הסיפור הוא סיפורה האמיתי של אמת נודדת, שפחה שנולדה
ב-1797, במדינת ניו יורק. גם הוריה היו כמובן עבדים, אם כי לא שפלה רוחם למרות
שילדיהם נמכרו בילדותם הצעירה אף הם לעבדים. האב, ג'יימס בומפריי, ידע תמיד מה
קורה עם שאר ילדיו בין אם רחוקים או קרובים הם. האם, מאו מאו בט, הטיפה תמיד
לילדיה להיות ישרים ולעבוד קשה.
אמת נודדת היא איזבלה, לימים בל, ובימים מאוחרים יותר אמת
נודדת, שם אותו העניקה לעצמה. את השם בל העניק לה אדונה, שרצה שם קצר כשרצה לקרוא
לה ולא לטרוח על איזבלה.
איזבלה נמכרה לעבדות בגיל 10 לאחד ג'ון נילי, שהותיר בגופה
ובנפשה צלקות עמוקות. זה היה לבן שסרב לדבר עמה בהולנדית שפת אמה, התעקש על אנגלית
שלא היתה שגורה כלל על פיה, טרח על מבושיו לעיניה והתעלל בה ככל שהתאפשר לו
והתאפשר לו רבות. מאוחר יותר נמכרה לאחד דומונט, שיחסו אליה היה טוב בהרבה, מה שאי
אפשר לומר על אשתו. לא סיפור העבדות אצל אדון זה או אחר הוא סיפור הספר הזה, אלא
הסיפור על אחת, שלמרות שלא כתבה וקראה, יכולת ההבעה שלה היתה יוצאת דופן,
האינטליגנציה הטבועה בה גרמה לה להבין עד כמה העבדות משחיתה דווקא את הלבנים
ובהגיע זמנה בנקודת התפר שבה בוטלה העבדות, היא בחרה להסתלק שנה מוקדם מהזמן
שממילא היתה חופשיה בו. זה גרם לה להיות חופשיה, אולם ילדיה נותרו מאחור.
אמת מתה בגיל 86, בשיבה טובה. השיבה היתה טובה, אולם חייה
לא קלים. היא אמנם שירתה אנשים אלה ואחרים, תמיד כאלה שנהגו בה היטב ותמיד שילמו.
היא לא ויתרה לרגע על רוחה החופשיה, ידעה שהיא יודעת לכבוש לב אנשים בנאום ובעיקר
בשירה, לא פחדה לרגע לעמוד מול כל קהל, בין אם עוין ובטח לא אם היה ידידותי והיה
זקוק למנהיג/ה.
בשלב מסוים הפך שמה מאיז(בל)ה לאמת נודדת, כשהבינה שאת האמת
בדבר העבדות והשחתת המידות שיש בעבדות יש להביא בפני שחורים, לבנים, צפונים מתעבי
עבדות, דרומים שוחרי עבדות, וכמובן אנשי ממשל וקונגרס ואף הנשיא לינקולן עצמו,
איתו לא הספיקה לשוחח די בטרם ירד מבימת ההיסטוריה.
ומה עם הספר מבחינה ספרותית? הספר כתוב היטב ומתורגם כיאות.
המתח נשמר לכל אורכו, השפה גבוהה והוא שובה לב. תמונה ראויה ביותר מצטיירת לפני מי
שעובדות העבדות אינן שגורות על לוח לבו. ז'קלין שיהאן היטיבה ליצור סיפור דמיוני
סביב דמותה האמתית של אמת נודדת ואנו הקוראים יוצאים נשכרים מכך ללא שום ספק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה