הרגלים רעים/אגור שיף - המלצה רפה

 

זהו החמישי של שיף שאני קורא, אבל זה הראשון שלו. שיף כותב כך שנראה כאילו דבר לא עוצר בעדו, אבל גם בעדי לא עוצר דבר מלהמשיך לקוראו, חוץ מהאחרון התמוה שלו, לא משנה מה שמו. אולי יהיה עוד אחרון.

הרעיון בספר משעשע להפליא. בן ציון מרגולין, איש לח"י לשעבר, מביא את בנו עמירם היכנשהו בתחילת שנות התשעים להשתלת כבד באנגליה. השוער בכניסה לחניה בבית החולים הוא אחד ג'ורג' לילי, חסר עין ורגל, שאיכשהו מזהה את בן ציון ומכאן באה ההכרה על מפגש ביניהם בפלשתינה טרום המדינה, מדינת ישראל. הם היו משני צדי המתרס, אחד לכאורה טרוריסט בלח"י, לוחם חופש מבחינתנו, השני סרג'נט במשטרת הוד מלכותה. המפגש ביניהם היה מפוצץ, כל כך מפוצץ, שהפך את היפיוף לילי לכלי שבור חסר עין ורגל, ולעת זקנתו לעובד חניון ומהמר על סוסים לעת מצוא. וזו לא המקריות היחידה.

מקריות שניה היא כיוסו של לילי עי"י אחת אנאבל, הזקוקה דחוף לזריקה הבאה, אבל איכשהו מחזירה את הארנק, הופכת ל"נכדתו" של לילי והוא מתחייב להחזיר בתשלום שבועי של חמש מאות פאונד לאחד קלוד המבקש חמשת אלפים פאונד בחזרה מלילי. קלוד מבוקש ע"י אחד חורי ממשטרת ישראל, המצוי אף הוא באנגליה באותה עת.

לעמירם, בנו של בן ציון, צריך להשיג כבד דחוף, אנאבל נרדפת ע"י קלוד, הנרדף ע"י חורי. לילי ובן ציוד הופכים לחברים ומתכננים להציל את אנאבל, ההופכת לאו-פר של  עמירם, בלכידת קלוד, הריגתו והבאתו לשם ניצול כבדו כתורם.

נשמע מסובך?

בפרקים קצרים ומשעשעים מראה כבר אז שיף ב-2004 את כשרונו ההופך אצלי לאחד הסופרים שאני הופך אצלם לקוראם הסדרתי.

נשמע מסובך?

זה רק לצוד את הספרים כשרוצים לקרוא סופר כשרוני, הרודף אחר הביזאר בחיינו. אז אני צד את כשרונים, כולל כבדם.

מה שרציתם/אגור שיף - המלצה רפה

 

זהו הרביעי בספריו של שיף שאני קורא, השני שפרסם. זה אינו הטוב בספריו, אבל ניכר בשיף שסיפור הוא בהחלט יודע לספר. ומה הוא מספר עתה?

אמוץ (זיגי) בן ארצי, זה עם הקוקו הבוהמייני, המביים סרטי תעודה שמעטים צופים בהם, מוצא תיק עם תמונות ושרטוטים של עיירה בפולין, שנמחקה מעל פני האדמה במלחמה ההיא. ז'ינוביץ' שמה. מי בא משם? אחד משה מרמלשטיין, שצילם באופן אובססיבי את העיירה, תושביה ונופיה. בנו יודי מורן הוא קבלן ידוע, בעל חברת בניה וגם בעל גבעה בשטחים, ליד קרני שומרון. זיגי איכשהו מתקשר ליודי הקבלן ובנו של הצלם, ומפה לשם קמה התוכנית לשחזר את הכפר המחוק בפולין ולהקימו מחדש בגבעה ההיא בשטחים.

הזמן הוא זמן הפיגועים של 2002, להגיע לעבודה בישראל אומר לעמוד במחסומים הכי קרובים שלוש שעות. בגבעה ההיא ניתן להקים את הכפר המשוחזר, יעבדו בו ערבים מהכפר הסמוך. אלה לא יצטרכו להגיע לישראל ולעמוד במחסומים, פרנסה תהיה להם, לדבר ביידיש לא יצטרכו משום שהנאמר ייאמר ברמקולים בהקלטה. בינגו, שיתוף פעולה תרבותי בין ישראל לפלשתינאים ואולי סלילת דרך להבנה נרחבת יותר.

משעשע אתכם?

שיף אינו כוס התה, שלא לומר ספר הקריאה המועדף על השידה ליד המיטה אצל רבים מקוראי העברית. אני כרגיל מקדם כותבים כאלה, המוציאים תחת ידם טקסטים נבונים, כתובים היטב ומרתקים.

לא תקראו?

כשכסף מתחבר לחלום, כסף של האחד וחלום של האחר, שלא לומר, אינטרסים (לא) זרים, משהו יפה יכול לצמוח.

האם צמח הכפר המשוחזר, שדובריו אינם יודעים מילה ביידיש?

עד מהרה מגיע קלסר עב-כרס, המכיל תמונות תושבי דודיא, שישחקו את תושבי ז'ילוניץ' בכפר המשוחזר. מאות תמונות הצטברו ונותר רק לקבל עוד תמונות של ילדים מתחת לגיל 14, שמטבע הדברים לא צולמו ע"י צה"ל כמחבלים פוטנציאליים. יגיעו ויצטלמו כתלמידי חיידר. אנשי מחשבים יושבים על המדוכה, ארכיטקטים על השחזור בקטן, בינתיים.

לא גאוני?

בסוף הכל נגמר בפיצוץ כיאה וכיאות לתקופה. גם עיקול בנקאי קטן משותף ארוך שנים ששלח ידו במעל.

בחול/אגור שיף - המלצה

 

רפ"ק רם דינור לא תמיד נקרא כך. בילדותו בפולין נקרא רומק פוירבלום. הוא נולד ב-1933 ובמלחמה אמו נעלמה ואביו נאלץ להותירו בידיים פולניות אוהבות. בגיל 13 רומק אותר למגינת לבו בידי סוכני הג'וינט, במטרה להושיבו לידי אביו בישראל, שהמפגש הקר ביניהם מתקיים בנמל חיפה. חינוכו הישראלי וגידולו הופקדו בידי קיבוץ מסויים. את רומק-רם אנחנו פוגשים כשהוא נשלח מתל-אביב לנתניה, לסייע בפתרון חידת מותה של טליה רבינוב.

הסיפור מסופר מפיו של רם דינור עצמו. הסיפור הכתוב היטב ומסופר בטבעיות, אינו סיפור מתח. זהו סיפורו של דינור עצמו, שלאחר כך וכך שנים במשטרה ועשרים שנות נישואים מאושרים, פתאום צצים דברים, צצות שאלות, החריקות עולות על-פני השטח.

לא ברור ממה מתה טליה רבינוב, היא כבר השלישית בסדרה שאף הקודמות לא ממש זכו לפתרון חידת מותן. הזמן הוא יולי-אוקטובר 1973, שחזור הרצח עם רוצח פוטנציאלי מעיד בבירור שלא הוא הרוצח. דינור מרחרח פה ושם ועולה על עקבותיו של אחד רחבעם פוירבלום. הרי גם הוא פוירבלום בעברו. מי זה הרחבעם הזה?

בינתיים מתברר שלנישואין נטולי ילדים מבחירה וזוגיות טהורה ואוהבת, בכל זאת יש השלכות. דינור מבקש לפרוש מהמשטרה, גבות מורמות, אבל הפרישה נעשית. היו דברים מעולם. מילכי, אשתו של דינור, מקבלת סכום מחיסכון ורוכשת פולקסוואגן כזה של היפים דאז, מצויידת במיטה וציוד בישול. מאחר והחריקות בנישואים הפכו תוך זמן קצר לשינה נפרדת וחזרה זמנית לקיבוץ, לדירת הוריה, לא נותר לו, לרם דינור, אלא למלא זמנו בחקירת זהות אותו רחבעם פוירבלום, שאיכשהו השתרבב לחקירה ואינו נמצא בביתו, אלא ירד לדהב. הוא יורד אחריו, ולא ברור לו למה סירות משמר החופים מנסות לרמוז לו כי משהו מתרחש במדינה ביום כיפור שקט בחולות הזהב הדרומיים.

נחשו מי מצא את מי בסופו של דבר תוך הפגזות? נכון.

אגור שיף, שזה ספרו השלישי שאני קורא, הוא מספר טבעי. הכל יושב אצלו במקומו, הסיפור מתקדם בטבעיות וזורם, שום חריקות, שום עברית שנונה עד-זרא, שום טעויות. זה לא מובן מאליו.

עכשיו אני מחפש ספר נוסף שלו.

אלמוניות/אגור שיף - המלצה חמה

פיל ועכבר דוהרים להם יחדיו בערבה. "תראה כמה אבק אנחנו עושים", התגאה העכבר.

אָגוּר שיף מביא לפנינו מעין פיל ועכבר. העכבר הוא שיף עצמו ובשרו, הפיל הוא כנראה וכמתבקש עמוז עוז בדמות יואל און, הסופר הציני, הסרקסטי, המלא מעצמו, עטור התהילה, זה הנלמד באקדמיה, המתורגם ביותר. ומה הקשר בין שניהם? עד עכשיו לא היה ומתברר שאון, אפילו לא שמע על אחד ארם פריש. אבל שניהם מתגלגלים לכנס סופרים במרקש, מרוקו. שניהם, יחד עם רעייתו של און, תִּרזה, נחטפים למדבר. במיני סדרה, שתעשה עפ"י הספר, ליהקתי את דוב'לה גליקמן כיואל און הציני, צחי גראד כארם פריש האלמוני, וסנדרה שדה, כאשתו הנאמנה, הצינית, המשלימה, התומכת של יואל און. החוטף והמפקד הוא שף זיינדין, שאת דמותו ביקשתי לראות בשף איינסלי הריוט. יש גם מתורגמן משועשע, מי אם לא רועי בר-נתן.

עכשיו תארו לעצמכם את השלישיה הזו, יואל און, אשתו והסופר האלמוני ארם פריש, נחטפים למדבר סהרה. הם מגיעים לשום מקום, התנאים נוחים יחסית לשום מקום, אין התעללות, רק ניתוק מוחלט. זה לא החמאס, לא דאעש, לא אל קעידה, לא ברור מי בכלל. בשלב מסויים הם מתבקשים כמובן לדקלם הודעה. אבל כל זה כלל לא חשוב.

עיקר הספר סובב סביב הפרסונה המנופחת של און, סביב אלמוניותו של פריש וסביב דמותה המיוחדת של תרזה. פריש חש בכל נימי גופו את האלמוניות הלא-מבורכת אל מול התהילה של און. און קובע תחילה את הטון. הוא ממציא משחקים להעביר את הזמן, קובע את החוקים ומתרגז כשנוח לו. אבל אין רע בלי טוב. און מחליט שכדי להעביר את הזמן יש להתחיל בספר חדש. אין מתחילים ספר חדש כשאין מחשב, אין עט, אין בלוק כתיבה, אין כלום? און מחליט שתרזה תהיה הרשמקול האנושי. היא מוחה, אבל מחאתה רפה. און חושב שהיא תוכל לשחזר את עיקרי הדברים אחר כך, בבית.

כך מגיעים לעולם לב לוויצקי, האלמנה קלושינר והילד אברם פריש (לא לבלבל עם ארם פריש). שלושת אלה חיים בעיירה פוזמק בפולין. הילד נלקח מאימו, הועבר לאלמנה הרוזנת קלושינר, הקשורה ללב לוויצקי ההדור והצעיר יחסית, המשכיל וזה המחפש את קרבתה של האלמנה. איך מחברים ביניהם? האלמנה לוקחת את הילד, אומרת לכל מי שרוצה לשמוע, וכולם רוצים לשמוע, כי הילד צריך מורה. לכן היא שוכרת את המורה לוויצקי, שיגור בינתיים באחוזתה ויילמד את הילד. הילד לומד, מבריק וסקרן, סקרן כל כך שהוא תופס לילה אחד את לוויצקי בין רגליה של הרוזנת ושניהם ללא פיסת לבוש.

כך מתקדם הסיפור כשבשלב מסוים און נלקח חולה לטיפול. תרזה ממשיכה את הסיפור ופריש מסיימו. אבל עד לשם עוברים חודשים, הם אינם יודעים דבר על המשא, על המתן ועל גורלם.

אָגוּר שיף בהחלט יודע לספר סיפור, סיפור הדוק ומרתק והוא בחיים כמו בסיפור, הולך בצִלם של ענקים כשספרו החמישי, הנוכחי, הוא מבקש לבוא בחשבון עם גורלו זה. תעזרו להושיע אותו? זה כדאי.

המאחרים/אגור שיף - המלצה חמה

ליאורה כרם עשתה מעשה. היא ירתה ברמטכ"ל. מיהי ליאורה כרם? אשתו של מיקי כרם. טוב, עכשיו הכל ברור.

ובכל זאת, מי זה מיקי כרם? מיקי כרם נורה בראשו במלחמת ששת הימים, בדרך אל הכותל או משהו כזה. סגן מיקי כרם, בחור יפה ונערץ, שובר לבבות לא קטן, מאלה הקוראים "אחרי", שכב מחוסר הכרה לאחר הניתוח, החלים פיזית מהניתוח בראשו, אבל נותר אדם כבוי, נטול רגשות מסוג כלשהו, נטול אהבה ואפילו רצון לחיות, רק שלא היה בו אפילו האומץ לעשות מעשה ולסיים חיים של אדם תאב חיים, שנותר ללא המיץ, המיץ של החיים.

וליאורה? ליאורה הנאמנה לא הסכימה לוותר עליו גם כשקם ועבר ל"חדר הילדים" נטול הילדים. תקופה קצרה של חיי נישואים רוויי סקס מספק נותרו בלי כלום, עם/בלי בעל, בלי ילדים, אבל משום מה לא חרבו חייה, וכשהיא עמוק בפנסיה היא לומדת להפעיל נשק המגיע אליה במקרה ויוצאת לירות ברמטכ"ל.

עכשיו תחשבו על תעלומת מתח, על מניע, על הזדמנות מחושבת, על סיפור חיים ונקמה ותמחקו הכל. מה כן תקבלו? תקבלו כמה קווי עלילה של ליאורה הצעירה וליאורה המבוגרת (ואם תדמיינו את עלילה רוזן בתפקיד גם יהיה קל יותר), תקבלו את השנים הראשונות של מיקי הבריא גופנית וסדוק נפשית (יוסי מרשק בתפקיד), ואת ירמי בלוך, החוקר הפסיכולוג המנסה להכיר את ליאורה כרם דרך סט שיחות.

הספר מרתק לכל אורכו, כתוב היטב ומעבר בין ליאורה הצעירה והמבוגרת, שיחות עם החוקר, אפיזודות בשיקום של מיקי ועוד כמה קווי עלילה קטנים, בונים דווקא סיפור ארוג היטב וביד בטוחה וקלה. עד כדי כך טוב, שאילו הייתי מקבל את הספר בכריכה לבנה ולרגע מתעלם שזו לא עלילה אופיינית לו, הייתי עשוי לחשוב שזה מאיר שלו, ואין זו כי אם מחמאה ענקית.

ולמה בכל זאת ירתה ליאורה ברמטכ"ל? אם אתם בקטע של לדעת ולקבל סופים הדוקים, דלגו על הספר. אם אתם בקטע של ספר כתוב היטב, זה הספר בשבילכם.