ארוחת הערב/הרמן קוך - המלצה חמה

איך מתארים ספר שעלילתו פתלתלה, שהסוד נגלה כבר די בהתחלה? הולכים סחור-סחור. אז ככה:

•     המוסר האנושי די גמיש
•     גם לגמישות זו דרגות גמישות משנה
•     המוסר ממלא את הכלי בו נמצא, האדם, בהתאם למעמדו של האדם
•     גמישות המוסר מאפשרת אופורטוניזם מופלא
•     אנשים בעלי רמת מוסר גבוהה הם אנשים קשיחים ולא זורמים

ועכשיו לעניין. פאול לומן, אביו של מישל, מוצא יום אחד סרטון שצולם בנייד של בנו. מה פתאום הוא מחפש בחדרו של בנו בן ה-15 משהו בכלל ואת הנייד בפרט? מדוע מה שהוא מגלה בנייד לא מפתיע אותו?

ארוחת הערב היא המסגרת, המקום, הריחוק מהילדים של האחים פאול וסרג' לומן. סרג' לומן הוא ראש האופוזיציה, זה שלפי הסקרים אמור לזכות בכס ראשות הממשלה תוך כמחצית השנה. סרג' יוזם את ארוחת הערב במסעדת יוקרה, כדי שיוכלו לשבת בנחת ולדבר על מעשי הילדים. מעשי הילדים התגלו במצלמת אבטחה של בנק, כשהילדים ביקשו למשוך כסף מהכספומט, אבל במקום זאת ביצעו פשע נורא. רק ההורים זיהו את ילדיהם ואיש לא התקשר לתוכנית הטלוויזיה והודיע כי זיהה מי מהמשתתפים.

המועמד לראשות הממשלה ואביו של ריק, אחד המשתתפים בפשע, מחליט כי הוא יכול לחיות עם המעשה וכי הוא רוצה לפרוש מהמרוץ משום שבמוקדם או במאוחר יתגלה הקשר שלו למעשה. מוסר הוא עניין גמיש? מתברר שאשתו בבט חושבת שאסור לו לפרוש מהמרוץ, הרי הלכה אתו כברת דרך ועכשיו היא רוצה ליהנות ממנעמי השלטון. גם גיסתו, קלייר, חושבת שזה מעשה של איוולת ושאסור לו לפרוש משום שאז הוא למעשה מושיב את בנה ואת ילדיו על כס הנאשמים. הצד שהיא לוקחת הוא הצד של הילדים, למרות המעשה הזוועתי והלא חד-פעמי שבצעו, מתברר.

אלא שהמספר, פאול, מורה לשעבר להיסטוריה ומובטל זה 9 שנים בשל שחיקה ומיאוס ממקצועו, איש חד עין וחריף כתער, סבור דווקא שיש למנוע מהולנד את החרפה של הושבת איש פשוט כאחיו אל שולחן הממשלה ועוד כיושב הראש שלה. דווקא הגישה המוסרית המתגלה בו, כשהוא מבקש להתחשב בעם ההולנדי, אינה מתיישבת עם העובדה שפעם הטיח סיר לוהט בפני אחיו ופעם שניה שלח את מנהל בית הספר בו לומד בנו לבית החולים אחרי שהטיח בו כמה אגרופים. מתברר שהמוסר הגמיש קיבל משנה גמישות כשמדובר בו כאב, כמספר.

אלא שמתברר שלפחות שלושה מתוך ארבעת משתתפי הסעודה אינם בעלי רמת מוסרית ודווקא המספר, שדבר לא חומק מעינו וביקורתו המושחזת על המסעדה, הממשלה והמין האנושי, כפי שנשקף מדפי ההיסטוריה, המבקש למנוע מהולנד את חרפת אחיו, מתגלה כבעל רמה מוסרית נחותה לאחיו, אותו אדם פשוט יחסית, האוכל תמיד את המנות הפשוטות במהודרות שבמסעדות, המבקש לפרוש מהמרוץ לממשלה משום שהוא לא יכול לחיות עם מעשי ילדיו.

אם כבר שואלים על אחריות ההורית על הילדים, ויש דיון על כך בספר החף לגמרי מדיונים עיוניים, נראה שהילדים דווקא לקחו דוגמה לא אחת ולא שתיים מהוריהם, המגלים רמה מוסרית די מבישה פה ושם.

מה שאתם כבר יודעים אם קראתם עד עתה הוא כאין וכאפס מהתגליות הכמוסות בספר והמתגלות שוב ושוב בצורה פלסטית א מרומזת, אבל לעולם לא חוסכים מהקורא את מלוא הזוועה.

במהלך הקריאה היתה לי תחושה שמדובר ב"חייבים לדבר על קווין" לייט. אבל מתברר שזה לא המקרה. לספר עוצמה משלו ואם בחייבים לדבר על קווין צד אחד מוסרי יחסית, הצד הצעיר יותר פסיכי מלידה. זה לא המצב בארוחת הערב, שדווקא מעלה שאלות מוסריות מורכבות יותר ולגמרי לא בטוח מי הצד הנפשע יותר, רק מי ביצע את הפשע הלכה למעשה.

האם הוא גם מעניין? מרתק לגמרי. המתח נשמר לכל אורך הספר, המספר כשרוני ויודע לנתח בסכין חדה ארועים ומצבים, והקורא יוצא מכך נשכר למדי.

מומלץ. יחד עם חייבים לדבר על קווין מקבלים מנה גדושה של חומר למחשבה.