דפנה לוסטיג היא שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה, מבקרת אופנה וגם שפטה ב-2008 בכוכב נולד. המילה הכתובה אינה זרה לה ולפני שנה התפנתה לגלות לעולם על חייה. למרות שאני לא ממש מכיר אותה פרט להופעתה החיננית גם בכוכב נולד וגם בסוכן תרבות, הספר הזה היה חשיפה נועזת ממש.
דפנה גדלה בכפר שמריהו. זה אומר הכל וזה אומר הרבה (כסף). האב, שמחה לוסטיג, שימש בתפקידים בכירים בהתאחדות היהלומנים. ההערה הזו חשובה משום שכסף באמת לא היה חסר בחייה של דפנה ומשום העובדה שהאב היה נכה משכמו ומטה, מכדור תועה ישראלי.
דפנה, כאמור, אינה זרה למילה הכתובה ובספרון צנום היא מספרת לנו בגילוי לב על עצם העובדה שמה שהיה ברור לכל בר-בי-רב, לא ברור לה ושהיא לא בתו של אביה. גם לא אחותה, דבר שהיה סוד שמור במשפחה. זה אינו גילוי הלב היחיד שלה. היא מספרת עם מי הזדיינה (סליחה על הבוטות, אבל כך זה נכתב בספר), ממי לקחה את רעיון רכישת מגפי הד"ר מרטנס הראשונות שלה, מה אהבה לאכול ואיזו מוסיקה, ובעיקר על הקרבה שלה לאביה, שאהב לקחתה אתו לסיוריו בעולם, למסעדות אהובות ונחשבות ולהיות שוגר דדי אמיתי. הספר ברובו סובב סביב שניהם וברור שגם אם אינו אביה הביולוגי, אביה ממש היה גם היה ואין בלתו.
אז כן, הבית סבב סביב הכסף, העוצמה של האב, דיכאונותיו, העזר כנגדו, הלא היא נעמי לוסטיג הבלתי נלאית, האחיות והידיעה שלאב תמיד תהיה החניה הכי שווה, חניית הנכים.
ושוב, החשיפה עד לפופיק, לפופיק עצמו ולמטה ממנו, קצת קיצונית לז... אה... מבוגר כמוני שראה ושמע הכל בחייו. אבל טוב, זו דפנה, הקסם שלה לא נלקח ממנה ואולי בגלל שהיא כזו הכל נסלח לה ונחשב לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה