סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'/אשר קרביץ - המלצה חמה

מאוד מאוד אהבתי את הספר. הנה פרקתי מלבי.

אשר קרביץ הוא בהחלט סופר של מיל"ה (מכניס ישר לתוך הסיפור). זה לא תמיד ברור מאליו.

יאיר מוסטפא רבינוביץ' הוא מסתערב מהדובדבן. זו היחידה של המסתערבים הפועלת באיו"ש. ולמה מוסטפא? כי כשהם מתחפשים לערבים ומסתובבים יחדיו, הם חייבים לפנות אחד לשני בשמו הערבי וכך הם גם פונים אחד לשני ביחידה שלהם.

יאיר אינו שונא ערבים. מכאן, שהוא שמאלן נאלח, חסר בינה, חסר נאמנות, ראוי ליריקה בפרצוף ובהחלט שונא ישראל. אני לא חושב כך, אבל רבים כן. אבל  השנה היא משהו בסביבות 2008, אחרי האינתיפאדה השנייה ובטח לאחר מות הסכמי אוסלו, שאיכשהו עוד נתנו תקווה לאיזשהו הסכם בינינו לפלשתינאים. אז כן, יאיר אינו אוהב את היחס  הנוקשה של כוחות הביטחון בכלל והמסתערבים בפרט ובאחת הפעמים בהם הצליחו לשם יד על קצין חיזבאללה שהשתחל לשטחים, הוא הצטרף לנסיעה. בנסיעה זו הקצין הלז היה מכוסה עיניים ואזוק. יאיר מוריד את כיסוי עיניו של קצין החיזבאללה  ומציע מים. בתמורה הוא מקבל ביס כואב בזרת עד כדי אשפוזו, של יאיר, לא הקצין.

זמן עובר ובאחת מחופשותיו הוא בוחר להיות סתם כך בשכם, לחוש את מה שהם חשים בצד הכבוש. למרות היותו דובר ערבית שתרגל, לא ערבית מושלמת, מסוג שהם מזהים בקלות שהיא לא משכם, הוא מסתובב בעיר, גונב קוראן ומצליח איכשהו להוכיח שהוא ערבי ו... בסוף קב"ן.

וכך הוא גם מכיר את אביו של חברו הטוב ירמי, אותו אב המגדל עגלים עבור מסעדות, עגלים שאינם זוכים ללכת כלל ולא לינוק מחלב אמם. שוב הוא רואה אותם בשבעה.

לא ספר קל ובעמוד 236 הדמעות זולגות מעצמן, רק לשוב ולהתפרץ בעמוד 243.

20 שנה כמעט קודם לכן הופיע ספר המופת של יצחק בן-נר תעתועון הראוי לאזכור בנושא השטחים. בדקו אותו.

 

הכלב היהודי/אשר קרביץ - המלצה

 

אם תרצו, זו יכולה להיות אגדה.

מה שכן, גימיק זה כבר. ובמה דברים אמורים? בכלב שנולד למשפחה יהודית ולכן הוא כלב יהודי. נו, זו אגדה אולי ולכן הכלב, כורש שמו, יהודי. אמו נקראת ברוריה ולכן הכל במקום.

השנה היא 1935 בגרמניה, אותה מדינה שהרוח הנאצית כבר מפעמת בה ואת נזקיה מתחילים לחוש בסיוע שלטים שלכאן אסורה כניסת יהודים ומאוחר יותר גם אסורה כניסת כלבים, הכל כדי שיבינו שיהודים וכלבים חד הם. מתי השלטים מוסרים זמנית? בזמן האוליפיאדה של 1936, וזאת ברצון הגרמנים למנוע מצלם תועה לצלם להיוותר תוהה.

כורש מבין כל מה שנאמר בבית ולעיתים תוהה על הניב האידישאי הקלוקל בפי הגרמנים. את היהודים הוא מבין היטב. ביתו חם ונעים והכי הוא מקורב לבן יהושע. הזמנים הקשים בפתח, אסור לגדל כלבים, כורש נמסר לשכן גרמני, שבתורו עושה מעשים אסורים והכלב נלקח כדי לשמש את הנאצים. כאן דווקא מתחילים זמנים טובים אצל וולף החייל המאלף. כורש/בליץ הופך לכלב מאולף להפליא, הרי הוא מבין הכל. החיים נוחים עד שאיכשהו גם פה מסתבך הכל, נמצא יהושע מכרו היהודי האוהב של כורש הכלב, ההופך לאחראי על מלונות הכלבים. נשמע טוב עד שלבסוף יש התקוממות של יהודים בטרבלינקה וחלקם בורחים והופכים לפרטיזנים, כולל יהושע וכורש כמובן.

בסוף מה? בסוף האגדה המתוקה הזו נגמרת טוב. דיסני, היכן אתה?

לכתוב כמו אלוהים/אשר קרביץ - המלצה

מספרים במשקל נוצה יש לי רק דרישה אחת עיקרית: שלא יפגעו באינטליגנציה שלי. הספר הזה, לכתוב כמו אלוהים, עמד בכך לא רע, בטח מבחינת השפה. אשר קרביץ יודע לכתוב, עולם הדימויים שלו עשיר ומעלה חיוך, וזה כלל לא מובן מאליו.

השימוש בסיפור בתוך סיפור אינו טכניקה חדשה או נדירה. אוסטר עשה בזה שימוש, אם לחשוב על חשוד מרכזי אחד. והנה קרביץ עושה זאת, אבל כפול: קרביץ משתמש בסיפורו של אדיר יוקביץ', סופר, המקבל הצעה חלומית מעורכת העיתון רב-תפוצה לפרסם סיפור בהמשכים במוסף סוף השבוע, במשך שנה. סופרים מפורסמים מן העבר נהגו לפרסם כך וזו לא פרקטיקה חדשה, אבל מתחדשת. אדיר שמח על ההצעה, אבל אליה וקוץ בה, המוזות שותקות, לא רק שותקות, קופצות פיהן בכוח.

כרגיל בסוג כזה של ספרים, המקריות שולטת, אפילו שולטתתתתתת, אדיר יודקביץ', המפורסם, מקבל בקשה משכנו לעיין בכמה פרקים שכתב. אדיר חושב שזו עוד בקשה מוגזמת המקבלים סופרים כדבר שבשגרה, משל היו מומחי כתיבה מדופלמים.

השכן הוא ד''ר פודולסקי, פרוקטולוג בדימוס, ובשביל אדיר יודקביץ' זו טרחה מהתחת. אבל שכן הוא שכן ואף שכן חביב והטרחה קטנה. לאחר הקריאה מתברר שזו היתה מתנה משמיים והנה הסיפור הנכסף, שתוך שינוי השמות והתעלמות מכך שזו גניבה ספרותית, ניתן להגיש את ההתחלה המבטיחה לעורכת העיתון. ואם לא די בכך, ד"ר פודולסקי נפגע קשות מיד לאחר מכן בתאונת דרכים ושוב אין בכוחו להגיב כך או כך ולהתנגד. כל זה קורה די בהתחלה ומעתה אין רגע דל.

עולם הדימויים השוצף, הסיפור בתוך הסיפור בתוך הסיפור רצים קדימה וקרביץ לא מניח לנו לנשום ולעכל. הסיפור הבלתי גמור של הפרוקטולוג מתברר כסיפור שלא אומר מהו, כוחות החוק מתערבים וכמובן לא אומר מדוע, ובעיות הזוגיות של יודקביץ' מקבלות תפנית חיובית. איך זה מתקשר תוכלו לקורא בספר החביב הזה, חביב במובן הכי חיובי.