מונתה נולד בשבדיה ב-1857, התמחה בימיו ברפואה וכתב ספרים אחדים. גם בפסיכיאטריה נתן ידו, מה גם שבזמנו זה היה אפנתי וריפוי הנפש היה רצוי לא פחות מריפוי הגוף, לעיתים יותר. בקיצור, נוירולוג בעיקר.
מגילת סן מיקלה הוא אוסף ממוארים. יש שזה אולי ירתיע קוראים אחדים, אבל מדובר בפרקים ארוכים בהם מספר לנו מונתה מזיכרונותיו, הן מהחברה הגבוהה והן מפשוטי העם. שום זרם תודעה, שום שירים קטנים והזויים.
פשוטי העם נטו כמובן לחוליים אמתיים, כמו הכולרה בנפולי כתוצאה מחיים בסביבה לא נקיה. חולי פריז העשירים נטו לחלות בקוליטיס, מחלה שהכילה הכל ולא כלום, בה החולה במחלה נטה לשלל סימפטומים והמרפא נטה למלמל ולתת שלל תרופות חסרות ערך רפואי, אבל בעלות כוח ריפוי לא מבוטל. היום כבר הדביקו לתרופות את השם פלסבו. מונתה, שעסק גם בפסיכיאטריה, כאמור, נטה להמליץ לחולי פריז לצאת אל הכפר, לרכוב על סוסים, לטפל בגינה, לספוג שמש וסתם להלך. יש כאלה שהבריאו עד מהרה ומרפאתו של מונתה המתה אנשים.
מונתה (ג'וד לו, או ג'סטין הרטלי, קווין בהחיים עצמם, נראה באודישן) יודע לספר על קורותיו. הרבה עבר עליו דרך חוליו העניים והעשירים. הרפתקאות מסמרות שיער דרך עניינים שבלב, מג'ון הקטן שמת בטרם עת ועד למפולת שלגים סוערת, ממנה יצא מונתה בדרך נס, ממש חופשה רגועה שנרשמה לו ע"י חברו.
מונתה היה גרוע בשליחת מכתבי חוב לחוליו, אבל ידע אי-שם באחורי מוחו, שהבית בקאפרי מחכה לו וגם קפלת סן-מיקלה הצמודה, ולכן עליו איכשהו להשיג את הממון הנחוץ. קאפרי, הבית עצמו, הוא עניין של כ-777 מדרגות מהסירה למטה עד למעלה, למעלה מ-40 קומות בבניין מודרני של היום. ולא, לא עולים ויורדים את זה כל יום. באים לתקופה, נחים, מתענגים על הנוף אל מול חצי האי סורנטו ומפרץ נפולי ממול, ומזג האוויר הנפלא. מעמוד 333 והלאה ניתן גם להבין ולקלוט את מימדי הבית, בעיקר את ממדי החצר. בית שנבנה ללא אדריכל, ללא מהנדס, ללא קבלת. רק חלום של איש גדול עם חלום גדול.
מונתה לא היה מן הנחים הרבה בעודו מקפץ על פני אירופה משבדיה לפריז, מגרמניה לשוויץ ואיטליה. אין לו רגע דל. היום וילה סן-מיקלה היא כמובן מוזיאון קטן ומבוקש. במקום זה מונתה גם מפנק עצמו ורוכש מכונת כתיבה. הוא בחר מכונה מדגם קורונה. מצד שני, הוא גם קנה הר כדי להציל את השלווים שהיו נוהגים לצוד על צלעו. איש משונה.
מגילת סן-מיקלה הוא ספר שניתן לקוראו בצמוד לספר אחר. כל פעם שרוצים לנוח מהאחר ולשוב לאיכות רגועה, סן-מיקלה ממתין להרגעת הנפש, האי והספר. מעמודי התווך של הספרות העולמית.
בסופו של הספר, כלבו, ששם את ראשו על ברכו, מתרחק פתאום וזה סימן ידוע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה