זיוור? סירהב? שעיע? צפיעות? דמתא? האם ציפיתם למצוא ספר
כזה, המכיל מילים כאלה, שנכתב או תורגם
אחרי 1928? הספר תורגם ב-1987 ולמרות שפתו הארכאית והבלתי נהירה לעיתים, התרגום
הולם את רוח הספר והוא זורם שעיע (חלק) לגמרי.
בנים הוא המשכו של האדמה הטובה, אבל יכול להקרא בנפרד.
אנו פוגשים בתחילת הספר את ואנג לונג הגוסס, האיכר שעלה
לרמת בעל נחלות עשיר. עם מותו בניו הצטרכו לחכות 3 שנים ולא לגעת באדמות, אלא לאחר
תום האבל, המקום הוא סין והזמן כנראה אי שם במאה התשע עשרה.
שלושת בניו שונים אחד מהשני. הבכור הוא ואנג בעל הנחלות, זה
המרבה באדמות, שמן, אוהב חיים טובים, פילגשים ופיזור כספים. השני הוא ואנג הסוחר,
קמצן, רזה והעשיר מכולם בזכות מסחר ער בכל המניב רווח, כמו גם הלוואות בריבית
קצוצה. רק הצעיר, ואנג ה"נמר", עזב את הבית מזמן כדי להיות איש צבא. הוא
שב רק ללוויה וכדי לבקש למכור את האדמות שירש, כדי לאסוף סביבו צבא של נאמנים
ולהפוך לאיש בעל השפעה גדולה. רוב הספר עוסק בו ובעיקר באותו קטע בחיים העוסק
באבות ובנים.
ואנג לונג, שנפטר בראשית הסיפור, היה איש אדמות וקיווה
שבניו ימשיכו בדרכו. שני הראשונים איכשהו ממשיכים, אבל ה"נמר" שונא
להיות איכר, אחד הצמוד לאדמות מסויימות, בוחר להיות לוחם ולכבוש שטחים נרחבים, מה
שהוא באמת עושה. הוא אדם ישר, לא כובש ונוגש אכזר. צבאו גדל בהתמדה, אבל אישה ובן
אין. הבדידות מכה בו כל ערב עד שהוא מחליט לעשות מעשה ולוקח שתי נשים. מאחת ייולד
לו בן ומאחת בת. הבן ייחשב, הבת לא.
הבן גדל ועמו הקונפליקט. הבן אמנם נאמן ועושה כל שאביו
רוצה, בלי חמדה, בלי תאווה, בלי תשוקה, בלי שמץ רצון. רצונו לשוב אל האדמות, לא
להיות לוחם.
פרל ס. בק מפליאה לתאר את העובר על הבנים ובהרחבה על
ה"נמר", שדרכו צלחה תמיד ורק בנו הוא לכאורה כישלונו. הסיפור מעט פשטני,
אבל בהחלט מרתק. בק לא נמנעת מתיאור יחסי נשים וגברים ומפליאה לשרטט מראה של סין מלפני
כמאה וחצי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה