אין פה ממש סיפור.
אז הסיפור הולך ככה: הזמן הוא אביב-קיץ 1977, כן, ממש לפני ובזמן המהפך. מהפך יש רק אחד ולא צריך לפרט.
במקומות שונים בארץ יש שכונות קשות ולקשות האלה הוסיפו גם עולים, למשל, קתרין הסבתא, מורה לצרפתית בעברה ברוסיה, גם הנכדים ויקטור הצעיר בן ה-16 ומאשה, שנה וחצי בוגרת יותר, הוריהם נהרגו בתאונה ברכב אותו קיבלו במתנה פה בארץ.
חוץ מהדמויות הנ"ל יש עוד כמה הכרחיות, למשל, נמרוד בכר, בנו של אל"מ בכר, קצין בכיר בחיל הים, וג'ולייט המרוקאית בעלת המינימרקט, שבזכות הצרפתית שלה, היא וקתרין מתחברות.
נשמע מורכב וזה ממש לא. בביתה של ג'ולייט גר גם הנכד הצרפתי, בתחילה מפגר ובסוף רק משהו שמאוחר יותר מקבל שם, אבל איש לא יכול לו ולא לגעת בו, והוא מתבגר נטול שליטה, עד בואה של קתרין, שדווקא לא חשבה מעולם "לטפל" בנכדים, אבל פתאום יש קליק.
ובמעבר מהיר לבית הספר בו לומדים ויקטור ונמרוד, והנה חידוש: ישראלי צריך לאמץ עולה. ויקטור, הילד הרוסי היפה, נקלט בטבעיות לא ברורה מאליה בביתם של הבכרים, מבלה המון שעות שם, מסייע לעלמה האם במטלותיה, מסייע לאחים הקטנים בשיעורים, מבלה שעות עם נמרוד וזה נגמר במשהו שהיום היו עושים מזה עניין קטן, אם בכלל, אבל אז, כששניהם נתפסים עירומים בסלון ביתו של נמרוד עם קמצוץ חשיש, בקושי לסיגריה אחת... אוהו.
ומאשה? מאשה שומרת על עצמה, תלמידה טובה, לא חנונית כלל וכלל. המידע בין ויקטור ומאשה זורם בטבעיות, הרי הם חולקים אותו חדר. כל כך טוב להם יחד עד לפיצוץ. גם קתרין הסבתא הליברלית, המודרנית יחסית, מוצאת עצמה מחוץ לביתה של ג'ולייט עם הצעה טובה לטפל בנכדיה שלה עצמה. עצה במקום. והכי מוזר? האקדח שנמצא במערכה הראשונה דווקא לא יורה במערכה השלישית.
תגידו שאתם לא מבינים כלום, אבל אמרתי לכם שאין סיפור והרעיונות היפים של אמץ עולה נגמרים בבכי, הניסיון להתקרב ל"מפגר" נגמר במראה דלת הכניסה מבחוץ, והאחות רוצה את אחיה בחזרה כי היא מבינה שזה לא יגמר טוב אצל הילידים.
אבל ה(אין) סיפור זורם בהחלט ואפילו יפה, קשה להניח את הספר מהיד, הדרמה תופסת תאוצה, בגידות מתגלות, האקדח חוזר ונעטף במגבת ועוד ספר יפה של אלונה קמחי בא לעולם ב-2012, מדבר על 1977 בטבעיות גמורה כאילו מלון קליפורניה מתנגן עכשיו ברדיו בטבעיות. רדיו גא גא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה