הדו"ח של ברודק הוא הספר היחיד הראוי של קלודל. זה העניק את התואר סופר של ספר אחד למחבר הזה. הנכדה של מר לין, ספר אחר שלו, הוא הספר מבין הסתמיים שקראתי והנוכחי הוא אסופה של 25 סיפורים קצרים, הנפרשים על 125 עמודים, מה שנותן חמישה עמודים בממוצע לסיפור בפורמט לא גדול.
רוב הסיפורים מקוריים, אבל בגלל הרצון להשמע מקורי בכל מחיר, הסיפורים לא מתפתחים לשום כיוון ומותירים את התואר סופר של ספר אחד על כנו.
הגיבורים בסיפורים חוזרים על עצמם שוב ושוב. בסיפור הראשון המספר מביא הביתה שלושה גברים כמתנה לאשתו. היא לא מתעניינת בהם בחג המולד ואז הוא הולך וקובר אותם בחצר. בסיפור אחר אחד מחבורת החברים העובדים יחד ומסתובבים יחד מבטא רצונו להתאבד. נערכת מסיבת התאבדות ופתאום הוא מתחרט. האם נותר בחיים? נחשו שוב.
בסיפור אחר ערבי נוסע במכונית גרמנית מזדקנת בת עשר. הערבי עושה לחברים באוטו שלהם תנועה מגונה באצבעו וזכה שאחד מהר מוציא פלייר מתא המטען והולך וכורת לו אצבע. לאחר מכן שורפים לו את המכונית הגרמניה המזדקנת. האם זו גזענות כלפי האחר כי הוא ערבי או כי מכוניתו גרמניה? שניהם יוצאים בשן ועין ובלי אצבעות.
נאמר שהספר נכתב לנוכח עובדות אמיתיות מהחיים. אחד הסיפורים עוסק בגבר המרוצה מכך שאשתו מקיימת יחסי מין עם נותני שירותים למיניהם כמו הגנן והדוור. עובדות אמיתיות מהחיים?
הספר מספק בערך כמו הצצה למדורי רכילות או אסטרולוגיה. מכאן, שהספר הזה לא משפר בשום צורה את מצבו של קלודל כסופר של ספר אחד. קראתי כדי להוכיח לכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה