בדרך חזרה/יהושע בר-יוסף - המלצה

בר-יוסף רקח סיפור שהוא בהחלט מתמצא בו היטב, עולמם של החוזרים בתשובה ובשאלה, כמו גם הוויכוחים סביב הדת והדתיים. אבל זו לא מהות הספר.

הזמן הוא שנות השישים והשבעים של המאה העשרים, המקום הוא קצת ירושלים והרבה עיירה בצפון הארץ. זהו סיפורם של זלמן, אשתו שרה ולאחר מכן ראומה האשה השניה. האם זהו סיפור אהבה משולש קלאסי? לא ממש. אף זו לא מהות הסיפור.

בנעוריו זלמן הוא מתבגר חרדי בירושלים, המתעקש לעבור ללמוד בביה"ס של ה"מזרחניקים" בירושלים או לעבור לקיבוץ. הוריו המזועזעים מתפשרים בסוף על ה"מזרחניקים", שזה לפחות לא להתפקר. אבל כשזלמן מגיע לאוניברסיטה הוא בהחלט מתפקר.

יום אחד פוגש זלמן את שרה, צעירה לומדת בסמינר לגננות. הוא משלם עבור השתיה שלה כשהוא מבחין ששכחה את ארנקה. מפה לשם נוצר קשר בין הצעיר המתפקר לצעירה החרדית, ההולכת בדרכו, מתפקרת, מתעברת, מתחתנת חתונה בהולה ושניהם עוברים לישוב קטן בצפון, שם זלמן מקבל משרת מורה לתולדות ארץ ישראל ותנ"ך. היא הופכת לגננת. חייהם הופכים לחיי נועם ושלווה, בעקבות עדי הבכור מגיעים גם עומר וחדווה. בין לבין נכתב ספר הנוגע למקרא וזלמן זוכה לזמן מה לתהילה נאה.

אז מגיעה מאוחר יותר ראומה הצעירה מתל אביב, מורה נאה למתמטיקה וכאן אמור לבוא השבר, אבל זה ממש לא כך.

קודם מגלה זלמן שחייו עם שרה הגיעו למצב של עמידה במקום, שוב אין היא מושכת בעיניו ונאה היא לא ולא היתה. אין-אונות משתלט עליו וחיי האישות נפסקים לגמרי למשך למעלה משלוש שנים. שרה, שקודם אהבה את זלמן, מרגישה שהיא נרתעת ממנו. אלא שיום אחד, בעוד זלמן נוסע באוטובוס לתל אביב, לחפש ספרים יד-שניה כהרגלו, עולה לאוטובוס ראומה המורה, השבה לסופשבוע בביתה בתל אביב. השיחה הנעימה בדרך מגלה לזלמן, בדרך מביכה לגמרי, שחסר אונות אין הוא כלל וכלל. בשובם לעיירה הצפונית הם מתחילים לקיים שיחות טלפוניות חשקניות. הבדל של עשרים שנה ביניהם כלל לא מרתיע איש מהם.

במקביל, חסידי חב"ד אמריקאיים, שנטעו מושבם בעיירה, משכנעים בדרך הנועם יום אחד את עדי, בנו הבכור והחילוני של זלמן, להניח תפילין. הוא מניח, מסתקרן ועד מהרה בא השבר הגדול, כשמסקרנות פעוטה נולדה סקרנות גדולה, לימודים בישיבת חב"ד בעיירה בערב, סחיפה של האם בדרך חזרה לדת ממנה באה ואף סחפה את אחיו ואחותו. הניכור ביניהם לאב גדל במקביל לקשר שנוצר בין ראומה לזלמן.

השבר גדול, העיירה קטנה, סודות לא נשמרים ואף כי יש תחושה לעיתים שהתפניות בסיפור תזזיתיות ונתפרות בנוחות רבה מדי, הפתרונות לא פשוטים ולא צפויים.

אהבה כנראה לא מספיקה בחיים, לא מחזיקה מעמד והחיים כמו החיים, לא תמיד מספקים נועם וסיפוק. לרוב מקבלים מנה גדושה ומורכבת דווקא ממה שלא רוצים.

סיפור יפה, עברית משובחת, שליטה רהוטה ביכולת לספר סיפור כהלכתו. המלצה חמה.

ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה/ד.א.פ. דה סאד - להתרחק

המרקיד דה סאד, נולד ב-1740 וחי חיים ליברטיניים: "ההגדרה של ליברטין היא אדם שתופס את המוסר כמשהו מיותר או לא רצוי, ומתעלם ומזלזל בצורות ההתנהגות שמקובלות על ידי רוב החברה. לעומת זאת הוא מקדש את תענוגות הגוף והחוויות החושיות בכלל. כפילוסופיה, הליברטינים צברו חסידים חדשים בעיקר במאות ה 17-19 בצרפת ובבריטניה".

כיצד באה צורת חיים זו לידי ביטוי ב"ז'וסטין או יסוריה של המידה הטובה"?

 ז'וסטין נפרדה מאחותה הבכורה ויצאה לחיים עצמאיים בהיותה כבת 12. חינוכה היה דתי מאוד, רקע משפחתה אמיד, עד שאביה פשט רגל. כל זאת בצרפת של המאה ה-18. למרות הרקע הבורגני והחינוך הדתי, חייה של ז'וסטין, המכנה עצמה תרז, לא שווים הרבה.

הספר כולו פורנוגרפיה מפורטת לפרטי פרטים, התעללות של גברים חרמנים בנשים ובנערים צעירים, פילוסופיה המתגרה בציוויים דתיים, ובאופן כללי ספר מופרע לגמרי, הבא להצדיק את הזימה האינסופית, את ההתעללות, את ההשתוללות המינית של אנשים עשירים ומכובדים לכאורה. בסופו של דבר מקבלים ספר שלא שווה הרבה.

פעם אחר פעם נופלת תרז לידיהם של גברים המבקשים להפיק הנאות מיניות סדיסטיות. כשהיא כבר מובלת לכלא על פשע כלשהו ופוגשת אנשים בפונדק כלשהו, בעל ואשה השומעים את סיפורה, קשה להאמין איך בכזו קלות היא נופלת דווקא לידיהם של החייתיים שבגברים, עד כי קשה להאמין שכל מה שגבר רוצה זה להעביר את יומו מבוקר עד ערב בחינגות של גמירות חוזרות ונשנות, הכאות נשים, שאיבת נערים צעירים וכך הלאה. אולי יש גברים שזו הפנטזיה שלהם וזה לגמרי בסדר, אבל להביא מחשבה לביצוע מעשה במרתפי ארמונות וכנסיות, רחוק מעין הציבור ותוך כדי חטיפת והעלמת נערות ונערים... נו.

בספר עמודים שלמים של הפילוסופיה הליברטינית, חזרה מייגעת עד כמה זה טבעי שאשה צריכה לענג גבר ככל יכולתה, הגבר צריך להתענג תוך הקזת דמה של האשה שוב ושוב ושוב, הכאתה והתעללות בה, וכל זאת בשם הטבע ובניגוד לכל ציווי מוסרי כלשהו – חברתי או דתי.

מופרעים מפורסמים פרסמו ספרים, היטלר כדוגמה מעוותת ואף הספר שלפנינו מאת המרקיז המפורסם. האם יש מקום לספרים כאלה? אני משאיר את השאלה פתוחה ואומר רק שהספר שלפנינו דוחה, משעמם לרוב, לא מרומז ולא מגרה, פשוט נופל למחוזות הפיהוק והתהייה למה בדיוק הוא טוב.

ומה בסוף? תלמדו לדעת מי זו אותה אשה המקשיבה לסיפורה של תרז, האם הגבר המקשיב גם הוא הוא חיה בפני עצמה או המושיע ומה ארע בסופה של אותה ז'וסטין/תרז, שמרגע שהחליפה את השם אתו נולדה, ז'וסטין, לשם בו חובלה תומתה, תרז, כאילו שמה שלט על מצחה המורה לכל גבר לעשות בה את הנוראים במעשים. 15 שנים התעללו בה.

ספר מופרע ומיותר, לא מעניין ולא ברור מדוע הוא ממשיך להופיע. האם המרקיז דה סאד כזה חשוב? האם הפילוסופיה הליברטינית מקפלת בתוכה חשיבה נעלה כל כך? חסכו מעצמכם קריאה מפוהקת גם אם יש בכם חיה המקווה לפרוץ. את השרות הזו עשיתי עבורכם.

מעניין מה עבר בראש של הוצאת בבל כשהחליטה לשים את התחריט בכריכה הקדמית.

בנים/פרל ס. בק - המלצה

זיוור? סירהב? שעיע? צפיעות? דמתא? האם ציפיתם למצוא ספר כזה, המכיל מילים כאלה,  שנכתב או תורגם אחרי 1928? הספר תורגם ב-1987 ולמרות שפתו הארכאית והבלתי נהירה לעיתים, התרגום הולם את רוח הספר והוא זורם שעיע (חלק) לגמרי.

בנים הוא המשכו של האדמה הטובה, אבל יכול להקרא בנפרד.

אנו פוגשים בתחילת הספר את ואנג לונג הגוסס, האיכר שעלה לרמת בעל נחלות עשיר. עם מותו בניו הצטרכו לחכות 3 שנים ולא לגעת באדמות, אלא לאחר תום האבל, המקום הוא סין והזמן כנראה אי שם במאה התשע עשרה.

שלושת בניו שונים אחד מהשני. הבכור הוא ואנג בעל הנחלות, זה המרבה באדמות, שמן, אוהב חיים טובים, פילגשים ופיזור כספים. השני הוא ואנג הסוחר, קמצן, רזה והעשיר מכולם בזכות מסחר ער בכל המניב רווח, כמו גם הלוואות בריבית קצוצה. רק הצעיר, ואנג ה"נמר", עזב את הבית מזמן כדי להיות איש צבא. הוא שב רק ללוויה וכדי לבקש למכור את האדמות שירש, כדי לאסוף סביבו צבא של נאמנים ולהפוך לאיש בעל השפעה גדולה. רוב הספר עוסק בו ובעיקר באותו קטע בחיים העוסק באבות ובנים.

ואנג לונג, שנפטר בראשית הסיפור, היה איש אדמות וקיווה שבניו ימשיכו בדרכו. שני הראשונים איכשהו ממשיכים, אבל ה"נמר" שונא להיות איכר, אחד הצמוד לאדמות מסויימות, בוחר להיות לוחם ולכבוש שטחים נרחבים, מה שהוא באמת עושה. הוא אדם ישר, לא כובש ונוגש אכזר. צבאו גדל בהתמדה, אבל אישה ובן אין. הבדידות מכה בו כל ערב עד שהוא מחליט לעשות מעשה ולוקח שתי נשים. מאחת ייולד לו בן ומאחת בת. הבן ייחשב, הבת לא.

הבן גדל ועמו הקונפליקט. הבן אמנם נאמן ועושה כל שאביו רוצה, בלי חמדה, בלי תאווה, בלי תשוקה, בלי שמץ רצון. רצונו לשוב אל האדמות, לא להיות לוחם.

פרל ס. בק מפליאה לתאר את העובר על הבנים ובהרחבה על ה"נמר", שדרכו צלחה תמיד ורק בנו הוא לכאורה כישלונו. הסיפור מעט פשטני, אבל בהחלט מרתק. בק לא נמנעת מתיאור יחסי נשים וגברים ומפליאה לשרטט מראה של סין מלפני כמאה וחצי.