השנה היא 1885, בורמה המצויה בדרום מזרח אסיה היא מדינה עשירה, מדינה של זהב ואבני חן, עצי טיק לרוב ואף מעיינות נפט הפורצים בעצמם מהקרקע. כל זאת לא נעלם מעיניהם של הבריטים. הם פולשים בגסות למדינה, מגיעים לעיר הבירה דאז מנדליי, מדיחים את המלך ופשוט מעבירים אותו לרטנגירי שבמערב הודו.
ממש לפני הפלישה, ראג'קומאר הצעיר בן ה-12 מקבל חופשה מעבודתו בספינה, שנאלצה להפסיק פעילותה בשל סתימה בנהר. הוא מתחיל לעבוד בדוכן אוכל והכל מתהפך שוב עם פלישת האנגלים, הדחת המלך כשהנער בצעיר מוצא עצמו נכנס לארמון כמו כולם ופוגש בנערה בת העשר היפה מכולם, דולי. דולי היא המשרתת של הנסיכה בת השלוש. הפגישה הקצרה בין שניהם חוזרת כעבור עשרים שנה, המלך עדיין בגלות בהודו, ראג'קומאר כבר עשיר ומסודר והוא שב ופוגש את דולי. דולי היא חברתה של אומה, רעייתו של הנציב הבריטי במקום שביים/מגוריהם של המלך והמלכה המודחים. זה מסתיים בנישואיהם של דולי וראג'קומאר.
ראג'קומאר ידע לנצל את ההתפתחות של דרום מזרח אסיה, את מסילות הברזל החדשות, את הצורך באדני עץ, אותם ידע לספק בדיוק בזמן המתבקש ומהם להתעשר. אלא שמה אנחנו יודעים על דרום מזרח אסיה? בורמה הרי כבר שינתה שמה למיאנמר, מאנדליי הבירה הפכה לרנגון ואף זו כבר לא, כי אם נייפידאו. חלק מהסיפור עוסק בבנגל, היום חלקה בבנגלדש וחלקה בהודו. בצד השני של מפרץ בנגל ובפנים הארץ מצויה סיאם, היום תאילנד ומעט יותר דרומה מלזיה (בספר מליה, מלאיה בעבר). וממש בקצה מצויה לה עיר-מדינה, סינגפור, שעושרה אינסופי ומכילה את כמות המיליארדרים הגדולה ביותר יחסית לגודלה. ולמה כל הפרוט הזה? הספר עוסק בזה ברקע, למרות שפע הדמויות האנושיות, אבל בא גם להראות על השתנותו של המקום העשיר הזה, שעבר כיבושים, בעיקר כיבוש "נאור" ו"נדיב" ו"שומר" ו"נוצרי" כמו הכיבוש הבריטי. רבים מחייליו ההודים של הצבא הבריטי לא חשים שהם הוכרו בתרומתם לניצחון במלחמת העולם השניה, במלחמות קודמות לזו, למרות שהם חיילים וקצינים מן המניין. זה הצבא הבריטי שניצח, לא חייליו ההודים הרבים. השינויים הרבים של דרום מזרח אסיה תרמו בעיקר לעושר הכובשים, מעט יחסית למקומיים. המקומיים הם הדמויות בספר. הודו-סין סתם נכבשה ע"י הצרפתים, אותם צרפתים ובריטים שגם חלקו במזרח התיכון ואינם עוד, לא פה ולא שם. אז נכון שהמלחמה ההיא היתה בתחילה באירופה. אבל מהר מאוד דרום מזרח אסיה מתחילה לחוש את אימי המלחמה דווקא מהיפנים הבלתי נלאים והאכזריים. פרל הרבור היתה רק סימן לבאות.
אבל מלחמה באה ומלחמה הולכת, בורמה נדרסה ונחמסה אם לא הבריטים, אז בובה משל היפנים. זה ממשיך בשחיתות ומביא לעוני, משהו שרואים בקובה ולא רגילים לראות בבורמה. את כל סיפורה של בורמה, בואכה מיאנמר, אנו לומדים דרך משפחתו של ראג'קומאר, דרך פעילותה של אלמנת הנציב אומה, פוליטיקה, התעשרות, אובדן נכסים וסאגה מרהיבה של מאה שנים.
בחור חכם הגהוש (גוש) הזה.
