יואל בלום הוא סופר מוכר וידוע בישראל. ספריו נמכרים היטב גם באירופה והוא מתבקש ע"י המו"ל להגיע לאמסטרדם ולסייע ביחה"צ. אבל אמו, סוניה בלום, השביעה אותו שלא להגיע לעולם לעיר מקוללת זו, אף לא להולנד בכלל. כן, אותה הולנד שנחשבת טובה ליהודים וכלל לא היתה כזו ברגע האמת.
סוניה, אמו של יואל בלום, גדלה בהולנד. עם בעלה אדי, רופא בבית החולים באמסטרדם, קבעה מושבה שם. בתחילת מלחמת העולם השניה, המידע שהילך אימים היה מידע מלחמתי רגיל. הולנד, איך לומר, היתה ביחסים "רגילים" עם גרמניה, עד שזו בלעה אותה. כמובלעת, נדרשו אט אט יהודיה להחתים את תעודות הזהות שלהם באות J הנודעת וזה לא היה סוף דבר.
בביקור המאולץ בהולנד, יחד עם בת-עמי רעייתו, יואל בלום נקרא בבהילות לחדר מסוים במוזיאון. בת-עמי מצביעה על סרט בו מצולמת אמו ובידה תינוק. משהו בתינוק נראה מטריד. הסרט הציג בלופ מתמשך קטעי סרטים מאוחדים רבים ולא ניתן היה לברר מהיכן הסרט וממתי. בת-עמי ויואל חוזרים ארצה ויואל מוצא עצמו שוב באמסטרדם כעבור זמן קצר, למרות בקשתה של אמו. כאן מתחיל מסע.
מסע זה הוא מסע למילוי חללים, החללים בביוגרפיה של יואל בלום, שאמו זכתה להיות מוצגת בלופ האינסופי במוזיאון. לבלום אין ממש דרך למלא את החללים. אמו כבר אינה בין החיים, רק נטי אחותו חיה והיא מופתעת משאלותיו ובבירור לא נוח לה לענות על שאלות שקיוותה שלעולם לא תשאלנה.
הולנד "ייצאה" את יהודיה בלית-ברירה. לא נעשה ניסיון מיוחד להתנגד. אלה הרי יהודים, נכון, מכובדים ומלומדים וחשובים, אבל יהודים. מחנה וסטרבורק בצפון מזרח הולנד שימש מחנה מעבר ליהודים. מרטין, חברם של אדי וסוניה, עשה ככל שביכולתו לסייע בזכות משפחתו המקושרת. לאדי היה מאוחר לסייע משום שנעלם. ברגע המכריע, כשנאספו אל וסטרבורק, מרטין סייע לסוניה ולנטי בכורתה להיכנס לרשימת אלה שיועברו לברגן-בלזן ומשם לפלשתינה, למשימת החלפת שבויים. ליאו בלום, הילד הקטן, טרם הובא ממקום מחבואו עד להעברה ומרטין דחק בסוניה לקחת את בנו סבסטיאן, שהרי בניירותיה רשומים שני ילדים, בת ובן. הוא ידאג מאוחר יותר להביא את ליאו. במקומות כאלה תוכניות משתבשות בקלות.
לקורא המופתע מתגלה הסוד המזעזע לקראת הסוף, רק כדי לגלות סוד מזעזע גדול יותר מעט לאחר מכן. השואה סיפקה רגעים מזעזעים רבים בהם אנשים היו צריכים לבצע בחירות נוראיות, עמן היו צריכים לחיות עד למותם שנים רבות לאחר מכן ולא זכו לקיצור מבורך מידי הגרמנים לנוכח בחירתם זו.
יגאל שוורץ היה עורך הספר ואני חייב לציין עובדה זו לנוכח העבודה הגרועה שעשה, אם בכלל טרח להיות נוכח. עד עמוד מאה בערך אין סיפור. יואל בלום מנסה לא לבלוט באסטרדם, שם הוא מוכר לנוכח הישראלים הרבים, שהפמיליאריות העודפת שלהם יכולה להכביד לרוב. הוא גם דתי ולכן מוגבל אכילה. הוא גם מבוגר ולכן מוגבל קופי-שופס, האטרקציה של אמסטרדם. הוא לא מוגבל דמיון, ולכן מנסה להשלים את החסר מחייו הוא, אבל המציאות עולה כנראה על כל דמיון. מסיפור שהיה אמור להרעיד את אמות הספים, קבלנו רק משהו מבולבל, בפרקים שהם ספק פרקים ספק פסקאות, הקופצים מזמן הווה לזמן עבר בלי שום שיטה. שפע "מידע מילוי" נוכח כאן, לנוכח סיפור חזק, שיכול היה למלא נובלה מצמררת, והפך בלית ברירה ומתוך שיקולי הוצאה לספר לא מלוטש, לא משויף דיו, לא הדוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה