ג`וג`ו מויס הובאה לידיעתו של הקורא הישראלי עם הלהיט הקודם
"הנערה שהשארת מאחור". בספר ההוא היה פרק התחלתי משובח וכל ההמשך מרוח,
משל פזילה מהירה לתסריט בוא יבוא.
הספר לפנינו פניו כולו לסרט עתיר רווחים, עלילה בוליוודית
בפזילה הוליוודית. ובמה דברים אמורים? הדברים אמורים באחר ויל טריינר, בחור בן 33
מעיירה מסויימת באנגליה, עיירה בה גדל ברווחה ולמשפחתו טירה שרווחיה מתיירות. הוא
עצמו הגיע מהר מאוד ללונדון, הפך למנהל מצליח בחברה המשתלטת על חברות אחרות והתעשר
עד שנפגע בתאונה והפך למשותק בארבע גפיו.
שנתיים לאחר מכן אנו פוגשים את לואיזה קלרק בת ה-26, מפוטרת
טרייה מבית קפה שזה עתה נסגר ואותו אהבה. בלשכת העבודה הציעו לה עבודה עם משותק
בארבע גפיו. בראיון אליו היא ניגשת המראיינת היא אמו של המשותק, קמילה טריינר,
הממהרת להעסיק אותה למרות חוסר ניסיונה בתחום. הסוד מתגלה עד מהרה: ויל בוחר לסיים
חייו בעוד שישה חודשים בדיגניטס השוויצרי, מקום בו אנשים בוחרים לסיים חייהם
בהתאבדות. לואיזה צריכה איכשהו, מלבד סיוע בטיפול, לרומם את רוחו ולמנוע את הרצון
להתאבד. ויל כמובן לא יודע שהיא יודעת ואפילו נתן, המטפל הרפואי, לא יודע שהיא
יודעת.
כדי לסייע במציאת תוכנית לרומם את רוחו, לואיזה מסתייעת
באחותה קטרינה, המעלה רעיונות משלה. הרעיונות הראשונים נידונו לכישלון, אך בסוף יש
דווקא הצלחה קטנה.
לא אמשיך לגלות. זה באמת לא עד כדי כך חשוב.
מה שחשוב באמת זה הזן החדש של הכותבים (והכותבות, כמובן)
המפנים פניהם לקוראים באשר הם ומכל שדרות העם. על פניו זה בהחלט בסדר, הכסף שופע
וגם הפרסום. לי זה רע. הספר הזה תפור תפרים גסים: המעברים העלילתיים מודבקים
מטלאים, הדמעות מושפרצות ע"י מאפר נמרץ מדי, העלילה המתרחשת ב-2007 לא צריכה
לייחס למחשב כוחות מאגיים ולמסור מספר טלפון ביתי במקום סלולארי זה אנכרוניזם שעבר
זמנו. זה עוד איכשהו נסבל.
אלא שהספר עוסק בדילמות מוסריות כבדות וכאן כוחה של מויס
באמת דל. היא בחרה בדמויות בלתי אפשריות מחד גיסא (לואיזה קלרק החצי-היסטרית)
ומאידך גיסא בדמות כל כך מתבקשת, שאיכשהו זה יוצא רע (קמילה, אמו של ויל, שופטת
מוערכת). גם זו וגם זו אינן דמויות חזקות בהתלבטות מוסרית, הוספת האב הבוגדני
מוציאה אותו מכלל המשחקים את המשחק המוסרי וכן הלאה וכן הלאה.
הסיפור יכול היה להיות חזק יותר, מצומצם יותר וכמובן כתוב
בצורה ראויה יותר פרי עטם של כותבים מוכשרים יותר. ג`וג`ו מויס אינה אחת כזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה