ספרים טובים נבנים מניגודים גדולים. ספר זה מכיל ניגודים
כאלה, כתוב היטב, נטול להגת ופטפטת ולכן הוא ספר גדול בקפסולה צנומה.
במה דברים אמורים? באחד אוקטב גראנדה מסומיר, עיירה קטנה
שגדולתה בכרמיה ויינותיה. גראנדה הוא כורם ואף חבתן (מקצוע בו מכינים חביות עץ גדולות),
קמצן גדול ועשיר גדול אף יותר. הוא קוצב את מזונותיו, בגדי משפחתו ועצי ההסקה מדי
יום ולמרות עושרו ביתו דל, אשתו ובתו חיים חיים עלובים ולהם רק סוכנת בית, שאותה
אסף כשאיש אחר לא רצה בה ולכן היא מכירה לו תודה על כך כל חייה. אין הוא איש רע,
אך לעולם לא יודה בכך.
יום אחד נוחת בביתו, אי שם ב-1822, שארל אחיינו, שהגיע
מפריז ובאמתחתו מכתב חתום מאת אביו, גיום גראנדה. משקורא גראנדה מסומיר את מכתבו
של גראנדה אחיו הפריזאי, הוא מבין שבעיה גדולה ניצבת בפניו: האח פשט רגל בפריז,
הוא מאיים להתאבד ומודיע על כך במכתב. מכאן, ששארל האחיין בן העשרים ומשהו עומד
להתנחל לזמן מה בסומיר והוא עדיין לא יודע על מעשה אביו.
אלא שעד מהרה מודיע שכן על הידיעה המרה שהתפרסמה בעיתון
לגראנדה מסומיר והוא מודיע על כך לשארל, שנשבר ומתפרק לנוכח אהבתו הגדולה לאביו.
מאמו התייתם מזמן. מפה לשם ניצתת אהבה גדולה בין אֶזֶ'ני הבת לבן דודה שארל, שהוא
כבן גילה. אבל היעוד שלו הוא להשלח להודו, שם הוא אמור להתעשר ולשלם את חובות
אביו, כדי שלא יוכרז כפושט רגל, עניין שיש בו כלימה רבה וחרפה שאין עוברים עליה
לסדר היום בפריז. שארל יוצא לדרכו ולבה של אֶזֶ'ני נשבר.
אלא שהחיים, כמו החיים, מובילים למחוזות לא נודעו. מי שמציל
את כבוד גראנדה הפריזאי אינו בהכרח הבן, הסוף אינו בהכרח טוב (אף כי גם טוב הוא
עניין יחסי), קמצנות אינה בהכרח רעה (אם היא נתונה בידיים נכונות והופכת לסתם
חסכנות).
התרגום הישן מאוד הוא של מנשה לוין. הספר שקראתי יצא ב-1965
ומאז יצא בעוד כמה מהדורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה