צוויג הוא סופר בעל חוש קצב מדהים. זה לא חדש, אבל הפעם
בביוגרפיה על מגלן הוא ממש הלך על כל הקופה עם כל המוזיקה הנכונה ברקע, הקריין
הדרמטי, הטה-דם והפם פם פם. לרגע צוויג לא השחית את זמננו והציג לפנינו את אחד
הזמנים הגדולים בהיסטוריה של הגילויים, דרך אחד מגדולי המגלים ויורדי הים – מגלן.
הייחוד של מגלן היה בתגלית – החיבור בין האוקיינוס האטלנטי
לשקט. אני שומע מכם רגע של שקט, אבל התגלית אינה דבר של מה בכך. במילים אחרות,
מדובר בלא פחות מאשר יציאה כנגד הכנסייה, פם פם פם. יציאה? כן. הוכחה חד משמעית
שכדור הארץ עגול ומכאן שיש יותר מדרך אחת להגיע לכל מיני מקומות נחשקים. כאן מציג
לפנינו, כנאמר, צוויג סיפור מפולפל: כיצד להשיג את הפלפל הנחשק בצורה המהירה
ביותר, במחיר הנמוך ביותר, להפיץ את הנצרות וכמובן, כבר אז, להכות את האסלאם שוק
על ירך. טה-דם!
מגלן לא היה תכול עיניים, זהוב תלתלים, תמיר קומה ונשקן ידי
עלמות. הוא היה נמוך, כהה, חסכן מילים, נטול טאקט, נטול חלומות והוגן. לכן גם לא
קראו לו יוסף.
בגיל 35 הוא כבר ראה עולם, תרתי משמע, ומובטל. רק בגלל שהיה
קצין צי, יכול היה לגשת אל הספריות הסגורות בפני העם ולראות דברים שאחרים לא רואים.
המפות והיומנים אותם קרא שכנעו אותו לצאת למסע. המלך הפורטוגלי העשיר פיהק ושלח
אותו לדרכו. כן, אותה פורטוגל שתוך כמה עשורים הפכה מהמדינה הכי מערבית ביקום,
היקום הידוע, הפכה בצו אפיפיורי למדינה עשירה להפליא והמוכסת של העולם המוכר
והידוע באותה עת. כשמגלן שב הביתה ורצה לצאת למסע נוסף, המלך השבע לא התרשם. מה
הציע מגלן? את אם כל התגליות – מעבר מהמערב למזרח ולאיי התבלינים הנודעים. המלך
פיהק. חולמי חלומות הוא רואה בשפע כל יום. כאן צוויג דווקא ליהטט במילים הופך את
מגלן מבוגד לגיבור: יורד הים המוכשר לקח סודות מהגנזך הפורטוגלי ומסר אותם לידידה
הספרדית בתמורה לארגון מסע לטובת האנושות. מבגידה לגבורה. נו.
אבל מישהו היה צריך לגלות שהכדור עגול, הדשא ירוק ולגבי
מדריד וברצלונה הכל פתוח. וכך השתקן והחסכן יצא לדרך, יותר חכם, יותר מלומד ויותר
מצויד, בניגוד לדעת הכנסייה, שמעולם לא חשבה עד הסוף מה קורה שהפלטה הקרויה אדמה
מגיעה אל סופה... פם פם פם. ואם הספן המהולל יחזור עם בשורה שהכדור עגול? לפחות שהוא
יהיה יותר נוצרי. צריך לראות את חצי הכוס המלאה. טה-דם.
וכך יוצא לו מגלן למסע מסוכן, לאחר הכנות ארוכות ושכנועים.
הוא אישית בודק כל חבל, כל מפרש, כל שק קמח. הצוות, מה לעשות, מורכב מהרפתקנים
ומעבריינים, אבל זה מה יש. חמש ספינות יוצאות ב-20/9/1519 וכשמגיעים לטנריף
להצטייד, כבר משיגה אותו קראוולה קלה, להודיע למגלן בשקט על מרד אפשרי בדרך כתוצאה
מקשר שנרקם מראש. פם פם פם. מגלן הקשוח רושם לעצמו, ממשיך דרומה, רק כדי לגלות
שהמפות הטעו אותו. גם עיכובים בדרך הביאו אותו אך מאות קילומטרים ספורים מיעדו
המשוער, בשיא החורף, בקיצוב מזון ועם צוות רוטן, מורד וחסר אמון. שילוב נפיץ. האם
להכנע דווקא עכשיו ולהפוך ממפקד המסע לאסירו? המוזיקה מייללת ברקע, גם הרוח
הקפואה.
וכך, ממרד של מפקדי הספינות האחרות, שמונו למשגיחים מטעם
מלך ספרד על מגלן, ההחלצות הגאונית של מגלן תירשם לתהילת עולם. זו החלצות תוך
שפיכות דמים, לא עניין חדש בהיסטוריה. לא כל המורדים נענשו. מגלן ידע שלא יוכל
להמשיך במסע עם כוח אדם אסור וכלוא. העונש הכבד על מפקדי המרד היה מטלטל דיו. עצבי
הברזל עמדו גם הפעם בלחץ, לחצן של חמש ספינות, מאות ימאים, תנאי מזג אוויר נוראיים
בדרום הנטוש ומפות מטעות, שאינן רומזות דבר. היצליח למצוא מגלן את אותו מעבר המחבר
בין הימים? היצליח למצוא נתיב חדש אל התהילה, אל העושר? כל מה שנותר הוא לחכות
לקיץ לשוב אל חצי הכדור הדרומי.
שנה חלפה, מגלן קרוב מתמיד. קרוב למה? לתהילה, למעבר,
לכתרים? מי יודע היכן הוא בכלל, לאן הגיע. עמוק בתוך הקור והשלג הוא תקוע ופתאום
הוא נתקל בפטגונים, זה שמם החדש, לוכד כמה מהם ומקבל בברכה גם את האביב המפציע
בנובמבר 1520.
אבל אז הוא מגיע למצר כלשהו, שחוש כלשהו אומר לו שזה זה.
המצר אינו קו ישר, אלא אוסף אפשרויות ימינה ושמאלה. צריך להתפצל, צריך לחפש ובסוף
מוצאים ומגיעים מערבה אל האוקיינוס, שיכונה שקט, על-שם רוחותיו השקטות. טה-דם. כעת
הם רק שלוש מחמש ספינות שיצאו לדרך. והם ממשיכים, דרך ארוכה לפניהם, מלוקו (סמוך
לאינדונזיה) הוא המקום אליו הם רוצים להגיע – האיים עמוסי התבלינים. הם מגיעים
בסוף לפיליפינים, שם יורד לחוף אנריקה שחום העור, עבדו הנאמן של מגלן, לדבר עם
המקומיים. מגלן סומך עליו בגלל צבע עורו והאפשרות שיוכל לדבר עם המקומיים, והוא
יכול. לא רק יכול, אלא בראיה היסטורית אנריקה נחטף ממלאיה הסמוכה והוא למעשה
הראשון שבאמת הקיף את כדור הארץ.
ואז, אלת המזל הופכת לאלת הגורל ובשטות מוחלטת, השייכת
לתמונות הירואיות מההיסטוריה, מגלן פשוט נהרג בקרב פעוט וחסר ערך. צריך לקרוא כדי
לצרוח. פם פם פם. את התהילה לא הוא יקבל אישית וממשיכיו ימשיכו עם שתי ספינות
ובסוף עם אחת, ולא רק, אלא שאיבדו כל צלם אנוש כיאה וכיאות למסע מלכותי והפכו
לסמי-פיראטים בהמשך מסעם.
אבל סבסטיאן דל קאנו הוא מנהיגה של הספינה האחרונה המגיעה
בסופו של דבר לסביליה, כמעט שלוש שנים לאחר שהמסע החל. ההיסטוריה יודעת שדל קאנו
אינו תמים, אבל ההיסטוריה תמיד הולכת עם המנצחים. 18 אנשים יורדים מהספינה, מתוך
265 שהחלו במסע. אחת חזרה, מנהיג המסע נעלם לגמרי מתהילת העולם באותה עת כשרוח
האדם ניצחה ומסע הקפת כדור הארץ וקביעת גודלו אכן צלחו. המידע על החזרה שוטף את
אירופה הנדהמת. טה-דם.
צוויג תיאר לפנינו מסע, שיותר משהוא מסע ימי, הוא מסע מסוג
המשנה כל מה שנחשב לפני כן. אבל צוויג לא הסתפק בכך. היו די היסטוריונים שתיארו ניצחונות
מסוגים שונים. צוויג התייצב כאן לימין הקשוח וההוגן, מי שההיסטוריה בהחלט גרמה לו
עוול. צוויג החליט כנראה שלעולם לא מאוחר להשיב את מי שההיסטוריה גרמה לו עוול
בחזרה אל חיק התגליות הגדולות - את מגלן. פתאום קולומבוס נראה כזאטוט שטייל בשכונה
על בימבה.
ספר מופת.
