סרז' קלרספלד ערך את ספר הזיכרון לאותם אלה שנאספו בדראנסי, מצפון מזרח לפריז, ומשם הובלו ברכבות להשמדה. ז'אן-קלוד גרומברג לקח פרטים מתוך הספר וכתב את הסיפור הקטן הזה. היה או לא היה? דברים מופלאים רבים היו בשואה. למה לא תאמינו לזה?
ארבעה הם היו, שעלו על רכבת ההשמדה. אב, סטודנט לרפואה, אם והתאומים שלהם, ש"בחרו" להוולד ברע שבזמנים. בעוד הם נוסעים מזרחה להשמדתם, זוג חוטבי עצים, בעל ואשתו העריריים, מתרוצצים בעיר, הוא לעבודות הכפיה, היא לאסוף זרדים ומזון שלא קיים.
האב הסטודנט שובר את ראשו כיצד להציל את ילדיו, מרים ללא אבחנה אחד מהם, עוטפו בטלית המהודרת שלו ומשליך לשלג אל עבר מי שראה צועדת ביער.
וכך עובר זמן, רופא הוא לא משום שפתאום רופאים רבים יש. ספר הוא משום שיש רבים לספר ולא לשם היופי. שנים עוברות ורגע לפני מותו הוא ניצל ע"י חייל הצבא האדום. מה יעשה עתה? בעוד הוא צועד לשם הצעידה, כי צריך, והנה פתאום זקנה וילדה. זה טוב מכדי להיות אמיתי. שתיהן מוכרות גבינות ועז קשורה לידן. הוא מחליט להמשיך לצעוד מערבה חזרה לצרפת. הוא מתבונן היטב ומבין.
צובט בלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה