שני דברים ניכרים מיד בקריאה, אפילו שטחית, של הביוגרפיה
המשובחת הזו: הפערים העצומים הנוכחים באישיותו של נתניהו ו... שרה.
הפערים פשוט בלתי נתפשים. אלה מתחילים מאינטליגנציה רחבה,
מיֶדע רב שנצבר בשדה הקרב, בהמון שדי קרב, אלה שדי קרב צבאיים ואף שדי קרב
פוליטיים. מצד שני, חוסר היכולת להבין את הצד שכנגד כבר כמעט כונה
אוטיזם-אספרגר-מה לא. אנשים פשוט מוקסמים מנתניהו, מוכנים להפוך עבורו לאסקופה
נדרסת, ומה לעשות, גם לשלם את החשבון בבית הקפה אליו הם הגיעו כאורחים. רק ריבלין
לא נפל בפח פעם שניה. נשיאות מגיעה לו.
נתניהו היה ילד סנדביץ'. הוא ויוני אחיו הגדול היו תמיד
יחד, גם בסיירת מטכ"ל, עד שיוני נפל. עתה הפך ביבי לנושא הדגל ואיכשהו ניתן
להבחין בזה פתאום, במשפחה מיוחדת ומוזרה זו, נושא דגל ונושא מדינה על כתפיו
הרחובות ונשאר מקום לשרה: בואי, שרה'לה, הולכים. כל כך נושא ונושא עד שזה הפך
לאובססיה וכעוף החול שב וקם שוב ושוב מכל נפילה וקושי כשהוא משכנע את כולם שהוא זה
ששב ובא להציל את המדינה מסף תהום.
שרה נכנסת לתמונה די מוקדם. בתחילה זה רק כעזר כנגדו, מכירה
בגדולתו ודי מהר מקור מפלתו. מפלה אחר מפלה היא לא מבינה רמזים, אבל האחרים, שבתחילה
מבינים רמזים, הם אלה שהולכים והיא לעד נשארת, לא מתלוננת (זועקת/צורחת כן, אני
פסי-כו-לו-גית, ב. א. , מ. א., אף אם סטריאו). שנים ארוכות מתמשכת המכה שרה, מכה
קשה ממכות מצרים, והנה שוב פער, גם כשנאמר לביבי מהכי קרובים לו שצריך להרחיק את
שרה, דווקא אז משתלבות ידיהם של שרה וביבי ביתר שאת צלהוחעס. במו ידיו ביבי מביא
עליו את צרותיו. אולי הוא חכם מאתנו, סביר להניח, והוא מניח שצרות מבית, ממש
במיטה, עדיפות על צרות נסתרות ורחוקות, אפלות ועמומות. הרי בה קל לטפל: שמפניה
משובחת, כבר אמרנו?
ושוב אנו מגיעים לעניין הפערים: רבין, פרס, מי לא, צעדו
בדחילו ורחימו במסדרונות הבית הלבן. ביבי הלך בהם גם והתבונן בשטיח אם נשאב היטב,
שרה אספה ואזות משובחות משושלת אובמה המוקדמת, וכולם מביטים בצמד המלכותי,
האמריקאים הואסלים, כן, ועיניהם כלות.
כשביבי נופל, זה רק זמני כדי לחזור גדול יותר, חזק יותר,
מגלומני יותר, אף אם דיגיטלי. רק אנחנו, עמומי המוח, גורמים לו ללכת ולא מבינים
שיום אחד הוא יחזור ויוותר לעד. המחיר אז יהיה במסעדות ובבתי הקפה, שם נשלם את
החשבונות, והמחיר הכבד יותר יהיה שרה שרה שיר שמח. אוי, כמה שאז נצטער. גנן גידל
דגן בגן והקדיח את התבשיל.
ב-2015, כשראו כמה שרה מעורבת במכמני השלטון, אף עלתה הצעה
להכניס אותה לפוליטיקה. אם כבר, אז כבר. מובן שלא נמצא תפקיד ההולם את רום מעמדה.
אם כך, כנראה עמדה לקבל תפקיד היסטורי, שר(ה) המשקים. בתפקיד זה היא תהיה ממונה על
גנזך המתנות הפרטי והלאומי של משפחת נתניהו רום הודה. מתנות רבות הצטברו, חלקן
יקרות ממש וחלקן יקרות מפאת סמליותן. אבל החלק המעשי הן המתנות הכרוניות בהוראת
קבע. "מילצן, אנחנו על הקשקש בסיגרים. שלח כמה תיבות קוהיבה. לאודר, צריך
לדאוג לאו דה פרפום. אנחנו על האדים. מי פנוי פה בסביבה להביא כמה ארגזי דום
פריניון? שלא ישבו בשמש יותר מדי, כן?".
ובינתיים, כמה וכמה אירועים קרדינליים בדרך. למשל, עניין
איראן, שלא מרפה לרגע. נתניהו, בסיוע ברק שר הביטחון, מנסים לבדוק אם הקרקע בשלה
לתקוף את איראן, או במילים אחרות, האם הזמן בשל לגרור את ארה"ב לתוך הלחימה
בהפתעה. דם רע רב עבר בין ארה"ב וישראל, בעיקר בין אובמה לנתניהו. בסוף הכל
מוסמס. ארה"ב מסרבת להיות נגררת למלחמות לא לה. ארה"ב בוחרת את הכישלונות
שלה בעצמה ונכשלת בהם בחן ובחסד.
ובינתיים, דפני ליף יורדת עם האוהל שלה לשדרת רוטשילד
ומציתה את המחאה החברתית שלה ב-2011. בן רגע השדרה מכוסה באוהלים, לא רק בתל-אביב,
ונתניהו, הרואה אסון כזה במשמרת שלו, מחפש אשמים ומממנים נסתרים. איך יוצאים מאסון
כזה? מקדמים את שחרור גלעד שליט מנגד. זה כבר יביא את האפקט הנכון. וגלעד שליט אכן
מובא לישראל במחיר כבד, אבל במעמד מרגש מאין כמותו, עליו תוכלו לקרוא בעמוד 309,
להזיל דמעה, למשוך באף, להצטמרר לנוכח העדות כיצד פתאום מאבד גלעד את ההכרה במסוק,
הטייס מקבל פקודה להמשיך לטוס סביב, גלעד מתאושש לאטו וכולו אפרוח מסכן ועדין.
וממשיכים. כמה וכמה ערוצי שיחה בין ישראל לרשות הפלשתינית
נפתחים, מהם גלויים, מהם סמויים, מהם מקבילים ומהם חסרי שחר והכל במטרה לחזור
לקווי 67. בגלויים נתניהו וג'ון קרי, כבעל ואישה הנוהגים לסנוט אחד בשניה, צועקים
זה על זה וחוזרים לדבר משל עומדים לצאת לקניות ורק שואלים אחד את השניה אם לקחו
מעיל ומטריה.
וכך מגיעים לעמוד 417 וזה נגמר. פעם ראשונה. כספית מסכם כי "בנימין
נתניהו הוא אחד מראשי הממשלה המוכשרים בתולדות המדינה. אדם מרשים עם יכול למידה
אינסופית, חריצות סיזיפית, בקיאות בהיסטוריה והבנה גיאופוליטית" יש עוד
והרבה.
ואז זה ממשיך פתאום עד עמוד 474, כשבעמודים אלה מסופר כיצד
אדם מביא על עצמו את חורבנו בשרשרת של מסעי בחירות חסרי ערך, המדיה מתפצלת לתיקו
מעיק פעם אחר פעם, הזיגזגים מייאשים וכל היכולות הנהדרות של נתניהו הופכות להיות
נגדו. הפעם זו לא רק שרה, זה גם יאיר. בסוף אומרים לו "אתה מפוטר".
כנאמר כבר למעלה, יש הטוענים שביבי היה ראש הממשלה הטוב
ביותר. זה כשמתלהבים עולות כאלה מחשבות תועות. ראש הממשלה הטוב ביותר הוא אחד שלקח
דף מחברת, כתב נאום חוצב להבות, הקריא אותו ביום שישי בין חריימה לגפילטע פיש וממש
עמד על הראש, מילולית, כדי שליהודים תהיה מדינה ולא יחסר להם שם לשדה התעופה. זה
היה אתם יודעים מי. אין תעוזה כתעוזת הגבר הזה, שבהבל פיו פשוט הקים מדינה מאין.
