לפעמים, פה ושם, זה אפילו דומה לסגנון של אפלפלד: "רציתי
לומר, אך בסוף לא אמרתי". טוב לא צריך להגזים עם עניין אפלפלד, אבל סובול רקח
לנו סיפור חביב, בסגנון המראה על כשרון, ידיעת השפה, אהבת השפה ויכולת לשמור על
מתח. האם זה ספר מתח? לא.
איתן שיפמן הוא ספרן בן 32 בספריה של אוניברסיטת תל אביב.
הוריו גרים בדירה בדמי מפתח, כלומר בדירה עליה הם משלמים סכום לא גדול והיא שלהם
עד יומם האחרון. זו הדירה בה גדל איתן וזיכרונותיו מבן יהודה שטראסה.
אחותו, אורית, בילתה זמן ארוך יחסית בהודו ושבה לישראל ללמד
טנטרה. שובה מצדיק ארוחת ערב של כל המשפחה. בארוחה זו נשמע לפתע צלצול פעמון הדלת,
צלצול המפתיע את כולם באשר זה זמן רב לא הזדמן אורח אל ביתם. בדלת שליח המבקש
חתימה ומותיר מעטפה גדולה. במעטפה צו הוצאה מהבית בגין אי תשלום דמי המפתח
החודשיים. המורסה נפתחת.
האם, האמונה על פרנסת המשפחה ועובדת בסוכנות נסיעות, אינה
פנויה לשלם את חשבונות הבית. האב פנוי יותר, אבל מתברר שמזה 18 חודשים הוא לא משלם
והכסף נעלם. בעל הדירה מבקש להוציאם. החוק לצדו, אלא שמתברר שגם את כל האזהרות
והמכתבים זרק האב לפח במחשבה שהכל יסתדר. הכל לא מסתדר.
לפני שאמשיך יש כאן עניין קטן עם שמות בני המשפחה. שם האב
איזי, אבל הוא רחוק מלהיות אדם קל. מפרנס הוא לא, לבנות עליו אי אפשר. הבת אורית
אכן ראתה את האור בהודו וברגע שמשפחתה קורסת הוא מכבה את האור על המשפחה וממהרת
להסתלק. הבן, איתן, הוא הכל מלבד להיות סלע איתן. בשלב מסוים בהשתלשלות הפרשה הוא
אפילו תוהה עד להיכן נפל שהאם סומכת ידיה עליו שיסדר את ענייני המשפחה.
בספריה מקבל איתן בשורה שאחד הקוראים המבוגרים הנאמנים מת.
הוא הולך לבקר את חתנו ומפה לשם מתברר שהולכים לפנות את דירת הזקן ולתרום את
הספרים. איתן אומר לחתן שנותר ספר מהספריה בדירת הזקן והוא מבקש ללכת לדירה לקחת
את הספר ולהשיבו. החתן, שמעולם לא הסתדר עם הזקן, שמח לתת את המפתח. הביקור בדירה
מוביל לגילוי חמישה ספרים המהווים חלק מסדרה של הוצאות ראשונות. בירור מעמיק
באינטרנט, לאחר שאיתן לקחם מהדירה, מוביל לגילוי שמחירם נע בין אלפי דולרים בודדים
לספר אחד ועד 150,000 דולר לספר אחר. מכאן נפתח מסע המסייע לאיתן לסדר את ענייני
המשפחה עם ההון הקטן-גדול שמצא. לכאורה, עניין פתור ופשוט כבר משליש הספר ואין למה
לצפות. אבל ההמשך מעט מפתיע ופחות חשוב מה הסוף. יותר חשובה הדרך וזה מה שעושה את
הספר למקסים כל כך.
סובול נותר לקורא תחושה שמדובר במְסַפֵּר אינטליגנטי, לא
עניין טריוויאלי כלל וכלל. העברית צחה ונאה להפליא, האינגליזמים הוצאו ככל הניתן,
המתח נשמר והאנטי גיבור הופך לגיבור לרגע, לפחות בעיני אמו, אף זה עניין לא עניין
טריוויאלי.
בסופו של עניין אנו זוכים לסיפור מענג, שנרקח היטב מחומרים
פשוטים יחסית והצליח לא רע בכלל. מומלץ בכיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה