הסבתא והסבא של נאוה סמל? אז בהם מדובר.
פעם היתה אימפריה אחת, אוסטרו-הונגרית שמה. לפאני שודך גבריאל, אבל כדרכן של מלחמות, שהעיתוי שלהן לא משהו, המיועד גבריאל גויס. גבריאל לא ראה את קצה המלחמה ובחר לערוק לצד שממול, לרוסים. אמנם שם לא נלחם, אבל נתקע כמה שנים עד לסיום המלחמה ו"בילה" את זמנו עם לריסה ובנה קוסטיה במשק שלהם, תבינו מה שתבינו. בכליו נמצא תמונה של אישה ובלילה נהג לבטא את השם קוסטיה בשנתו. כשחזר כבר לביתו, המקום שינה ייעודו, נקרא בוקובינה והיה בתחום רומניה החדשה.
פאני האמינה כל השנים שהוא עדיין חי וחיכתה לו. האם ההמתנה השתלמה? חכו ותראו. פאני שמחה לראות את גבריאל הנאה שב אליה, הם התחתנו, היא התעברה ונולד בן, יצחק. גבריאל לא צחק, קנה כרטיס לאמריקה, לא סיפר לאיש ונסע. אמרתם שנסע להכין את הדרך, שנסע לעשות לביתו, שנסע להתעשר ואחר כך בלה בלה בלה. אז כדוברי יידיש, הם, לא אתם, אמרתם. גבריאל פשוט נעלם ואחר כך שמע מה קרה באירופה שוב, שמח שאינו חייל שם והתעצב על אשתו ובנו, ששוב לא שמע מהם.
אבל הבן יצחק כבר לא היה קטן וידע לחלום את החיום הציוני ועשה ככל יכולתו להעלות רבים ככל האפשר לפלשתינה. כך האב שומע על בנו יצחק, האב גבריאל הרציג, שבנו כבר ארצי. הבן פעיל רציני והאם שניצלה בעקבותיו. בדרך לא דרך, הרבה גלים ומחנה מאסר בקפריסין, החבורה הקטנה מגיעה בתוך מעפילים רבים והבן הראשון נולד כבר בישראל, אותו בן, שלהבדיל מכל הדמויות בספר לא קיבל שם. נכנה אותו שלוימל'ה. וכך, החבילה הקטנה מוצאת מקומה בקיבוץ אלוני אבא ופתאום ביקור, גבריאל.
כדי לקצר סיפור לא ממש ציוני, גבריאל עסוק במניות בניו-יורק המעטירה, סוחר במיוחד במניות דיסני, מתלונן על הצבעים החדשים בטכניקולור ומתברר שרק על עצמו הוא יכול להתלונן באשר הוא הולך ומתעוור. עכשיו הוא גרוש אחרי שבביקורו הראשון בישראל, לא פלשתינה, פאני התקרבה אליו וביקשה ממנו גט. בביקור השני כבר היה עיוור וראה טוב מתמיד, אז שב והתחתן.
חשבתם עד עכשיו שזה סיפור שמתלבש על סיפור הקמת ישראל? אז טעיתם. אולי הפרטים לא תמיד מציאותיים אחד לאחד ונאוה סמל לקחה חופש אמנותי כדי לתאר את סבתה וסבה, אבל היא יצרה סיפור נאה, ממנו נותר היום בעיקר שלוימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה