ברשימות אלף הטובים, אפילו מאה ואפילו עשרת הספרים הטובים
אי-פעם, לוליטה מוצא מקום של כבוד. זה לא משנה כמה אני מסכים או לא, אצלי הוא לבטח
לא בעשיריה הפותחת, לא במאה ולא באלף.
כשקוראים אותו בפעם הראשונה, ובראשונה אסתפק, עד עמוד מאה
וקצת הוא ממש ממש משעמם. זה ממש לא ספוילר שמדובר בפדופיל, בגבר החושק בנימפית,
ככה נבוקוב מתעקש – נימפית, הוא כמעט בן ארבעים והיא בת 12, שהכל מנץ בה: שדיה,
שיער הערווה, הנשיות והחשקנות. כל מי שעיניו בראשו ותבונה בפיו או באצבעות המונחות
על מקלדתו, חייב להסתייג מסיפור כזה. אבל לוליטה מזמן חרג מתחום הכתיבה המוסרנית
והפך למושג – לוליטה. מה שזה אומר לכם.ן זה לגמרי בראש שלכם.ן.
לוליטה את ילדה יפה
ויש לך פוטנציאל
זה לא קשור בשכל -
זה טמון רק בישבן...
כשקוראים על לוליטה בכל מיני אתרים "מלומדים",
המירכאות באות כדי להדגיש שאלה אתרים מלומדים, לא בהכרח נקראים, לומדים שלוליטה
עמוס ברמזים שונים, המצריכים כמה קריאות. למשל, שמספרי רישוי של מכוניות שונות בסיפור
באים להצביע על שנת לידתו ומותו של שייקספיר. הנה ספוילר מכוער וגלוי להקיא.
תתמודדו. תודו גם, שברגע שתקראו את זה תחושו מאוד חכמים. אל חשש, התחושה תדעך ואתם
תחזרו לפלבל בעיניכם כמו קלולס, בדומה למה שהייתם קודם.
אז מה קורה שם, כלומר, היכן האקשן העסיסי, שפתיים יישקו?
תצטרכו לחכות אחרי הפרסומות. בתחילה זה רק הומברט הומברט (מיילו ונטימיליה בסדרה,
ג'ק מ"החיים עצמם"), מלומד העוסק בלכאורה כתיבה. הוא מואס במולדת הישנה,
שמה אירופה, מין מקום קטן וצפוף, והוא מחליט להגר לארה"ב ולחוש חופש ורוח
חדשה. האמת קצת יותר פרוזאית והוא יורש ירושה שהתנאי הוא לעבור לארה"ב ולנהל
הלאה את העסק של המנוח. חה חה חה.
כשעושים רילוקיישן, צריך לגור היכנשהו והבית של גב' הייז
מכיל בדיוק חדר עבורו ונימפית לחלציו (לא יודע למה שירה האס התלבשה לי בול על המראה
המתאים). לא שהוא תכנן את הנימפית (דולורס, דולי ביום-יום), שתבוא בילט-אין עם הבית,
אבל יצא כי טוב. הכי טוב. אלא שהנימפית באה עם אמא צמודה ועם גיל בעייתי, אבל כל
השאר בדיוק מה שפדופיל-מחמד יכול לחלום עליו. נותר רק להיפטר מן האם והצדיקים תמיד
עושים את מלאכתם, כי באמריקה כמו באמריקה.
ועכשיו, כשאתם שטופי אתרים פורנוגרפיים במחשב ובסמארטפון,
ואתם קשים תרתי משמע מלהתרגש, קשות זה יהיה קצת להחטיא את המשמעות, האם מתקדמים
כבר? בקושי. המפגש החוזר של הומברט הומברט ו"בתו", שנותרה לו לאחר שהפך
לאלמן, עובר דרך מחלקת בגדי נימפיות בחנות הכל-בו הסמוכה לפנימיה. בגדים למיטה
ומחוץ למיטה. רגע מכונן.
אוקיי, אז מעמ' 115 האקשן מתחיל ואתם לא תקצרו עניינים ותלכו
ישר לשם. לא רק אני צריך לסבול. ומה מעמוד זה? לא הרבה ולא מעניין. הומברט
"זוכה" בבת בלי צורך לעבור במחלקת היולדות ופשוט לא מאמין למזלו הטוב.
הוא לוקח אותה למלונות וכל זאת בדרך אל האושר, כי ככה זה מלונות. הרבה מלונות.
42,000 ק"מ הם עוברים במסע ממלון למלון בחלק המזרחי של ארה"ב ומעט יותר
פנימה, כמעט נתפסים בשעת מעשה בשטח פתוח תוך כדי שגול פה ושם.
מאה ומשהו עמודים מאוחר יותר ואף שנתיים עברו, הומברט
הומברט ולוליטו מוצאים עצמם בדרך למקסיקו, כי זו המדינה בה אין חוק והחוק אומר
שבסביבות 15 זה כבר גיל בשל לנישואים, ארבעים בטח, אז מה הבעיה? הבעיה שהיא שיש
עוד גברים בסביבה ואפילו יותר מושכים, בעיקר אחד עם בגד ים צר ולחוץ, לחוץ על מוט
עונג כבד ובינתיים מקופל.
ובסוף אכן נוטשת לוליטה את אביה ההה"ה (האדון הנכבד
הומברט הומברט) ומוכיחה בפעם האלף, כי ההשקעה הרבה בה השקיע בה, והיא למעשה
הפתיינית בסיפור לא פחות מחיבתו האסורה אליה, לא השתלמה כלל וכלל והותירה אותו
שבור לב ואותה בהיריון (עם ילד שיוולד וייצא לפנסיה בערך ב-2020, הזמן בו נקרא
הספר), בפרבר עבש ומפויח בחצר האחורית של ארצות הברית הלא נאורה והלא נוצצת.
הומברט לא נשאר חייב ונקם.
השפה גבוהה כיאה וכיאות. באנגלית זה בטוח מוצלח יותר ובמעבר
לעברית זה כבד ומייגע, מצריך תרגום רענן יותר. מה שאני לא מוכן לקבל מכותבים
ישראליים, ההתחכמות הלשונית המיותרת, השליטה בשפה באופן מלאכותי ומוגזם
וההתפתלויות האינסופיות, אני מקבל את זה כאן מתורגם ומייגע, ותחת הילת הקלאסיקה
המתישה. דוחה בשתי ידיים.
