לבד בתיאטרון המוות/טרי הייז - המלצה חמה

אני וספרי מתח לא ממש מסתדרים. את לבד בתיאטרון המוות אהבתי מאוד. אלה החדשות ועכשיו להרחבה.

טרי הייז הוא תסריטאי. תסריטאי נוהגים לכתוב ספרים שימצאו עצמם עד מהרה כסרט, והקופה תצלצל. אני לא אומר שזה לא עבר להייז בראש, אבל הוא ניחן במתנת הכתיבה וזה ניכר בכל עמוד ועמוד.

בניגוד לספרי מתח אחרים, בהם הדמות הראשית סובלת מכיעור/אופי זעפני/אשה כעסנית/טראומה מן העבר ועוד מרעין בישין, הגיבור שלפנינו נאה בעיני עצמו, אומץ ע"י זוג נטול ילדים ונותר ללא טראומה ממשית מעברו זה, מכיר בערך עצמו, אך לא מתנשא ובעיקר רוצה בגיל שלושים פלוס ממש קצת לצאת לגמלאות ולהתיישב בפריז המעטירה, מטרה בהחלט נאה ובחירה הולמת ביותר. כל הסיבות הללו היה בהן די בפני עצמן, אבל צריך גם בשר למלא כמעט 700 עמודים דוהרים. ובשר בהחלט יש.

סקוט מרדוק, זה הגיבור, שב מן הכפור הפריזאי. הוא אמנם סוכן מהולל בדימוס ועל דלתו "נא לא להפריע", אבל העבר נוקש על דלתו וספר שכתב בשם ששאל מאדם מת גורם לבלש משטרתי לאתר אותו, למרות מאמצים ניכרים לטשטש את השבילים המובילים אל דירתו הפריזאית.

במקביל, צעיר סעודי, שאביו איבד את ראשו, תרתי משמע, הופך לשונא הן את הסעודים והן את בני בריתם האמריקאים וככה על הדרך גם את ישראל. זו חבילה מוכרת. הוא מתבגר, לומד רפואה וממציא את אם כל פיגועי הטרור האפשריים, כזה פיגוע שפיגוע מגדלי התאומים הוא רק הפרומו.

אוקיי, ערב הסעודית כבר הוזכרה, כך גם ארה"ב וישראל, גם ביירות בעניין כמקום בו למד ה"סרצני" רפואה. בדרך יש גם את אפגניסטן וקצת באחריין, גרמניה והרבה טורקיה. הייז מפרט בלי לשעמם, מתאר נופים שיפארו את הסרט העתידי ונוטע היטב את גיבוריו במקום ובזמן.

אין רגע דל.

שני קווי התפתחות מקבילים מתרחשים לנגד עינינו. האחד מקורו בניו יורק, שם מתרחש רצח מושלם. במקביל, אם כל הפיגועים קורם ער וגידים באסיה ובאירופה. על ההתפתחויות תצטרכו לקרוא וכאמור, אין רגע דל.

כוחו של הייז בקלילות. כאן המקום להדגיש, קלילות שאינה מעליבה את האינטליגנציה של הקורא. ההומור משתלב היטב, הפוליטיקלי קורקט נדחק הצידה, כי באמת אין שום דרך לתאר את מוראות האסלאם בלי לרדת על המוסלמים. הייז נע בקלילות בפרקים קצרים יחסית ולא מעיקים בין ארצות, יבשות וזמנים. הספר נגמע במהירות, אין פירוטכניקה סטייל בונד, ג'יימס בונד, וזה בסדר גמור. לפעמים זה יותר מקגייוור.

המלצה חמה לספר שימלא אתכם בפרטים וירוקן לכם את הראש מטרדות היומיום.

למאטיס יש את השמש בבטן/יהודית קציר - המלצה חמה

סיפור אהבה עם שתי פרידות, פרידה מאהוב ופרידה מאם. אם, אמה של ריבי, המתה מה"מחלה", ואהוב, מרצה באוניברסיטה בן 47, כשריבי עצמה בת 23. האהבה, אהבה משכרת, בולעת, טוטאלית. הסיכוי שתחזיק אפסי משום שיגאל האהוב נשוי ואינו מוכן להיפרד בעיקר בגלל הבן הקטן, שהוא אוהב אהבת נפש.

אבל לא הפרידה מהאם ולא הפרידה מהאהוב והאהבה הגדולה הם גיבורי הספר, גם לא ממש המספרת. הגיבורה הגדולה היא השפה. יהודית קציר מתגלה כאשף של ממש. בניגוד לכותבים צעירים, המלהטטים בשפה ולא ממש יוצרים סיפור או מרתקים בכתיבתם, קציר גם לשה, משטחת, קורצת עיגולים ואופה עוגיות מהממות. השפה פרי ידה היא כזו שבא לקרוא עוד ועוד, עולם הדימויים עשיר עד כדי כך, שאנו חושבים איך לא חשבנו על זה קודם.

כותבים משובחים ניכרים בכתיבתם המשובחת. זה ברור. קציר היא כותבת משובחת, לעיתים יתר על המידה. היא מרבה לנקד, מקפידה על ניים דרופינג עד זרא, לעיתים נופלת קורבן להקפדה לא מובנת שלה: איך הפך גרפונקל מהסיימון לגרפינקל? איך הפך המונז'ואיק המוזיקלי למונחויץ' חצצי?

אבל שלא תהיה כאן טעות. אין כותבים במקור רבים כמוה. זו לא שפה עגנונית ולא ביאליקית. זו שפה חיה, דוהרת, מרתקת, מענגת, תנו רק עוד ועוד מזה, והסיפור משני לגמרי.

ומה הסיפור? סיפור אהבה מאוחרת ניצת בלבו של יגאל והוא נבלע לגמרי בסטודנטית, לא ממש סטודנטית שלו, ריבי. הם נוסעים שוב ושוב לחו"ל, מתענגים על שכיות החמדה של אירופה ונדמה שהנה סיר ומכסה מושלמים. לא ברור מה גורם לפרידה, אהבת הבן הרי רק תרוץ. אבל זה קורה משום שאהבה מכלה היא אהבה שורפת, מאכלת, מעוורת.

ומשהו על הספריה החדשה ומנחם פרי: אי אפשר לשבוע מלהזהיר את הקורא המצוי, שלא לקרוא את הכריכה מאחור, משום שזה ממש לא רצוי. פרי מגלה הכל, מוסיף פרשנות מיותרת ומייגעת וחושב שאם הוא בעל ההוצאה לאור, מותר לו. מאחר ואנחנו רוצים לקרוא, נקרא את הספר ונמנע לגמרי מלהתייחס אליו ואל המנהג המגונה של הוספת יו''ד למישחק, מינהג וכו'.

המנון לשפה העברית.

מנגינת חיים/אנדריי מאקין - המלצה חמה

מנגינת חיים כתוב בסגנון לירי, מונח מכובס לעיתים לזרם התודעה. על קופסת סיגריות כתוב שהן מזיקות לבריאות, כך צריך להיות כתוב על ספרים: הספר כתוב בסגנון זרם התודעה. זרם התודעה עלול להזיק לנפשות רגישות.

94 עמ' בנובלה זו, המכילה סיפור מקסים, לו הוסרט לסרט בוודאי היה יכול להיות סרט מרהיב בידיו של במאי מוכשר ושחקנים הולמים.

לעניין. הומו סובייטיקוס הוא אדם, בן לעם הסובייטי, שהורגל לסבול הכל. האדם הסובייטי סובל בעיקר מקור, והוא סובל מקור משום שיש מעט לאכול, משום שרודפים אותו, משום שיש מעט אמצעי חימום ויש גם מלחמות ואף רדיפות מבית.

אלכסיי הצעיר עומד לפני רסיטל חייו, אבל הרדיפות משיגות את הוריו והוא נמלט ברגע האחרון רק כדי להופיע בדמות חדשה ולשוב לנגן את רסיטל חייו באופן שונה לחלוטין, קליימקס שמעטים מרהיבים כמוהו בספרות או בקולנוע. פרטים נוספים אחסוך מכם משום שאז כבר לא יהיה טעם לקרוא.

כאמור, נובלה קצרה, זרם התודעה מעיק מאוד בהתחלה, אבל הסיפור מתגבש בהמשך והופך לקסם. מזלי שלא ויתרתי.

מעשה בטבעת/אילן שיינפלד - המלצה חמה

מעשה בטבעת בא להאיר פרק פחות מחמיא של החברה היהודית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, בתקופה של 60 שנה. המקום הוא ארגנטינה, המקום הרחוק ביותר אליו היו יהודים להמלט מהאנטישמיות המזרח אירופית. ליהודים היה תמיד ראש מפותח לניצול מצבים שנוצרו מרדיפות. הבעיה היא, שהניצול הזה לא עבד תמיד רק לטובות כל היהודים והסיפור שלפנינו בהחלט מציג מצב קשה.

יהודים שהיגרו לארגנטינה סברו שזה עולם חדש, בבחינת דף חדש. אפשר להתחיל מנקי, להשתלט על מקומות שכבר פותחו כערים גדולות וחשובות, בואנוס איירס, למשל. בין שאר השירותים שהציעו היהודים אלה שירותי הזנות. עבור המקומיים הציעו היהודים סקס ועבור אירופה הציעו בדיוק אותם יהודים אפשרות להציל נערות מפוגרומים.

שיינפלד בחר להציג מצב עניינים זה, שנמשך כאמור למעלה מחצי מאה, דרך סיפורה של טבעת מכושפת, המצילה פעם אחר פעם אלה שלקו במחלת הנפילה, אבל גם גרמה אסונות לא קטנים בדרך המפותלת שעברה. בגלל אופיו של הסיפור אין בספר רגע דל.

הטבעת נוצרת ע"י צורף מיומן. טבעת זהב כבדה, מעוטרת אבני חן ופסוקים מן התנ"ך. טבעת זו מתאימה עצמה לאצבע העונד/ת ומצליחה לרפא ממחלת הנפילה, בתחילה את האשה הראשונה בשרשרת המשפחתית של משפחת ברגמן ולאחר מכן לרפא הלאה וגם להרוג, משאינה נמצאת.

המעשה בטבעת מגלה את מצבן העגום של נערות הנשלחות להצלה ומוצאות עצמן נאנסות כבר באניה המובילה אותן לארגנטינה. בנחיתה בחוף המשטרה המשוחדת מעניקה טפסים בהם כתוב שהנערות נשואות לבעל בית הבושת ומיד הן מתחילות בעבודתן כזונות, ביניהן אחת המחזיקה בטבעת המאגית.

כאמור, אין רגע דל. משפ' ברגמן, שהטבעת יצאה מרשותה, מגיעה בעקבות הטבעת לארגנטינה ומשם העניינים מסתבכים ולפעמים מסתדרים, כשברקע מצבן העגום של הזונות היהודיות, עד שכל העסק מתפזר וחלקן מוצאות עצמן בישראל שנים רבות לאחר מכן. מרתק.

עבד אמריקאי/פרדריק דאגלס - המלצה

מ זה מופת. הספר הזה תורגם כספר מופת, כזה הבא להציג באופן רהוט וברור את סיפורה של העבדות האמריקאית. הספר עושה זאת היטב, אבל באופן נטול נשמה.

פרדריק דאגלס נולד באחת החוות בדרום, אלא שחייו בתחילה היו די נוחים, עד שהחל את משימותיו כעבד מן המניין. מה שמייחד את דאגלס הוא יכולתו לקרוא, דבר המביא את מתנת הידע, משהו שמעבידיו חושבים שיכול להזיק לעבד וצדקו.

משגדל דאגלס הוא חש שאין זה מקומו של אדם להיות נתון באופן אבסולוטי כל כך בידי אדם אחר. כבר כנער הבין את ההשחתה שמביא כוח מוחלט, כיצד אנשים נורמטיביים הופכים למפלצות אדם מהרגע בו הם מעסיקים עבד וכיצד כולם מתקשים להשתחרר מהמעגל ההרסני הזה.

דאגלס הפך לפעיל למען השחרור מעבדות מהרגע שהצליח לברוח, להשתקם ולהבין שהוא מסוגל לעמוד מול קהל, לדבר ולשכנע קהל. הספר רהוט מאוד, קצר וענייני, אבל כמו שכבר אמרתי, סטרילי למדי ולבטח משכנע פחות רגשית מספרו של פרד ד'אגיאר זיכרון ארוך, אף הוא בנושא העבדות.

כך או אחרת, ספר ראוי ביותר לקריאה.