החדר של ג'ובאני הוא זמנית גם החדר של דיוויד והוא נמצא אי-שם בדרום מערב פריז. השנה היא 1954 ודיוויד מגיע לפריז משום שהוא לחוץ מאביו המבקש להפוך אותו לגבר ולהנשא, נניח להלה, חברתו של דיוויד.
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של דיוויד, המבין שהוא גיי. לכאורה זה ניסיון להיות סטרייט ואולי מין משהו כזה בלתי מוגדר. אפילו הלה חברתו עוזבת אותו לטובת ספרד, למצוא את עצמה בריחוק ממנו. ולאורך כל הסיפור רומז לנו דיוויד כי ממש מחר ג'ובאני כבר לא יהיה בין החיים.
ג'ובאני בא מאיטליה והוא עובד אצל גיום המבוגר והנשי בבר. עוד ברקע נמצא ז'אק, לא ברור מה עיסוקו ועוד פחות, מה מקור הכנסתו, אבל לגייז צעירים וחסרי הפרוטה זה מתאים.
ועתה לדמויות הקולנועיות שלהם, שלא היו ולא נבראו. דיוויד הוא בחור יפה, בלונדיני תכול עיניים (אוסטין באטלר, בסרט). ג'ובאני הוא בחור איטלקי (לואי פרטרידג', שהתאים יותר מטימותי שאלאמה שבינה דווקא רצתה). הלה היא, איך לא, העזר כנגדו של דיוויד (אנייה טיילור-ג'וי מגמביט המלכה) וז'אק שמרחף מעל הצעירים הגייז הוא ג'וד לו, כי צריך עוד קצת אבק כוכבים.
ועכשיו לעוד נקודה, שדשו בה לפני, ואני מערב אותה לתוך מחשבותי: נהוג לומר לסופר מתחיל כי עליו לקרוא הרבה, ללמוד על מצבים ודימויים, שמא לא התנסה בהם עצמו, ואף לראות מצבים שלא ראה. ג'יימס בולדווין, וזה רק ספרו השני, שם דמות ראשית של בלונדיני, תכול עיניים יפה. הרי בנקודה זו נפל מאיר שלו בספר אל תספר לאחיך, כששם בגוף ראשון דמות של אדם יפה ומה מתרחש סביבו בגלל יופיו. ועכשיו סליחה על הבוטות נטולת הפוליטיקלי קורקט, אבל בולדווין היה כהה עור נטול שמץ זוהר ויופי. אז העולם תהה לגבי נקודה זו והוא ענה שהיה גדול עליו להתמודד גם עם כהה עור בפריז וגם גיי בעת ובעונה אחת. זה הרי אקדח לרקה ומספיק שג'ובאני ימות מחר.
עכשיו נעזוב ענייני ליהוק וצבע עור. בער לי לומר את מה שאמרתי ואני באמצע הספר בסדרה הקטנה של כתר. כבר עכשיו אפשר לומר שבספר להג-להג-להג, אה כן, גם אלכוהול-אלכוהול-אלכוהול. יחד זה כלום-כלום-כלום. נכון, הסדרה הקטנה אולי מתפרנסת מקלסיקות כאלה ובסטימצקי זכו למדף שלם לכך ומחיר מקוצץ. מלכודת פתאים.
תם ונשלם ונותר לספר לכם שהחלק השני סביר יותר וכמובן טרגי ממש. האלכוהול ממשיך לזרום וכך גם הלהג ונדמה ששני גיבורי הספר מזכירים לעצמם שמצבם הנוכחי כגייז לא היה כזה מלכתחילה. ג'ובאני עזב מסיבותיו הטרגיות שלו את איטליה, את הכפר הקטן וכרמי הענבים וייצור היין. מה הביא אותו דווקא לחבור אל גברים? תעלומה. דיוויד, לעומתו, כנראה יכול היה לחבור אל הלה, להתחתן ולספק את רצונה בגבר שלה. אבל ג'ובאני חצה את דרכו ושוב הדברים לא נראו אותו הדבר.
האם ג'ובאני מת למחרת? כן ולא. הלה חזרה מספרד וקיוותה לניצוצות האהבה עם דיוויד, שפגש כמובן את ג'ובאני זמן מה לפני כן, שאיכשהו היה הטרגדיה הפרטית שלו.
ג'יימס בולדווין מלהג המון, אולי אות לתקופתו, וזה מייגע. הוא רוצה לומר הרבה והוא כותב הרבה ואומר מעט, בטח מנקודת מבטו של דיוויד, כשהדברים נאמרים מגוף ראשון וחשים בהתאם. בסוף כולם יוצאים מוכים, חבולים ואף מתים. סיפוק לא נרשם כאן, גם לא מצד הקורא.
