את הספר הלז קניתי ב-13 בינואר, 2018. זאת, בדיוק 120 שנה
לאחר פרסום המאמר "אני מאשים" של אמיל זולא בעיתון ל'אורור בצרפת.
אל הספר כדאי לגשת קודם לקנקן. עטיפה קשה המכילה בצד הפנימי
האחורי מעטפה. במעטפה "צילום" של המאמר המקורי מהעיתון ממש כפי שהופיע
120 שנה קודם לכן. מהודר ויפה.
תחילתו של הספרון בתרגום של המאמר בגופן גדול ובטור צר.
לאחר מכן סיכום פרשת דרייפוס בכמה עשרות עמודים ולבסוף, לסיכום, ציר הזמן של פרשת
דרייפוס. לומר שמאז למדה צרפת משהו בנוגע לאנטישמיות שתמיד רווחה בה, יהיה עיוורון
מוחלט. האנטישמיות קיימת והתקיימה בה מאז ומעולם.
תרגום נגיש למאמר תמיד נחוץ. זהו מאמר בוטה, אפס פוליטיקלי
קורקט, מודע לעצמו כשזולא יודע שהוא עלול להתבע בהוצאת דיבה ולשלם על כך מחיר אישי
כבד, שאכן שילם. אבל כאן מתחילים האבלים לגבי הספר. פרשת דרייפוס הופיעה בספרו
המבריק של רוברט האריס "קצין ומרגל". לו צורף המאמר לשם, הספר היה יוצא
נשכר מכך.
בספר שלפנינו המאמר מוגש בגופן גדול, בהגהה שאינה מכבדת את
המוצר כולו. הסיכום הבא מיד לאחר המאמר לא מובא תחת שמו של מחברו. השם מופיע בסוף
ומצריך עלעול מיותר. המחבר הוא אחד חי בדרה, אלמוני עבורי, שלא ברור מעמדו ומדוע
נבחר הוא לסכם את הפרשה.
נותרתי ברגשות מעורבים לגבי הספר. המאמר חשוב ביותר והוא
משל הסופר הצרפתי האהוב והמוערך עלי. לו ניתן היה לשלב, כפי שכבר אמרתי, בין קצין
ומרגל לבין תרגום המאמר, המוצר המתקבל היה משובח ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה