‏הצגת רשומות עם תוויות יניב איצקוביץ'. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יניב איצקוביץ'. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 16 באוגוסט 2023

אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו/יניב איצקוביץ' - המלצה חמה


 

הספר הזה הוא השני שאני קורא אחרי תיקון אחר חצות של איצקוביץ'. את תיקון הגדרתי כאופוס מגנום של איצקוביץ' והציון לא השתנה.

כעיקרון, גם בספרים, כמו בחיים, אני מעדיף עם התחלה, אמצע וסוף, בסדר הזה. אז מה עושים עם ספר שלא מקיים אף כלל? קוראים, רואים אם יש תקווה וממשיכים. הגעתי לעמוד 399, האחרון, והחלטתי על ציון מיטבי, לא אופוס מגנום.

הכתיבה של איצקוביץ' דוהרת. אין רגע דל באין עלילה, אין סדר ואפילו לא כל הדמויות זוכות לעדנה עד הסוף. האם זה מפריע? קצת. האם זה מונע המשך קריאה? נו, באמת.

אז ככה: במחלקה ללימודי רפואה בטכניון, בחדר האנטומיה בו מנתחים גופות, מתגלה גופה מיותרת, כשלבוהן אין פתק זיהוי. מי זה? זה לא זה, אלה שניים יותר ואחד פחות כדי להשלים עשרים וארבעה מנותחים. במהלך הניתוחים, למעשה דיסקציות, אחד עידן לוריא, מוכשר בחיתוך ולבוש בהידור לא אופייני לישראלי המוזנח, מפליא בגילוי הלב, לא לבו, לבו של המנותח. עידן לוריא מפליא בהיסטוריה אישית חמקמקה, חמקמקה מספיק לא להתפתח דיו להעלם עוד לפני שמיצה עצמו.

לספר ארבעה חלקים ובכל חלק לא תדעו תאריך, לא מאין באו הדמויות ולאן הן הולכות. אם עד עכשיו זה נשמע חסר כיוון ואי והמלצה, אתם כמובן מבולבלים עד טועים.

דמויות רבות בספר אינן חונות בחניון המוגדר עבורן לפי מספר הדירה אליו האוטו משויך. רובן באות מבית אחד, לא תמיד טוב, ופניהן למקום אחר, עדיף לרוב. ככה זה עם נוח קני, שמפקיד בנק שנוח לו היכן שהתחיל, עלה ופרח בדרך של נקמה, שהוגשה קרה. אחר כך, כאמור, עידן לוריא, שבדרכו מחוץ לביתו עבר דרך המשורר הלא יהודי טוביאס בוואדי ניסנאס בחיפה. לא היה לו רע שם, אבל בטכניון קיוו שיהפוך לחוקר ולא מנתח. הא?

בהמשך, יותם, הבן הצעיר של המיליונר קני, שנוח לו בעושרו, לאב, לא לבן, גם הוא עובר בביתו של טוביאס המשורר כשהוא בכלל אמור להיות על  האוורסט, תוך כדי שהוא שולח לאביו טיול מצולם על האוורסט עליו הוא אמור כביכול להיות מבתי קפה אינטרנט כאלה ואחרים. מקורי מאוד.

לא מצאתם ידיים ורגליים? מה אתם, חובבי גופות? תניחו לזה. איצקוביץ', בדומה מאוד לשי אספריל, כותב על כאן ועכשיו, הסיפור קצת משני, המדינה אינה גורלית, הסיפור לא נצמד לשום דבר, דברים מופלאים ומשונים קוראים, ואתם הקוראים, נו אתם, נצמדים אל הכתוב כאילו חייכם התרבותיים תלויים בדבר ויפה שאתם עושים כך.

התלבטתי בקשר להמלצה המירבית שהענקתי בסוף. די מהר הבנתי שזה לא סיפור של התחלה-אמצע-סוף-דמויות-משויפות להלל. כשאין כללים, הכל מפתיע, מקורי, וכשהמספר טוב, הכל מרתק, מעניק הצצה לעוד משהו עליו לא נתנו דעתנו, וזה לא מעט. פה זה לרוב מקורי והנה עוד יצירה יפה לארסנל.

יום שלישי, 14 בספטמבר 2021

תיקון אחר חצות/יניב איצקוביץ' - המלצה חמה


 

מבלי שקראתי ולו מילה נוספת בספר אחר של יניב איצקוביץ', ינוקא בן 46 )בשלהי 2021), אין ספק שזה האופוס מגנום שלו, תיקון אחר חצות, הרביעי בספריו. צעירצ'יק זה, השולט במכמני התנהגותם של יהודים קשי יום ברוסיה, אינו דבר של מה בכך כשזה בא גם בשפה מלטפת אוזן, ממש למצמץ בשפתיים כי יישקו ולעצום עיניים מעונג. זה, בשונה מאחרים ממלהטטי השפה העברית, שכל כוחם בלהטוט וחולשתם בתזמון וביכולת לספר סיפור, מה שכל כך מענג בספר הזה. בל נשכח את עולם הדימויים הפנטסטי ומשובב הנפש.

הזמן הוא סוף המאה התשע-עשרה, במדינה שאין קץ לגודלה והיכולת ללכת בה לאיבוד. הפעם מדובר רק בשתי אחיות, מנדה ופאני, בעל אחד סביבו סובב הציר, ציר חורק ונוקשה, צבי-מאיר. צבי-מאיר הוא בעלה של מנדה ויום בהיר אחד הוא מחליט פשוט להתאייד. אין סוללה בנייד שלו כי אין נייד ולכו תעקבו אחר אדם המבקש להתפוגג וכבר עשרה חודשים אין ממנו רמז. הרקע למעשה אינו ברור, ילדים יש, להתפרנס צריך, אוכל איכשהו צריך הביתה ואת הרכלנים צריך להשתיק. פאני, אחותה של מנדה, זו שגדלה על ברכי מקצועו של אביה והיא שוחטת במקצועה, חדלה לשחוט חיות, אבל לא חדלה לשחוט. אחרי שאחותה נפלה מסירתו של ז'יז'ק, עוד גיבור בסיפור, ניצלה ונפלה למשכב, פאני החליטה לצאת לדרך, לקחת את ז'יז'ק לעזרה, למצוא את צבי-מאיר ולדרוש גט. אחותה לא תיוותר עגונה, החליטה.

או אז מתחיל הסיפור הגדול, עוד מכר של ז'יז'ק נכנס לתמונה ועוד שליימל קנטור אחד, יהודי מוכה, שפרנסתו בחזנות, אלא ששירתו כל כך גרועה שהוא מתפרנס לא משירה, אלא מהפסקת השירה. ונשוב רגע לאיצקוביץ', המחבר, לא אחד מגיבורי הספר, אם התבלבלתם.

איצקוביץ' זה יודע לספר סיפור והידיעה הזו מעניקה לנו רוחב יריעה טפו-טפו-טפו. זו רוסיה הגדולה, אבל די בשטח זעיר ממנה, נגיד צ'כונה של כמה ימי רכיבת סוס בריא, והנה סיפור בו נשזרות כמה מחרוזות מרובות פנינים. לאיצקוביץ' יש מה לומר על היהודים המלוכלכים, חובבי השפה המוזרה, הנאחזים בתפילותיהם, האוכלים מאכלים שסביבתם לא תכירם ולא תעכלם, אבל הכל באהבה, כן?

וכך, רביעיית הבורחים, בורחים כי פאני היתה צריכה לתרגל שחיטה בדרך ולא של חיות לאחר שהותקפו בדרך לצבי-מאיר, עוברת ממקום למקום עד שנופלת לתוך מחנה צבאי, כשבערך באותו זמן מגיע מברק הקורא לברר האם רביעיית הלא מוסקטרים עברה במקרה במקום. בטח עברה והתקבלה בכבוד מלכים משום שאחד מהם הוא לוחם ידוע ומהולל. שוחט הוא לא.

מי שלח את המברק? את המברק שלך סגנו של מפקד הקוחות המיוכדים באזור, ששפתו המדוברת משובשת קמו זו הקתובה.

אט אט נסגרות המחרוזות הפתוחות, יש כאלה שזו מחרוזת אותה הם מעניקים לאהובותיהם ובה פנינים יקרות. יש כאלה שמחרוזות אחרות חונקות אותם ומצרות את צעדיהם. אותו נובאק, סגן-אלוף ומפקד הכוחות המיוחדים המחפשים עושי צרות, נפל כחובבן בין היהודים דורשי "טובתו". מצד אחד, נדמה כאילו ביקש לחדור לישיבה החודשית של הבונים החופשיים. מצד שני, אי הבנת השפה משולה להשארת גוגל טרנסלייט במגירה במשרד. משעשע. ככה לא בונים מצוד. היהודים לא נצרכו לשום כוחות מיוחדים. הם פשוט הושיבו את שני המבקרים, נובק והמתורגמן שלו, לטיש. ואידך זיל גמור.

ומה בסוף עם צבי-מאיר? מאברך נותר א ברוך. הצרה הצרורה הזו, הנביא בעינו עצמו, הגאון הבלתי מובן הזה הצית את כל הבלגן, זה שגרם לפאני לצאת לתיקון אחר חצות ולבסוף להחריד את האימפריה הרוסית מרבצה. ובסוף שאחרי הסוף? כל גנב לתלייה, רק שגנבים אין, לפחות לא בהגדרה המילונית של גנבה. תלייה יש, אבל ברוך השם, כולם בריאים ואיכשהו שלמים.

לרוץ ולקרוא.