כבר לא כותבים עברית כזו. האם זה עדיין תירוץ לספר טוב? תלוי מי הכותב וכנראה שאם זה אהרן מגד, אז כן. כשאני מתחיל לקרוא אני לא בטוח שזה באמת ספר טוב, אבל ההבטחה לקונפליקט קיימת ויש למה לצפות.
קלמן קרן (ליאור מילר בסדרה) הוא סופר לא בלתי מוכר. הוא גר בתל-אביב ברח' אביגדור 39, מה שמכונה הצפון הישן, והוא חוזר ומדגיש כתובת זו. מעליו גר פרופ' קלאוזנר המנוח ומאחר והדירה פנויה כעת נכנס לגור אליה נפתלי שץ (יחזקאל לזרוב בסדרה), המבקר המעורר חיל ורעדה בקרב הסופרים והמשוררים המקומיים. אופס. קלמן קרן זכה ליהנות מנחת עטו של שץ, אבל שץ מכה בכולם, מתעלל בהם כמיטב יכולתו הכתובה ולכתוב הוא יודע. על זה משלם לו העיתון ולעיתון יש מילה בשנות השמונים של המאה הקודמת במדינת תל-אביב. לפעמים יותר ממילה אחת וזה כואב.
בבניין בו גרים המבקר והמבוקר נערכת בשלב מסויים אסיפת דיירים ושץ זועם על קרן משום שאסופת ארנביו הגרים על גג הבניין מרעישים ומלכלכים ומוציאים את שץ מדעתו, בעיקר בלילה בזמן החביב עליו לכתוב ורעש מכונת הכתיבה של שץ מוציא מדעתו את קלמן קרן השכן הגר ממש מתחתיו. שץ דורש להרחיק את השפנים וכל בר דעת יודע שיש הבדל בין שפנים לארנבים.
אם עד עכשיו חשבתם שזה רומן מתח ובסוף נדע מי רצח את מי, מתי ואיך, אתם צודקים. תמשיכו לחשוב.
אם כן, למה חשבתי בהתחלה שאני לא בטוח שזה ספר טוב? כי הקצב היה די איטי, הצורך בדם לא בא על סיפוקו די מהר, אפילו שבסוף היה גבס. אבל אט אט נכנסו לעלילה מה אירע בילדותו של קלן קרן גיבורנו המספר בגוף ראשון, מה קרה באמת עם המבקר מטיל האימה שץ ומי המספרת לנו על כך, הלא היא זוגתו נעמי (יובל שרף בסדרה) הצלמת המוכרת.
וכמו שאמרתי, הסיפור צובר עיבוי בדמויותיו כמו סיפור בנה של חדוה אחת השכנות (כן, גם פה יש חדוה כמו בספר חדוה ואני הידוע), הבוחר להביע עצמו מול העולם בפנטומימה מבריקה מול העולם והחלק האהוב עליו זה להותיר את קהלו אילם ונטול מחיאות כפיים. אני נותרתי אילם ונטול נשימה מסופו הנורא של הבן.
האם אנו זוכים בצחצוח חרבות בחצר הבניין, איזה דו-קרב מרענן? לא בדיוק, אבל יש מנצחים ומפסידים ונראה שכולם יצאו בשן ועין מכל אינטראקציה אנושית בספר. גם הארנבים.
