כן, זה הספר האחד מהשניים שיצא עם חברו, שני תרגומים בהוצאות שונות בעת ובעונה אחת. זה המסוקר של תשע נשמות ובתרגום עברי וזורם של אריאל קון.
פה מדובר במשולש לא קונוונציונלי: אם, בנה ומאהב פוטנציאלי. משולש זה לרוב לא טוב. (אגב, באיזה מצב הניצב גדול מהיתר?)
הספר פורסם לראשונה ב-1911. צוויג היה בן שלושים והוא נהג לפרסם גם סיפורים קצרים, בהם היה טוב כבארוכים. זה לא מובן מאליו.
בספר הזה רק לבן, בן השתים-עשרה, יש שם: אדגר. המאהב הוא צעיר (דמיינו לכם צעיר מטורזן בדמות אד שירן), ברון בתוארו, היוצא לחופשה כי אביב הגיע. האם יוצאת לחופשה עם בנה המרבה לחלות כשהאב נותר בעבודתו, ואף הם ממשפחה מבוססת בווינה. המקום מלון נופש למי שידם משגת.
אין מבקרים רבים במלון. הברון שם עינו באישה, אבל גישה ישירה לא היתה מקובלת אז בתחילת המאה העשרים. הברון מקווה להגיע לאישה דרך הבן. הבן שמח על תשומת הלב הפתאומית מהברון. הוא שמח לפטפט עם מישהו שאינו ילד ואינו אמו, שב ומתנפל על הברון כל בוקר במטר שאלות והברון המוטרד, לעיתים משועשע, לא יודע כיצד להפטר ממנו. ופתאום ניצוץ בין הברון לאשת החברה ואז שניים מנסים להפטר מילד אחד. הילד, שהבנתו בחיים צמחה בפתאומיות תוך יומיים, מבחין בקואליציה נגדו בין הברון לאם, לא מבין כמובן את מהות הדבר, אך יודע שלילדים אין מה לחפש שם.
וכמובן שזה מגיע לפיצוץ.
אדגר שהבין שמשהו קורה עוקב אחריהם ערב אחד במסדרון המלון כדי להתעמת עם השניים. למחרת הברון כבר אינו במלון ואדגר מוצא עצמו בורח אף הוא. העימות עם הוריו יגיע מאוחר יותר, הסוד נותר בעצם עם אמו. בצד שלו נותרה רק ההתבגרות המהירה.
תשובה: במשטרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה