סיפורם של הבודדים, של הישראלים הנסחפים אל חופי ניו-יורק, כל אחד מטעמו הוא, שורדים יותר או פחות את העיר המופלאה הזו, מופלאה בעיני שורדיה ובעיני הכמהים אליה, כאילו בה ימצאו את גורלם, את ביתם, את כל הטוב שיש לעולם להעניק.
בית הקפה הוא של ניסן (מארק איווניר או גל תורן בסדרה, תלוי באודישן), המצוי מזמן בניו-יורק כבית קפה אמיתי, שהיווה אף אתר צילום עבור נורה אפרון ובעבור סרטיה. ליב (עדי בילסקי בסדרה, גגלו), ישראלית אף היא, מגיעה לניו-יורק כדי לברוח מחתונה בה לא רצתה, ומוצאת עצמה רודפת אחר מלגה ללימודי קולנוע בניו-יורק, כשהיא מצלמת בשולי הסרטים האינסופיים המצולמים בעיר ומקבלת מדי פעם מידע על סרט חדש, רק כדי להצטרף לציידי סרטים כמוה ולצלם בשקט בשולי הסצנות.
איילנד (יהודה לוי, בסדרה), מצטרף חדש, אף הוא נפגע אהבה, שחברתו-כמעט-אשתו עזבה את החופה בלי אף להגיע אליה ונעלמה לה בלי משים. דירה מחכה לו בניו-יורק והוא מחליט לקחתה ולעבור לשם עם סנדי כלבו.
איילנד מוצא עצמו בבית הקפה של ניסן, ליב מגישה לו את הכריך שלו, המוצא את מקומו החדש על מכנסיו של ניסן. בסופו של דבר מתברר שדירתו של איילנד בסמוך לדירתה הזמנית של ליב, החייבת לפנותה ומוצאת עצמה גרה אצל איילנד.
האם מכל המעגלים האלה ייצא מבנה הגיוני, שיוכל להתניע ולנסוע לאנשהו? מתברר שלא. ורד שנבל כותבת טקסט קריא, יד עורך נעלמת, כי באמת אינה, לא עורכת את הטקסט כראוי לתפקידה, העברית זורמת, אבל לא תאיים לא על מאיר שלו, לא גרוסמן ולא באר, אפילו לא על עידית אלנתן.
מילא העברית, שלושה ישראלים נפגשים בבית קפה ולא יודעים תוך עשר דקות את קורות החיים המפורטים עד דק, כולל דעתם המפורטת על מה ששמעו, הייתכן? ארבע שנים עובדת ליב אצל ניסן ולא יודעת עליו דבר. האם היא כבדת שמיעה? גם ניסן לא יודע דבר על העובדת שלו, האם הוא עיוור? אבל ניסן בכל זאת מעניק לליב מדי פעם יום פה ויום שם, כדי שתוכל לצאת לציד צילומים. אחרי ככלות הכל, הוא מאתרי הצילום הידועים בעיר, היא רוצה להיות, להיות מה?
אבל מליב ואיילנד חייב לצאת משהו, תיקון לחייהם הקודמים, למשהו החדש הנרקם ביניהם. וממעגלי החיים שלהם אכן נוצר אוטו מקסים, אך, אבוי, גלגלים מרובעים יש לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה