמוך לביתה באי, שהגשר אליו נחסם בתאונה. בסוף הדרך גם יקבל מיכאל מידע על ונרסטרום, יוכל לשוב ולכתוב עליו ולצאת איכשהו מתביעת הדיבה המקורית, להציל את העיתון שלו מילניום וממילא את כבודו המקצועי.

ומה עם הנערה עם קעקוע הדרקון? או, טוב ששאלתם. ליסבת סלאנדר היא נערה(?) כבת 24, אחת שהיו רואים בה פריקית, אאוטסיידרית וכך הלאה. ומה היא באמת? בדיוק כזו, אבל גם האקרית ששום מחשב לא עומד בפניה והיא גם תחקירנית בחסד, שעורך דינו של המיליארדר הנריק ונגר שואל אותה לזמן בלתי מוגבל כתחקירנית שתסייע לבלומקוויסט מהמעסיק שלה, אחד בעל חברת אבטחה.

משפחת ונגר ידועה כמשפחה מסוכסכת ומרושעת. חוץ משניים, שרשעותם מובלטת, לא ברור במה האחרים, לעשרותיהם, אשמים וזו חולשה בולטת בספר. אבל זה פרט עסיסי, לפחות אחד מהשניים ייגע אישית חונקת, תרתי משמע, במיכאל. ומכאן לקיצור סיפור ארוך ומפותל, ליסבת תיכנס לתמונה, אהדתה לרשויות תתגלה כאפסית, רצונה לסייע למיכאל בלומקוויסט אינסופי וכולם יצאו מזה... תקראו לבד. מיכאל הניח את האגו בצד כשליסבת חדרה אפילו לחשבונו הפרטי שלו ושמח כשסייעה לו לפענח את כל נבכי אימפריית ונרסטרום.

והריאט, שהנריק ונגר בן ה-82 עדיין עם הדיבוק לדעת מה עלה בגורלה? כמאה עמודים לקראת הסוף מתגלים אחד אחר השני כל הסודות, כל הנפתולים והכל בא על מקומו בשלום.

אז כן, בספר מתח לא צריך לצפות לאמינות מתקבלת על הדעת ואכן אין כזו במיוחד. נערה על קעקוע דרקון היא גימיק כמו כזו עם פלולה על הטוסיק. יש המהללים את הכתיבה הצפונית של דנמרק-שבדיה-נורווגיה. למה אתם בדיוק מצפים ממדינות חשוכות וקפואות שכאלה, לסחוג, קארי וחריימה חורך חיך?

לסרט לקחו לפחות שני תותחים כבדים, רובין רייט הנפלאה ואחד דניאל קרייג, 007 בשבילכם. ועוד לידיעתכם, הספר הזה הוא הראשון מטרילוגיה, הממשיכה לעניינים יותר אפלים, יותר בינלאומיים וגורליים. ככה שמעתי וזה רק לכאורה מעצים את הראשון, שאינו מסוגה עילית כלשהי, אבל קריא מאוד, כתוב בפרקים קצרים ונעכלים היטב, קצבי וכרגיל נטול כל רגש, ככל ספר מתח ראוי לשמו. זה לא ספר טיסה, אחד המטיסים מהיד בשאט נפש, משום היותו כבד ובשעת מעופו מישהו עלול להפגע אנושות. לידיעתכם.

יום רביעי, 16 באוגוסט 2023

אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו/יניב איצקוביץ' - המלצה חמה


 

הספר הזה הוא השני שאני קורא אחרי תיקון אחר חצות של איצקוביץ'. את תיקון הגדרתי כאופוס מגנום של איצקוביץ' והציון לא השתנה.

כעיקרון, גם בספרים, כמו בחיים, אני מעדיף עם התחלה, אמצע וסוף, בסדר הזה. אז מה עושים עם ספר שלא מקיים אף כלל? קוראים, רואים אם יש תקווה וממשיכים. הגעתי לעמוד 399, האחרון, והחלטתי על ציון מיטבי, לא אופוס מגנום.

הכתיבה של איצקוביץ' דוהרת. אין רגע דל באין עלילה, אין סדר ואפילו לא כל הדמויות זוכות לעדנה עד הסוף. האם זה מפריע? קצת. האם זה מונע המשך קריאה? נו, באמת.

אז ככה: במחלקה ללימודי רפואה בטכניון, בחדר האנטומיה בו מנתחים גופות, מתגלה גופה מיותרת, כשלבוהן אין פתק זיהוי. מי זה? זה לא זה, אלה שניים יותר ואחד פחות כדי להשלים עשרים וארבעה מנותחים. במהלך הניתוחים, למעשה דיסקציות, אחד עידן לוריא, מוכשר בחיתוך ולבוש בהידור לא אופייני לישראלי המוזנח, מפליא בגילוי הלב, לא לבו, לבו של המנותח. עידן לוריא מפליא בהיסטוריה אישית חמקמקה, חמקמקה מספיק לא להתפתח דיו להעלם עוד לפני שמיצה עצמו.

לספר ארבעה חלקים ובכל חלק לא תדעו תאריך, לא מאין באו הדמויות ולאן הן הולכות. אם עד עכשיו זה נשמע חסר כיוון ואי והמלצה, אתם כמובן מבולבלים עד טועים.

דמויות רבות בספר אינן חונות בחניון המוגדר עבורן לפי מספר הדירה אליו האוטו משויך. רובן באות מבית אחד, לא תמיד טוב, ופניהן למקום אחר, עדיף לרוב. ככה זה עם נוח קני, שמפקיד בנק שנוח לו היכן שהתחיל, עלה ופרח בדרך של נקמה, שהוגשה קרה. אחר כך, כאמור, עידן לוריא, שבדרכו מחוץ לביתו עבר דרך המשורר הלא יהודי טוביאס בוואדי ניסנאס בחיפה. לא היה לו רע שם, אבל בטכניון קיוו שיהפוך לחוקר ולא מנתח. הא?

בהמשך, יותם, הבן הצעיר של המיליונר קני, שנוח לו בעושרו, לאב, לא לבן, גם הוא עובר בביתו של טוביאס המשורר כשהוא בכלל אמור להיות על  האוורסט, תוך כדי שהוא שולח לאביו טיול מצולם על האוורסט עליו הוא אמור כביכול להיות מבתי קפה אינטרנט כאלה ואחרים. מקורי מאוד.

לא מצאתם ידיים ורגליים? מה אתם, חובבי גופות? תניחו לזה. איצקוביץ', בדומה מאוד לשי אספריל, כותב על כאן ועכשיו, הסיפור קצת משני, המדינה אינה גורלית, הסיפור לא נצמד לשום דבר, דברים מופלאים ומשונים קוראים, ואתם הקוראים, נו אתם, נצמדים אל הכתוב כאילו חייכם התרבותיים תלויים בדבר ויפה שאתם עושים כך.

התלבטתי בקשר להמלצה המירבית שהענקתי בסוף. די מהר הבנתי שזה לא סיפור של התחלה-אמצע-סוף-דמויות-משויפות להלל. כשאין כללים, הכל מפתיע, מקורי, וכשהמספר טוב, הכל מרתק, מעניק הצצה לעוד משהו עליו לא נתנו דעתנו, וזה לא מעט. פה זה לרוב מקורי והנה עוד יצירה יפה לארסנל.