מהתחלה/דויד גרוסמן - אפשר לוותר

בינואר השנה, 2024, חגג גרוסמן 70. סטנד מיוחד הוצג בסטימצקי ובו ספריו בהנחה מיוחדת לרווחת הקונים ובעיקר החדשים, שעיניהם טרם שזפו את ספריו. אחד הספרים בסטנד שבה את עיני, מהתחלה.

בספר הזה שתי נובלות, שהחלו את קריירת הכתיבה של גרוסמן בתחילת שנות השמונים. סדר הנובלות הפוך להופעתן במציאות, אבל שזה לא יטריד אתכם, הן לא ממש מעניינות.

הראשונה היא חמורים.

רוג'ר פיטרס הוא צעיר אמריקאי, המספר את סיפורו בגוף ראשון, סיפור של צעיר שברח מארה"ב לאירופה. הבריחה נועדה למנוע גיוס ושליחה לעוד מלחמה בה נהרגים חיילים שלא על-מנת להגן על ארצות הברית עצמה. וכך מסתובב לו פיטרס באוסטריה, נפגש עם חברים דומים שאינו אוהב אחת לחודש. חבר אחד קרוב הוא מרטין, שלו תחנת דלק ובקרבת התחנה מעין חווה לגידול חמורים.

חמורים? כן, חמורים. לחמורים הבעות עיניים המגלות את צפונות לבם אותן לעולם לא נגלה במילים. יום אחד נעלמה החווה ואיתה החמורים ומרטין, כולם העוגן של פיטרס באוסטריה.

הנובלה השניה היא רץ.

זו נובלה הכתובה בזרם התודעה הנתעב עד מאוד. כשזה בא מגרוסמן אין בזה שום נחמה. הרץ עליו מדבר גרוסמן הוא בחור צעיר המרבה לרוץ, לעיתים אף זוכה בפרסים על ריצתו זו, שאינה משוש חייו.

וכך הוא רץ ורץ, מקבל הנחות בצבא בשל ריצתו זו ו... כלום.

*******

אני יכול להבין את מנחם פרי והספריה החדשה להוציא עוד ועוד ולמכור עוד ועוד ביום הולדתו העגול שך גרוסמן. אני אוהב, בדרך כלל, את גרוסמן. הספר הזה לא תורם דבר בפחות ממאה עמודיו, לא מחדש כלום ולא ירבה עונג אצל קוראיו.

 

המעידה/הרמן קוך - המלצה

קוך דומה לאוסטר בזה שנכנסים לסיפור מיד כמו נעילת נעל בית נוחה. החמימות, הגודל הנכון, הדריכה. אחרי שזה נאמר, ניתן רק לציין מה נרקח הפעם.

רוברט, שם בדוי, הוא ראש עיריית אמסטרדם. בתפקידו זה הוא בעל השפעה גדולה מראש ממשלת הולנד. כך עברו אצלו קלינטון, אובמה ועוד כהנה וכהנה פנים ושמות. אבל לא בזה הסיפור.

חברו של רוברט, ברנהרד, עוסק ביקום. הוא מין מדען כזה, שהבין שמוח האדם מוגבל, שאין תפישה מה התרחש לפני פרוץ היקום כפי שאנו מכירים אותו היום. אבל לא על זה הסיפור.

הוריו של רוברט מבוגרים מאוד, אבין בן 95 ומתכנן להתאבד בגיל 95 עם אשתו, אמו של רוברט. הם עושים זאת והאב קונה מכונית ספורט פתוחה אדומה. מה? תקראו, תבינו ותבינו שלא על זה הסיפור.

הסיפור אמור להיות על רוברט הרואה את אשתו סליביה משוחת בקבלת פנים כלשהי עם חבר המועצה מרטן ואן הוחסטראטן. נראה היה ששניהם מקורבים ואז רוברט, שיחסר עם אשתו קרובים בסך הכל, החל לחשוד. סילביה אינה הולנדית ורוברט מסרב להסגיר מנין סליביה, שם בדוי. יש להם בת בת 20, דיאנה, כמובן שם בדוי. על זה כן הסיפור, אבל קוך כמו אוסטר, יודע לשלב סיפורים רבים בסיפור הכללי וכך מקבלים משהו עשיר ורבגוני. אז כן, זה לא משיאי קוך, אבל קוך יודע לכתוב, יודע להצביע על מצבים אנושיים מורכבים ומעודנים כאחד, ומוציא תחת ידיו עיסה מורכבת ומענגת.

כהולנדי, קוך יודע להצביע שוב ושוב בספריו על מגרעותיה של הולנד, על שפתה החצצית, על עודפי הבלונדינים (יש עודף מזה?) והבלונדיניות, על גובהם, על חייהם המתוכננים לפרטי פרטים וחוסר הספונטניות. מנגד, קוך מדבר בחיבה על העיר, על מימדיה האנושיים, על הרכיבה על אופניים בין אם אתה המלך, ראש העיר או אחד העם ואיש לא יטריד. אבל ההפרדה לבקבוקים ירוקים, חומים ולבנים בפח המחזור מיותרת.

האם יש משהו בין סילביה ומרטן? האם האב נטול הרישיון יכול להמשיך לנהוג במכונית ספורט זריזה מדי?

הרבה קורה בספר הלא ארוך הזה ושווה קריאה. מי שקרא את הטובים של קוך, לא יימנע מזה.