838 עמודים זה פרוייקט קריאה לא קל ולא קטן. והנה, עשרות עמודים
אחר עשרות עמודים נבלעים ולא נודעו כי באו אל קרבינו. ספר חול"ב הו"ד
(חוטף לב, הופך דפים) לגמרי.
תיאו דקר הוא תלמיד המצליח לגרום כי כמעט ישעו אותו מבית
הספר. זה לא שהוא טיפש, עצל או מורד. יצא כך. וכך הוא מוצא עצמו בדרך לבית הספר עם
אמו ומפאת מזג האוויר המזעזע של ניו-יורק, שהוא תדיר קר מדי או חם מדי, הגשם הצריך
גג והגג שנמצא הוא המטרופוליטן. כשהם מוצאים עצמם בפנים, בין תערוכות מאירות
עיניים, כשכל אחד מחליט ללכת בדרך שונה ולתערוכה אחרת, מחבל מחליט לשים קץ לתפארת
זו ובפיגוע נוראי נהרגים עשרות ונפצעים רבים. האם, מתברר די מהר, נהרגה. תיאו מוצא
עצמו באולם עם גוססים, במיוחד עם וֶלטי אחד, שמתברר יותר מאוחר כעוסק בקניה ומכירה
של דברי אומנות, ואחייניתו פיפה הפצועה, כבת גילו של תיאו בן ה-13. תיאו לא מוצא
את אמו, אין לו עם מי לדבר בין כוחות ההצלה והוא הולך הביתה.
תיאו סובל מכאבי ראש נוראיים וצלצול באוזניים, אבל מוצא
דרכו החוצה כשבתיקו מוסתרת יצירה קטנה מאת פבריציוס, החוחית, שצוירה ב-1654 ומחירה
לא יסולא בפז. היתה זו יצירה אהובה על האם ובתוך כל הבלבול, תיאו בחר לקחתה כדי
להראותה מאוחר יותר לאמו, כשהציור הזה היה מלכתחילה הסיבה שבכלל נכנסו למטרופוליטן.
אבל דבר הוביל לדבר, תיאו מגיע הביתה, האם לא.
לתמונה נכנסים גורמים העוסקים בפצועים ובנותרים אחרי
הפיגוע. תיאו חי עם אמו בלבד, אביו עזב מזה כשנה ולא ברור היכן הוא, הסבים מצד האם
מתקשים רפואית לטפל בתיאו ואז הוא מועבר לחבר ילדות, באחד הבתים המהודרים במנהטן.
הוא גר בחדרו של אנדי, חנון שנועד ללמוד וללמוד, הכל כדי להגיע למסלול הקולג' היוקרתי
ביותר. החיים בבית אריסטוקרטי זה דווקא לא בלתי נעימים, אבל פתאום מופיע האב,
שכמעט בן לילה מעביר את תיאו לרשותו והם שבים ללאס וגאס, מקום מגורי האב וחברתו,
ומקום עבודתו. מתברר שהאב השתקם מהאלכוהוליזם שלו. בינתיים מתחבר תיאו אם אחד
בוריס בבית הספר, שאביו מהנדס מכרות, וכל כמה שנים הם עוברים ממדינה למדינה. זו
הסיבה שבוריס דובר גם פולנית, אוקראינית, אנגלית ומאוחר יותר גם הולנדית.
אפשר להמשיך ולתאר את העלילה הארוכה, שנתיים עוברות על תיאו
ובוריס חברו בשכונת רפאים בווגאס, מקום בו הבתים נרחבים, אבל אף אחד כמעט לא גר
בהם. בסופו של דבר מוצא עצמו תיאו עם הכלבלב פופצ'יק בדרך חזרה לניו-יורק
באוטובוס. חולה וקפוא הוא מגיע מהמדבר החמים לעיר הקפואה, לביתו של אנדי אין הוא
יכול לחזור והוא מוצא עצמו גר אצל הובי, שותפו של ולטי, זה שגסס ומת בפיגוע, שם
גרה גם פיפה בימי החלמתה בעבר. כבר לפני המעבר ללאס וגאס ביקר תיאו במקום מגוריו
של ולטי והובי והכיר את הסדנה בה משפצים ריהוט עתיק וגם חנות עתיקות יש שם, וכמובן
פיפה המתוקה. בבית זה הוא מתקבל בברכה אחרי שנתיים במדבר, כמעט אפס קשר ואחרי
תועפות אלכוהול וסמים במדבר. אלא שהחנות של הובי כמעט אינה פתוחה אף פעם, שנה
בקולג' מספיקה לתיאו וכאן הוא מתחיל לנהל את החנות ומצבם הכלכלי משתפר באופן ניכר.
ברקע נמצאת כל הזמן החוחית בדמותה המצויירת, זו האמורה
להישמר בכ-21 מעלות צלזיוס ובלחות של 50%. אנשים שנתפסו עם יצירות אמנות גנובות
זכו לקבל תמיד מאסרים מכובדים וקנסות בלתי אפשריים ברגע שרק ניסו למכור יצירה זו
או אחרת שנמצאה ברשותם. את החוחית לא ניתן כמובן למכור והיא מעיקה על תיאו כאבן
ריחיים.
מי שהגיע עד כאן וקרא את השתלשלות העניינים זכה להכיר
אחוזים בודדים מהספר. העלילה כמעט משנית בספר. טארט יודעת לכתוב והיא עושה זאת
בחדווה בלתי מוסתרת. כאמור, עשרות עמודים נבלעים בזה אחר זה בכל סשן קריאה. רק
הפסקות קצרות לאכילה, שירותים, קפה וזוטות שכאלה מפסיקים את מרתון הקריאה. מזמן לא
נתקלתי בחול"ב הו"ד שכזה. אם צריך להשוות בין כותבים אמריקניים בני
זמננו, נניח פראנזן או טארט, שלושה ספרים שקראתי משל פראנזן לא מגרדים את העוצמה
של החוחית. טארט פשוט לא מניחה לנשום. היא אמנם כותבת המון, אבל הנה נבלעו 30
עמודים ועוד 50 ובערב כבר חלפו יותר מ-200 עמודים וצריך לישון גם, למשל.
טארט יודעת המון והיא מכניסה את זה בכתיבה בגוף ראשון לראש
של ילד בן 13, שכבר בגילו יודע להבדיל בין מזון צרפתי, סיני, הודי ומקסיקני, בין
סוגי מוסיקה ויצירות קלאסיות, ספרים "כבדים" תרתי משמע, מכיר את מפת
הרכבות של מנהטן, שכיות החמדה שלה וכבר עיין בקטלוגי אמנות למיניהם. יותר מאוחר
יידע גם מה עושה כל סוג של משקה אלכוהולי וסם מכל סוג טרם מלאו לו 15. ניו-יורק
היא כנראה השפיץ של העולם ותאיו השפיץ של הילדים, וזה נשמע קצת לא אמין. אבל למה
לתת לזוטות כאלה להפריע לספר לא פחות ממרהיב?
אם נעזוב לרגע, אפילו לתמיד, את מבנה העלילה המסודר, ניוותר
בסקירה זו עם הדמויות והמקומות ואמריקה באשר היא אמריקה, באשר היא בעיקר
ארה"ב ובעיקר ניו-יורק. נניח לפראנזן לקנא.
טארט לוקחת דמות, שבעמוד 107 אומרת, ש"אם הם לא רוצים
אותי, לאן אלך?" מתברר שאת תיאו דווקא מאוד רוצים. אביו חוזר פתאום לקחתו,
בוריס נדבק אליו מנערות ועד בגרות ויש המשך. אבל תיאו בתלישותו הוא דווקא דבק לכמה
וכמה דברים, מין עוף חול הקם מכל מדורה הרסנית בזו אחר זו, משתקם וממשיך הלאה.
כרגיל, למיני סדרה עפ"י הסרט בחרתי ללהק בכמה וכמה
שחקנים שיעזרו לכם להבין במי מדובר. תיאו מגולם ע"י פין וולפהארד (מייק
מדברים מוזרים) בנערותו ואחר כל ע"י אלכס לות'ר (ג'יימס מ-The
End of the F***ing World)
כשהוא כבר בן 23. אמו שנהרגה היא מנדי מור (האם רבקה מהחיים עצמם). גב' בארבר, אמו
של אנדי אצלם התגורר אחרי הפיגוע, היא איבון סטרהובסקי (סרנה, אשתו של המפקד
בסיפורה של שפחה). הובי גרם לי התלבטות ולכן בחרתי את מנדי פטינקין. לאביו האלים
של בוריס בחרתי במיכאיל ברישניקוב, לדמותו של בוריס הצעיר לא מצאתי שחקן, אבל
בעקבות גל גדות שלחתי את שלום מיכאלווילי שייגלם את בוריס הבוגר יותר בהתאמת תפקיד
ככפפה ליד. לתפקיד פלאט, אחיו הבוגר של אנדי נמצא השחקן לוגן שרויר (המגלם את קווין בנערותו בסדרה החיים עצמם).
נשארה פיפה האניגמטית. בחרתי באמה סטון. ולבסוף קיצי, אחותו של אנדי, שבגרה ורצתה
להנשא לתיאו, לזו נבחרה מרגוט רובי. נשארו עוד כמה זניחים, אבל התמונה ברורה.
תמונה? היכן התמונה בעצם? או, טוב ששאלתם.
האמת שזה לא ממש משנה. לקראת סוף הספר יש התפזרות מסויימת,
אבל ממש בסוף יש תיקון גדול. אין ספק, שעל הספר כולו זרוי אבק כוכבים והקסם מהלך
עליו. לגמרי חול"ב הו"ד.
