ערפדים!
אמא'לה!
קלאסיקה זו של בראם סטוקר לא שרדה את שיני הזמן. שיניים
דווקא יש שם. מה שנחשב אז לקלאסיקת הערפדים האולטימטיבית, היום מהווה רק פרוזה,
שאף היא לא מן המוצלחות.
עו"ד ג'ונתן הארקר נשלח מאנגליה לטרנסילבניה, לארמונו
של אחד דרקולה, הרוזן דרקולה. הארקר הוא עו"ד צעיר, הבא להסדיר את ענייניו של
הרוזן, שרכש נדל"ן בלונדון וסביבתה משום מה. הוא מסדיר הכל עבור הרוזן, המארח
אותו למופת, משקה ומאכיל, אם כי בעצמו לא אוכל ושותה וביום אינו נראה בסביבה.
בתחילה עובדה זו מתמיהה את הארקר, בהמשך מטרידה, בעיקר לנוכח המצאותו כאדם יחיד
בארמון, למרות שהוא מטופל היטב וחדרים רבים עומדים לרשותו, אם כי חלקם נעולים. שום
משרתים לא נראים בסביבה ולא ברור כלל מי מכין הכל ומי מסדר.
עד שהוא עוקב אחר הרוזן ורואה כיצד זה מתנהל והיכן הוא ישן.
מצמרר.
באנגליה, זו של סוף המאה התשע-עשרה, מחכים לשובו של
עו"ד הארקר, הכותב שהכל תקין עמו. בינתיים מתרחשים שלל מעשים מוזרים. העלמה
מינה, ארוסתו של עו"ד ג'ונתן הארקר, ישנה בחדר של העלמה סופי ועליה למנוע
ממנה לשוטט בלילות כסהרורית. בתמונה גם ד"ר סיוורד, ד"ר ואן הלסינג
מהולנד, הארוס של סופי, ארתור גודלמינג, וגם אחד מוריס.
מפה לשם, סופי מותקפת בלילות ומאבדת דם רב ונחלשת, הרופאים
מבצעים עירויים להשיב לה את חייה. ג'ונתן הארקר חוזר בינתיים, מותש אף הוא.
התעלומה מתרחבת ומעמיקה, כולם כותבים יומנים, מה שמקשה על הקריאה הרצופה משום
שבעמוד הבא כבר שוכחים מי כתב מה ובאיזה תאריך. גם הכתיבה בזמן הווה ביומנים משונה
מאחר והדיווח של מה שמתרחש תואם את ההתרחשות עצמה. קצת קשה לפעול ולכתוב באותו
זמן. ניחא.
בכל מקרה, הכתיבה בריטית למהדרין, נערות עוד נטו להתעלף
מחולשה, כל הגברים אבירים לפחות בסביבת המתעלפות, ונוטים להגן עליהן בחירוף נפש
והמלל רב, הלהג עצום והקליימקס? נו, מין אנטי שכזה.
האם אני פוסל קריאה בספר שכזה? לא. מעניין לראות ספר אימה
בהתהוותו, אף כי כיום הכל עוצמתי יותר. נעים לחזור לזמנים רגועים יותר, שקל יותר
לטלטל את הספינה ולהפחיד נוסעים תמימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה