יום שבת, 3 באוקטובר 2026

בילי סאמרס/סטיבן קינג - המלצה

אני עוד לא בעמוד עשרים וכבר אני צריך להתחיל את הסקירה. קינג כנראה הביע דעה ואני חייב לומר שהוא בחור כלבבי. אז ככה: בילי סאמרס הוא מתנקש מתוחכם וכשהוא מקבל משימה, משימת התנקשות, הוא מראה צד דבילי שבו. באותה עת מצוי במזוודתו העתק של ספר משל סופר שהוא (ואני) באמת אוהב: אמיל זולא. שאפו קינג! בהמשך הספר תבינו את הקטע של הצד הדבילי.

ועכשיו לסיום הספר וגם פה העניק קינג אבק כוכבים אותו זרה גם מעל הסיום של הנובלה הגופה. אני מדבר על הסיום הנוגע ללב של הסרט אני והחבר'ה, הנפלא בסרטים, שנוצר עפ"י הנובלה. גם שם וגם פה סיום עצוב כל כך, שום האפי אנד, אף לא צלו של כזה.

גם התחלנו וגם סיימנו ועתה למהות הספר. בילי סאמרס הוא רוצח שכיר כבן 40, לא חידוש ספרותי ואף לא חידוש בחיים. רוצים לסדר את הגינה? מזמינים גנן. החמות מטריפה אתכם? נו, הבנתם.

בילי סאמרס (גארט הדלונד, בסדרה) הוא נחת בוגר עיראק. משהחליט שדי לו בהרג כצלף מיומן, פרש מהצבא. די מהר החלו לזרום עבודות הדורשות צלף עם יכולת של אפס החטאה, חמיקה שקטה והותרת שטח נקי. זה בילי. עד לעבודה הנוכחית הוא הרג 17 אנשים שהמכנה המשותף שלהם  זה שהם אנשים רעים.

קינג הוא כותב מיומן, קינג בתחומו. הספר כבן 500 עמודים וכבר בשליש הספר נסתיימה עבודתו של בילי, נקי וחלק. כמה חודשים נכח בילי בעיר הקטנה כהכנה לרצח, הפך לסופר מוכר, דמות הכיסוי שלו, בא והלך בשעות הנוחות לסופר והתחבב על כולם. העבודה בוצעה, כאמור, רק כדי לגלות שמצייד הפך בילי עצמו לניצוד ע"י מישהו רע באמת. הוא מבין זאת כששאר 75% מהשכר אינם מועברים לחשבונו ורצונו להעלם לאחר החיסול לא עובר חלק אצל המזמין, המציע שירותו העלמה משל עצמו.

כאן נכנסת עלילת משנה מפתיעה ואף שלישית. בילי אכן הופך לסופר, כותב את סיפור חייו מילדותו בה אחותו הקטנה נפגעת מידי בן זוגה של אמו, המשך בפלוג'ה בעיראק וסיום כשעלילה שתיים ושלוש מתחברות וסוגרות  מעגל עצוב.

קינג כותב בלתי נלאה והפעם העמודים נבלעו בקלילות. זה לא הסגנון הרגיל של קינג, אבל הוא ניסה והצליח, כי, כאמור, הוא מיומן ונדמה שבמקום להקליד הוא פשוט מדבר והטקסט פשוט נערם.

התרגום של אינגה מיכאלי שוטף ושוצף.


 

יום שישי, 25 בספטמבר 2026

סיפורו של אדם רעב/יהושע בר-יוסף - המלצה

 

זה אוסף סיפורים של סופר שלמדתי לאהוב עוד מספר המופת שלו "עיר קסומה". הספר המפורסם שלו הוא דווקא "אפיקורוס בעל כורחו", אבל אם אתם משיגים ורוצים את הפסגה – עיר קסומה הוא הספר. כאמור, הספר שלפני הוא אוסף סיפורים, אמנות אחרת מספרים מלאים. הסיפור הראשון, האם, מכה בקורא ללא רחמים. הזמנים הם בזמן ההעפלות הבלתי לגאליות בין 1934-1948. שרה מגדלת לבד את בנה. בעלה נטש אותה בעודה בחודש השישי להריונה. האם מגדלת באהבה ובהבנה את בנה ההולך ודומה לאביו הנוטש יותר ויותר. האם היא מרכזנית בלתי חשובה במקום חשוב וכשערב אחד בנה האהוב אינו שב הביתה. היא מבחינה בעבודתה למחרת בהתרחשות ערה עד שבאים אליה ואומרים לה שאסור לה לגשת לראות את הבן בבית החולים...

והיא ניגשת, כי אין כוח בעולם שיפריד ביניהם. מצמרר.

השני בסיפורים הוא ילד רחוב, סיפורו של סעדיה הצעיר, הצריך לצאת כל בוקר ולאסוף נדבות משום שלאמו ולסבתו לא יהיה איך להחזיק את הבית ואחיותיו. וכך יוצא כל בוקר סעדיה בן ה-12 למסע בשוק ירושלים וסביבותיו. מצד אחד, בעלי הדוכנים מכירים ילדים כמותו ומרחיקים אותו. מצד שני, גם פרוטקשן יש שם מצד ילדים גדולים יותר, הגובים כמה מטבעות מילדים כמו סעדיה כל יום. עצוב.

סיפור אחר, הבית החדש, עוסק באותו בחור ישראל ואשתו מירה, הגרים בצריף העלוב שלהם ומסביבם כבר קמים בתים של ממש. ישראל בחור חרוץ. הוא מביא עבודות הביתה של הברגת מנורות ומירה עוסקת בזה בביתם והוא ממשיך בעבודתו המסורה כעובד בניה בהסתדרות. הכסף נצבר אט אט וישראל פונה לבניית ביתו שלו בכוחו עצמו ובעזרת פועלים עצמאיים, שאינם מאוגדים כמותו בהסתדרות. הבית נבנה והוא היפה בסביבה, אבל המחיר ששילמו ילדיו בעת הבניה ואשתו היה כבר עד למחיר שהוא, ישראל, שילם מיד בסיום הבניה וחנוכת הבית. צביטה בלב.

כך אפשר להמשיך לתאר עוד סיפורים כתובים היטב, עשרה במספר. העברית מופלאה כמו שכתבו פעם, לא מזמן, ממש מעבר לפינה לפני כחמישים שנה. אין ולו מילת לעז אחת בטקסט, אם כי אני בטוח שמילים רבות תשמענה כלעז לצעירים אפילו שזו עברית יפהפיה ומשלנו.

ובין לבין, פתאום ככה משום מקום, זה קורה לפעמים שאני מדמה פרצוף כפרצוף ידוע מהטלוויזיה. וזה לא קרה. מה כן קרה? סגנון הסיפורים נדמו פתאום לכתיבה של... צ'כוב.

הספר כולו היה זוכה לציון מושלם לו לא היה בן-יוסף ממהר לסיים כל סיפור במעין גלישה תלולה. מן הראוי היה לתת להם להתפוגג לאיטם. כך או כך, אנשים קטנים רבים ממלאים את הסיפורים, הם וגורלם הלא תמיד מתוק.

 

יום שני, 21 בספטמבר 2026

לב תל-אביב/נתן שחם - המלצה חמה

הספר הזה של נתן שחם הגיע אלי במקרה ואני לא מצטער על כך. אתם מגרדים בראש ומנסים להדביק שמות ספרים מפורסמים לנתן שחם. אז הנה: "רביעיית רוזנדורף" הנהדר. תניחו לראש. אבל, ויש אבל, הספר "עצם אל עצמו" הוא דווקא ספר המופת של שחם. אבל כן, אם אתם  מחפשים משהו להתחיל ממנו, רביעיית רוזנדורף הוא הבחירה.

ומה יש לנו כאן? לא ברור. האם זה מוריד מערך הספר? משחם? הצחקתם אותי. אבל אם להבהיר בכל זאת משהו מחוסר הבהירות, אומר שכללית שחם מדבר על הבניין שבאחת מדירותיה הוא גדל וממנה יצא, בתל-אביב כמובן. העניינים התגלגלו כך שהוא ואחיותיו רוצים להיות הבעלים הבלעדיים של הבניין, למנוע הריסתו והבאתו לידי שימור ושיפוץ, הפיכתו למוזיאון אחד האדם, אותו אדם טיפוסי וממוצע של העיר הלבנה. אבל האם הספר עוסק במסמכים, בבירוקרטיה ובסכסוכים? אפילו לא בשמץ מהם. שחם מביא לפנינו את סיפור הוריו, בעיקר אביב ויינברג הצייר, שאמנם צייר את ביאליק, אבל ביאליק מפורסם ממנו. וזה רק אביו. רבים מחבריו נכנסים ויוצאים מסיפוריו של אבנר עינב (עינב מוויינברג), העברית ללא רבב ונגישה לגמרי בלי ליטרלי ורנדומלי, מה שבהחלט עלול להקשות על צעירים, אבל אלא ממש לא לקוחות אפשריים לספר הזה.

רק כשאבנר לומד משפטים הוא מתיישב איכשהו מילולית ומפסיק להתרוצץ על פני ישראל ואירופה. חברו האידיאליסט המובהק ממנו, אלקנה, דוחק בו להצטרף למוסד כשנהוג היה להצטרף למוסד כי היתה מדינה בדרך וצריך היה לתמוך בא ללא סייגים משפטיים, והרי אבנר משפטן. אבל אבנר בחר אחרת ולרגע לא תשמעו על בית דין בו נכח והתפלמס. לא, זה לא ספר כזה. אין כאן חוט-שני להיאחז בו. דמויות נכנסות ויוצאות וזה לא מבלבל כי אלה חבריו אלקנה ועמוס ודרור, מירה, מיכל ובטי ומריאן ובלה. לכל אחד ואחת תפקיד בחייו של אבנר ובחיי העלילה וזה עף בקלות.

וכך, משבחר אבנר בשירות החוץ ונשלח לוושינגטון, מיכל אשתו השניה והראשונה של אלקנה חברו שנהרג בתאונת דרכים, בחרה לחזור לארץ לא כאקט פרידה מאבנר אלא כפרידה ממסיבות הקוקטייל המשמימות של וושינגטון. מעצם היותה אשתו של אבנר, הרי זה הפך גם לאביהם של אנוש ואלון. הלב נקרע בחיפושים אחר אלון במלחמת יום כיפור, כשהוכרז כנעדר, ולאחר מכן שהתברר שמת מפצעיו בשבי. בחור מיוחד היה אנוש וקשר עמוק נוצר בינו לאביו החורג אבנר.

מה שלא קורה בחייו של אביו של אבנר, ההכרה בהיותו צייר, באה הכרה זו מאוחר יותר וציוריו מתחילים להימכר היטב ובמחירים הולמים, דבר המקדם את הפיכת בית לב תל-אביב לעניין מעשי. ושוב, זה לא העניין המרכזי בספר, כי אם הדמויות שחלפו בחייו של אבנר עינב, חבריו, הנשים, הבנים,  המקומות,  המלחמות – החל במנדט הבריטי, במלחמת העצמאות, במלחמת ששת הימים, יום כיפור ומלחמת לבנון.

ספר מיוחד במינו.

 


 

יום שבת, 12 בספטמבר 2026

יש לך הכול/דפנה לוסטיג - המלצה

דפנה לוסטיג היא שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה, מבקרת אופנה וגם שפטה ב-2008 בכוכב נולד. המילה הכתובה אינה זרה לה ולפני שנה התפנתה לגלות לעולם על חייה. למרות שאני לא ממש מכיר אותה פרט להופעתה החיננית גם בכוכב נולד וגם בסוכן תרבות, הספר הזה היה חשיפה נועזת ממש.

דפנה גדלה בכפר שמריהו. זה אומר הכל וזה אומר הרבה (כסף). האב, שמחה לוסטיג, שימש בתפקידים בכירים בהתאחדות היהלומנים. ההערה הזו חשובה משום שכסף באמת לא היה חסר בחייה של דפנה ומשום העובדה שהאב היה נכה משכמו ומטה, מכדור תועה ישראלי.

דפנה, כאמור, אינה זרה למילה הכתובה ובספרון צנום היא מספרת לנו בגילוי לב על עצם העובדה שמה שהיה ברור לכל בר-בי-רב, לא ברור לה ושהיא לא בתו של אביה. גם לא אחותה, דבר שהיה סוד שמור במשפחה. זה אינו גילוי הלב היחיד שלה. היא מספרת עם מי הזדיינה (סליחה על הבוטות, אבל כך זה נכתב בספר), ממי לקחה את רעיון רכישת מגפי הד"ר מרטנס הראשונות שלה, מה אהבה לאכול ואיזו מוסיקה, ובעיקר על הקרבה שלה לאביה, שאהב לקחתה אתו לסיוריו בעולם, למסעדות אהובות ונחשבות ולהיות שוגר דדי אמיתי. הספר ברובו סובב סביב שניהם וברור שגם אם אינו אביה הביולוגי, אביה ממש היה גם היה ואין בלתו.

אז כן, הבית סבב סביב הכסף, העוצמה של  האב, דיכאונותיו, העזר כנגדו, הלא היא נעמי לוסטיג הבלתי נלאית, האחיות והידיעה שלאב תמיד תהיה החניה הכי שווה, חניית הנכים.

ושוב, החשיפה עד לפופיק, לפופיק עצמו ולמטה ממנו, קצת קיצונית לז... אה... מבוגר כמוני שראה ושמע הכל בחייו. אבל טוב, זו דפנה, הקסם שלה לא נלקח ממנה ואולי בגלל שהיא כזו הכל נסלח לה ונחשב לה.


 

יום חמישי, 10 בספטמבר 2026

החיים האמיתיים/אדלין דיידונה - המלצה חמה

 


הספר הזה הוא בלגי וחשבתי מה כבר תרמה בלגיה לעולם, דברים שהם בלתי נשכחים. אז מתברר שהדרדסים משם, שזה קומיקס, והוופל הבלגי, אם לזכור שניים קריטיים. יש שיגידו שגם הצ'יפס משם, אבל זה קצת שנוי במחלוקת. גם השוקולד משם, בעיקר הפרלינים. אבל אם אני שובר את  הראש באמת וצריך יצירת אמנות אחת, הרי זה הסרט "קירבה" של לוקאס דונט. מהפך קרביים. עכשיו מגיעה אדלין דיידונה ותורמת לנו את הנובלה החזקה החיים האמיתיים. לא חיים סתם, לא קטנים, האמיתיים.

שכונה קטנה בשם הדמו, שאולי באה להראות מין שכונה ארבע-צלעית של בתים הבנויים סביב ריבוע כלשהו, היא המקום בו הם גרים. לגיבורה אין שם והיא בת עשר. ז'יל הילד הוא אחיה בן השש, היפה והאהוב עליה מאוד. אבל אז קורה מקרה טרגי בעת הקניה היומית של הגלידה ממכונית הגלידה. כל כך טרגי שז'יל פשוט השתתק, חדל לחייך ולהצטנף בחיק אחותו במיטתה.

אבל כל המשפחות השמחות כך וכך ואילו המשפחות האומללות אחרת, אבל יש משפחות שעדיף לו לא נוצרו מלכתחילה. יש כאן אם מוכה וילדים שאט אט נכנסים תחת משטר צבאי כמעט. האב הוא כמובן הבעיה וכשהוא מפוטר עצם השהייה שלו בבית בלתי נסבלת.

הילדה מחוננת במדעים, לא אומר אילו, ובית הספר קטן עבורה כך שהיא נשלחת לפרופסור אחד בדמו (הישוב שלהם) שהוא פרופסור בדימוס מאוניברסיטת תל אביב. כדי ללמוד אצלו ולשלם שכר לימוד המספרת עובדת את הנוצה והאלוף, זוג המעסיק אותה כבייביסיטר.

אט אט הולכות חיות מחמד ונעלמות בדמו והמספרת יודעת שאחיה האכזר מעלים אותן. הוא אולי רוצח חיות, אבל את הירייה האחת והנכונה הוא משאיר למי שהורס את חייהם והוא כבר בן אחת-עשרה.

אין בספר מילה מיותרת, אין צורך. האימה נבנית אט אט וברור שמכל המשפחות האומללות והשמחות, המשפחה הזו מיותרת.