לספרו זה של גוש הגעתי במקרה, ספר עיון העוסק באחד בן יִג'וּ, כשאמיטב גוש הצעיר נתקל בשמו בלימודיו אוקספורד. גוש, אנתרופולוג וסופר, ניחן בכתיבה טבעית, כזו הזורמת ממנו לכאורה ללא מאמץ.
תחילת הספר והמשכו דווקא עוסקים בד"ר גוש הצעיר, יליד הודו, המתיישב במצרים בחלק הכפרי שלה, ומשם הוא מביא את רשמיו המשעשעים לרוב על תושבי המקום, שאינם שונים מהודו הכפרית ברובה, וזאת בשנות השמונים של המאה העשרים. גוש מתקבל בלבביות ובהערכה ע"י המצרים, צעירים ומבוגרים כאחד, הנדהמים לא פעם משריפת הגופות בהודו, מדתם שאינה מונותאיסטית ומאי קיום מילה.
בן יִג'וּ היה סוחר שנדד מצפון אפריקה להודו, אז מהלך ארוך ומסוכן, בטח כסוחר המעביר סחורה. כאנתרופולוג חקר גוש תעודות שנמצאו בקהיר והתפזרו על פני לנינגרד דאז, סנקט פטרבורג, אוקספורד, קיימברידג' וניו-יורק.
הסיפור עצמו עוסק בהיסטוריה ואנתרופולוגיה, אבל זורם כאמור בצורה טבעית על הדמיון והשוני בין מצרים להודו. דף רודף דף.
ואם לרגע נדמה לכם שמדובר באיזשהו מסמך היסטורי או דבר דומה, אתם טועים. גוש נודד בין מצרים להודו, לארה"ב, מגיע שוב ושוב לביקור באותם כפרים ואצל אותן משפחות, לומד בינתיים על בן יִג'וּ, 850 שנים אחורה, על העובר על אותו סוחר יהודי עשיר, כיבושה של צפון אפריקה (איפריקיה) והפגיעה במשפחתו של בן יִג'וּ. אלא שהמידע מועט וקטוע והלימוד קשה, גם בגלל בעיות שפה.
מצד שני, אלה שנות השמונים לקראת התשעים של המאה העשרים, גוש שב ומבקר באותם כפרים בהם גר, רואה את ההתפתחות שחלה בהם, צעירים שהכיר והתפתחו או מתו מסיבות שונות. מלחמת אירן-עירק היטיבה באופן פרדוקסלי עם הצעירים המצריים באשר אלה עברו לעירק ותפסו את משרות צעירי עירק, שהפכו בינתיים ללוחמים.
גוש הגיע למצרים בעיקר להשלים את התואר השלישי שלו ובין תושבי הכפרים נקרא דוקטור והתחבב עליהם כשהסתובב בכפרים, צילם בשדות וכתב הערות. בתחילה חששו שהוא מהשלטונות, אבל עד מהרה למדו לאהוב אותו והוא אותם, למרות ההסתייגות משריפת הגופות בהודו, מחוסר מילה ומחוסר אל מרכזי. גוש התפעל מהרגלי התפילה המוסלמיים, ההתרכזות במסגד, אבל שמר על עצמאותו.
בשורה התחתונה זהו גוש הצנוע, "אמיטב" שכולם נהנים לצעוק אליו כשהוא חוזר לביקור במצרים. ספר מקסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה