קודם המסגרת: אי שם בפינלנד, מהמאה השבע-עשרה ועד לימינו אלה בערך.
ומה בסיפור? זוהי קודם כל סיפורה של נחלת נֵוָבָּקָה, נחלה שניתנה לחייל מסוים על שירות נאמן בצבא. החייל החל לעבד את האדמה והוזהר שלא להתקרב לביצות, ביצות החוזרות בסיפור הנחלה שוב ושוב, כשברור שהאזהרה לא התממשה.
משך אותן ארבע מאות שנים, נחלת נֵוָבָּקָה ממשיכה להתקיים, לגדול להיות אחת הנחלות הבולטות בכפר, לא ידוע איזה כפר, במדינה שרובה מיושבת בדלילות, רובה מישורית וביצות רבות לה.
יושבי הנחלה מרבים לבקר בביצות, להיזהר מהדובים, למצוא את אזורי הביצות מקום להתבודד בו ולהתרחק ממי שצריך להתרחק.
מריה טורצ'נינוף אינה דמות מוכרת בישראל וזה ספרה הראשון שתורגם. סיפורי הנחלה הפינית מספרים על חיים ה חוזרים על עצמם שוב ושוב באותה צורה. הכומר הוא תמיד הדמות החזקה בכפר, הכפר שולח מדי פעם חיילים להלחם במלחמות זרות להם, אבל המאבק המתמיד הוא על החיים היומיומיים במדינה קרה בה מסגרת הזמן לגדל יבולים ראויים למאכל קצרה ולא תמיד די במה שנזרע באביב, גדל בקיץ הקצר ונאסף כדי לתת מסגרת מזון לחורף הארוך.
אבל החיים חזקים מכל, אנשים מתחברים, ילדים נולדים, הנחלה גדלה אף היא ומי שכל זה חונק אותו, מוצא כאמור את מקומו בביצות.
זה אינו סיפור של דרמות גדולות, יותר סיפורים קצרים של מעבר הנחלה מדור לדור, כל דור ומאבקיו, אם מאבקים מול הטבע או מאבקים בצורת מלחמות המהדהדות ברקע ולא נוגעות ממש.
בסה"כ נעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה