מעשה בטבעת בא להאיר פרק פחות מחמיא של החברה היהודית בסוף
המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, בתקופה של 60 שנה. המקום הוא ארגנטינה, המקום הרחוק
ביותר אליו היו יהודים להמלט מהאנטישמיות המזרח אירופית. ליהודים היה תמיד ראש מפותח
לניצול מצבים שנוצרו מרדיפות. הבעיה היא, שהניצול הזה לא עבד תמיד רק לטובות כל היהודים
והסיפור שלפנינו בהחלט מציג מצב קשה.
יהודים שהיגרו לארגנטינה סברו שזה עולם חדש, בבחינת דף חדש.
אפשר להתחיל מנקי, להשתלט על מקומות שכבר פותחו כערים גדולות וחשובות, בואנוס
איירס, למשל. בין שאר השירותים שהציעו היהודים אלה שירותי הזנות. עבור המקומיים
הציעו היהודים סקס ועבור אירופה הציעו בדיוק אותם יהודים אפשרות להציל נערות
מפוגרומים.
שיינפלד בחר להציג מצב עניינים זה, שנמשך כאמור למעלה מחצי
מאה, דרך סיפורה של טבעת מכושפת, המצילה פעם אחר פעם אלה שלקו במחלת הנפילה, אבל
גם גרמה אסונות לא קטנים בדרך המפותלת שעברה. בגלל אופיו של הסיפור אין בספר רגע דל.
הטבעת נוצרת ע"י צורף מיומן. טבעת זהב כבדה, מעוטרת
אבני חן ופסוקים מן התנ"ך. טבעת זו מתאימה עצמה לאצבע העונד/ת ומצליחה לרפא
ממחלת הנפילה, בתחילה את האשה הראשונה בשרשרת המשפחתית של משפחת ברגמן ולאחר מכן
לרפא הלאה וגם להרוג, משאינה נמצאת.
המעשה בטבעת מגלה את מצבן העגום של נערות הנשלחות להצלה
ומוצאות עצמן נאנסות כבר באניה המובילה אותן לארגנטינה. בנחיתה בחוף המשטרה
המשוחדת מעניקה טפסים בהם כתוב שהנערות נשואות לבעל בית הבושת ומיד הן מתחילות
בעבודתן כזונות, ביניהן אחת המחזיקה בטבעת המאגית.
כאמור, אין רגע דל. משפ' ברגמן, שהטבעת יצאה מרשותה, מגיעה
בעקבות הטבעת לארגנטינה ומשם העניינים מסתבכים ולפעמים מסתדרים, כשברקע מצבן העגום
של הזונות היהודיות, עד שכל העסק מתפזר וחלקן מוצאות עצמן בישראל שנים רבות לאחר
מכן. מרתק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה