סיפורו של אדם רעב/יהושע בר-יוסף - המלצה

 

זה אוסף סיפורים של סופר שלמדתי לאהוב עוד מספר המופת שלו "עיר קסומה". הספר המפורסם שלו הוא דווקא "אפיקורוס בעל כורחו", אבל אם אתם משיגים ורוצים את הפסגה – עיר קסומה הוא הספר. כאמור, הספר שלפני הוא אוסף סיפורים, אמנות אחרת מספרים מלאים. הסיפור הראשון, האם, מכה בקורא ללא רחמים. הזמנים הם בזמן ההעפלות הבלתי לגאליות בין 1934-1948. שרה מגדלת לבד את בנה. בעלה נטש אותה בעודה בחודש השישי להריונה. האם מגדלת באהבה ובהבנה את בנה ההולך ודומה לאביו הנוטש יותר ויותר. האם היא מרכזנית בלתי חשובה במקום חשוב וכשערב אחד בנה האהוב אינו שב הביתה. היא מבחינה בעבודתה למחרת בהתרחשות ערה עד שבאים אליה ואומרים לה שאסור לה לגשת לראות את הבן בבית החולים...

והיא ניגשת, כי אין כוח בעולם שיפריד ביניהם. מצמרר.

השני בסיפורים הוא ילד רחוב, סיפורו של סעדיה הצעיר, הצריך לצאת כל בוקר ולאסוף נדבות משום שלאמו ולסבתו לא יהיה איך להחזיק את הבית ואחיותיו. וכך יוצא כל בוקר סעדיה בן ה-12 למסע בשוק ירושלים וסביבותיו. מצד אחד, בעלי הדוכנים מכירים ילדים כמותו ומרחיקים אותו. מצד שני, גם פרוטקשן יש שם מצד ילדים גדולים יותר, הגובים כמה מטבעות מילדים כמו סעדיה כל יום. עצוב.

סיפור אחר, הבית החדש, עוסק באותו בחור ישראל ואשתו מירה, הגרים בצריף העלוב שלהם ומסביבם כבר קמים בתים של ממש. ישראל בחור חרוץ. הוא מביא עבודות הביתה של הברגת מנורות ומירה עוסקת בזה בביתם והוא ממשיך בעבודתו המסורה כעובד בניה בהסתדרות. הכסף נצבר אט אט וישראל פונה לבניית ביתו שלו בכוחו עצמו ובעזרת פועלים עצמאיים, שאינם מאוגדים כמותו בהסתדרות. הבית נבנה והוא היפה בסביבה, אבל המחיר ששילמו ילדיו בעת הבניה ואשתו היה כבר עד למחיר שהוא, ישראל, שילם מיד בסיום הבניה וחנוכת הבית. צביטה בלב.

כך אפשר להמשיך לתאר עוד סיפורים כתובים היטב, עשרה במספר. העברית מופלאה כמו שכתבו פעם, לא מזמן, ממש מעבר לפינה לפני כחמישים שנה. אין ולו מילת לעז אחת בטקסט, אם כי אני בטוח שמילים רבות תשמענה כלעז לצעירים אפילו שזו עברית יפהפיה ומשלנו.

ובין לבין, פתאום ככה משום מקום, זה קורה לפעמים שאני מדמה פרצוף כפרצוף ידוע מהטלוויזיה. וזה לא קרה. מה כן קרה? סגנון הסיפורים נדמו פתאום לכתיבה של... צ'כוב.

הספר כולו היה זוכה לציון מושלם לו לא היה בן-יוסף ממהר לסיים כל סיפור במעין גלישה תלולה. מן הראוי היה לתת להם להתפוגג לאיטם. כך או כך, אנשים קטנים רבים ממלאים את הסיפורים, הם וגורלם הלא תמיד מתוק.

 

אפיקורוס בעל כורחו/יהושע בר-יוסף - המלצה

שני דברים יש לי לומר על ההתחלה, וזאת כדי לנקות את השולחן:

1.      לאחר קריאת כמה מספריו של בר-יוסף, אין ספק שהטוב מכולם הוא "עיר קסומה".

2.      הספר שלפנינו הוא טלה-נביילה חרדית.

יהושע בר-יוסף בהחלט יודע לספר סיפור. ספריו עוסקים בעדה החרדית ובדר"כ גם בכאלה שזמנית או תמידית פרשו מעדה זו ואף יצאו בשאלה. אפיקורוס בעל כורחו עוסק בכל אלה, כתוב היטב, אבל דבר אחד הפריע לי מאוד ואף מצריך הרחבה מסויימת: כמו במצעדי גאווה למיניהם, יציאות מתוקשרות מהארון וכך הלאה, אני תמיד מתפלא איך אפשר להציג את האדם החושב, ההומו סאפיינס, כלא יותר מייצור הנשלט ע"י יצריו ואיברי מינו.

אפיקורוס בעל כורחו עוסק בזה בהרחבה, מה שבהחלט הופך את כל העסק לטלה-נביילה חרדית. ומה בדיוק קורה שם? תסלחו לי אם אתבלבל מעט בין רידג' לקלארק, אבל גם כאן יש יפים ואפילו אמיצים מאוד. השמות שלהם קצת פחות זוהרים. הזוהר הראשון הוא חיים, הנשלח מעבר לים, לניו יורק הקפואה בחורף והלוהטת בקיץ. הוא בחור מוכשר וצריך לגייס כספים לישיבות בירושלים. הוא עושה זאת באופן מוכשר ואף מלהטט בין סדיניה של ז'קלין, תומכת נלהבת של הישיבות, אף שהיא רחוקה מהיהדות ומהישיבות. שטרונגול משובח היא יודעת להעריך, במיוחד כשהבעל משעמם ורחוק מהבית. מכל זה יוצא ילד, ארתור, שכל הסובבים לא יודעים כלל שזה לא בנו החוקי של הבעל החוקי.

חיים חוזר לארץ עם בתו גיטל, האישה מתה מזמן, עשיר ומכובד. הוא מקים ישיבה לחוזרים בתשובה. כרמ"א (ראש הישיבה) נבחר אחד קיבא יונגמן, אף הוא אלמן צעיר, בחור חריף ודעתן. אלא שתפקיד הרמ"א קצת חדש וגדול עליו. גיטל הלמדנית והדעתנית, שקראה הרבה ולמדה הרבה בניו יורק, מתחילה לאמן את קיבא בענייני העולם הגדול, תורות פילוסופיות נדחסות למוחו של קיבא, ואף שלא מקובלות שיחות בין אישה וגבר בחדר אחד ולזמן ארוך, כולם עוברים על החוקים בחדווה. חתונה תצא מזה כששני הצדדים נשלטים על-ידי יצריהם הסוחפים והנסחפים. יצאו מזה גם שני ילדים.

חיים, אביה של גיטל וחתנו של קיבא, חושק לפתע ברייזל, אחותה של אשתו המתה, נערה צעירה שתחמם את עצמותיו המתקוששות. תצא מזה חתונה ושני ילדים.

בינתיים קיבא מאבד אט אט את אמונתו, לתמונה נכנס ארתור, בנו, הלא מוכר כבנו, של חיים. קיבא לא יודע מזה דבר. ארתור מכור לסמים, חוזר בתשובה ועולמו מסתדר באחת בשל האמונה החדשה ובישיבת החוזרים בתשובה של קיבא, כשאמונתו של קיבא עצמו הולכת ומתרופפת.

לא אמשיך לקלקל לכם בקלקלנים (ספוילרים, בעברית). למרות שבר-יוסף בהחלט יודע לספר סיפור ולהעביר אווירה דחוסה של עולם חרדי צפוף, העיסוק המוגבר של החלציים קצת מוגזם. אני לא מדבר על יחסי מין, שאם הם מועברים בכישרון, זה לא מקלקל. אני מדבר על עשרות זקפות, לצורך ושלא לצורך. האם בר-יוסף חש צורך בלתי נשלט לשפוך אור על שפיכות חשוכות?

מילא השפיכות והזיקפות, אבל גם התפרים בין חלקי העלילה לא היו תמיד תפירה עילית (אוט קוטיר, בעברית). לעיניים רגישות זה מפריע, ואני כבר לא מדבר על הכסף השופע בסיפור, שבעצם פותר כל בעיה, בעיקר בחברה חרדית, עניה מרודה לרוב.

רציתם לדעת איך יכול מישהו להיות אפיקורוס בעל כורחו? תצטרכו לקרוא את הספר. לא תפסידו.

גפרורים שרופים/יהושע בר-יוסף - המלצה מסויימת

מוטל בן ה-13 ממאה שערים בוחר להצית גפרורים בשבת. הוא יושב במטבח ונתפס. במשפחה חילונית היו רואים בזה עניין זניח. במשפחה חרדית רעדה הארץ ויהום הסער. מניה וביה החליטה המשפחה לכעוס, אבל להשאיר את הסוד בקרב במשפחה. בגיל 16 מוטל כבר גורש ממשפחתו, כשאלה לא רצו להכיר במנהגו לעשן, בטח לא כשמדובר בשבת.

מדלות של משפחה מאה שערימית, אבל משפחה, נזרק מוטל, ההופך למוטי, לרחוב הירושלמי והופך באבחה אחת הן לנטול משפחה והן לעני. בן-ציון חפץ, בנצי, פנסיונר ירושלמי, מבחין בנער ובשיחה עמו מכיר בו כאילו היה הוא עצמו עשרות שנים אחורה. לא עובר זמן רב ובנצי מסדר למוטי לימודים ומגורים, אבל בעצמו עובר מן העולם. רק בגלל עצלות הוא לא מוסר את המכתב המוריש את כל רכושו למוטי למוסד המתאים.

מוטי לומד על מלגה, מגיע גם לאוניברסיטה והזמן הוא ירושלים של שנות הארבעים של המאה ועשרים. חבל הצלה נוסף נזרק אליו כשחבר מוצא לו עבודת הוראה לבתו של קבלן שיפוצים ירושלמי. התשלום עבור ההוראה מרפד לו חיים נעימים, חמדה בת ה-17 מתחילה איכשהו ללמוד ברצינות והופכת לאחר שנים אחדות לרעייתו.

בסופו של דבר יש גם משולש רומנטי, המסבך את החיים, אבל גם מביא עמו פתרון כשהמשולש הופך לזוג שוב.

בר-יוסף "הואשם" לא פעם על החיבה שלו למין (סקס, בעברית). החיבה מצויה גם בספר הזה, לא עוברת את גבול הטעם הטוב, אבל מצויה.

מוטי מגלם את רצונו של האדם בחיים המגלמים בתוכם את הטוב מכל העולמות וזה לגיטימי לגמרי: מין, חיים נוחים ונטולי דאגות קיום, משרה ראויה ומתגמלת במובנה הרוחני. מוטי הוא עיתונאי מוערך ובחייו הקודמים במאה שערים, כל עיסוקיו אלה החופשיים, כולל מין שופע וסיגריות גם בשבת הופכות אותו לאדם מוקצה מחמת מיאוס.

כך או כך, בר-יוסף מספר סיפור שהוא כמובן מכיר מכלי ראשון, העברית שלו מדוייקת ורהוטה, גבוהה במידה.

במקרה הזה קיבלנו סיפור שהסתבך לשווא ונפתר בצורה קצת מאולצת. מי שרוצה בר-יוסף משובח יתכבד ויקרא ישר את "עיר קסומה".

בדרך חזרה/יהושע בר-יוסף - המלצה

בר-יוסף רקח סיפור שהוא בהחלט מתמצא בו היטב, עולמם של החוזרים בתשובה ובשאלה, כמו גם הוויכוחים סביב הדת והדתיים. אבל זו לא מהות הספר.

הזמן הוא שנות השישים והשבעים של המאה העשרים, המקום הוא קצת ירושלים והרבה עיירה בצפון הארץ. זהו סיפורם של זלמן, אשתו שרה ולאחר מכן ראומה האשה השניה. האם זהו סיפור אהבה משולש קלאסי? לא ממש. אף זו לא מהות הסיפור.

בנעוריו זלמן הוא מתבגר חרדי בירושלים, המתעקש לעבור ללמוד בביה"ס של ה"מזרחניקים" בירושלים או לעבור לקיבוץ. הוריו המזועזעים מתפשרים בסוף על ה"מזרחניקים", שזה לפחות לא להתפקר. אבל כשזלמן מגיע לאוניברסיטה הוא בהחלט מתפקר.

יום אחד פוגש זלמן את שרה, צעירה לומדת בסמינר לגננות. הוא משלם עבור השתיה שלה כשהוא מבחין ששכחה את ארנקה. מפה לשם נוצר קשר בין הצעיר המתפקר לצעירה החרדית, ההולכת בדרכו, מתפקרת, מתעברת, מתחתנת חתונה בהולה ושניהם עוברים לישוב קטן בצפון, שם זלמן מקבל משרת מורה לתולדות ארץ ישראל ותנ"ך. היא הופכת לגננת. חייהם הופכים לחיי נועם ושלווה, בעקבות עדי הבכור מגיעים גם עומר וחדווה. בין לבין נכתב ספר הנוגע למקרא וזלמן זוכה לזמן מה לתהילה נאה.

אז מגיעה מאוחר יותר ראומה הצעירה מתל אביב, מורה נאה למתמטיקה וכאן אמור לבוא השבר, אבל זה ממש לא כך.

קודם מגלה זלמן שחייו עם שרה הגיעו למצב של עמידה במקום, שוב אין היא מושכת בעיניו ונאה היא לא ולא היתה. אין-אונות משתלט עליו וחיי האישות נפסקים לגמרי למשך למעלה משלוש שנים. שרה, שקודם אהבה את זלמן, מרגישה שהיא נרתעת ממנו. אלא שיום אחד, בעוד זלמן נוסע באוטובוס לתל אביב, לחפש ספרים יד-שניה כהרגלו, עולה לאוטובוס ראומה המורה, השבה לסופשבוע בביתה בתל אביב. השיחה הנעימה בדרך מגלה לזלמן, בדרך מביכה לגמרי, שחסר אונות אין הוא כלל וכלל. בשובם לעיירה הצפונית הם מתחילים לקיים שיחות טלפוניות חשקניות. הבדל של עשרים שנה ביניהם כלל לא מרתיע איש מהם.

במקביל, חסידי חב"ד אמריקאיים, שנטעו מושבם בעיירה, משכנעים בדרך הנועם יום אחד את עדי, בנו הבכור והחילוני של זלמן, להניח תפילין. הוא מניח, מסתקרן ועד מהרה בא השבר הגדול, כשמסקרנות פעוטה נולדה סקרנות גדולה, לימודים בישיבת חב"ד בעיירה בערב, סחיפה של האם בדרך חזרה לדת ממנה באה ואף סחפה את אחיו ואחותו. הניכור ביניהם לאב גדל במקביל לקשר שנוצר בין ראומה לזלמן.

השבר גדול, העיירה קטנה, סודות לא נשמרים ואף כי יש תחושה לעיתים שהתפניות בסיפור תזזיתיות ונתפרות בנוחות רבה מדי, הפתרונות לא פשוטים ולא צפויים.

אהבה כנראה לא מספיקה בחיים, לא מחזיקה מעמד והחיים כמו החיים, לא תמיד מספקים נועם וסיפוק. לרוב מקבלים מנה גדושה ומורכבת דווקא ממה שלא רוצים.

סיפור יפה, עברית משובחת, שליטה רהוטה ביכולת לספר סיפור כהלכתו. המלצה חמה.