מה יכול לצאת אם מערבבים כומר מטיף, היוצא עם משפחתו
בשליחות לקונגו, ובאותה עת יש לראשונה בחירות דמוקרטיות, הפיכות צבאיות וסיפור
המסופר ע"י 5 נשים?
מלודרמה? טלנובלה? סיפור סוחט דמעות? לא, לא ולא.
המחברת, ברברה קינגסולבר, הצליחה לרקוח בעזרת יכולת סיפורית
מרשימה סיפור מופלא על טירוף אישי, טירוף מערכות ומציאות העולה על כל דמיון.
הסיפור אמנם לא אמיתי, אבל המאורעות כן ובתוכם שזור סיפור שיכול היה להיות אמיתי
לגמרי.
ראשית הסיפור בכומר מטיף, נתן פרייס, הנשלח עם משפחתו
לקונגו, היום זאיר וגם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כדי להביא את
"נאורות" הנצרות אל אנשים החיים עפ"י אמונה אלילית. משפחת פרייס
מחליפה את הכומר פאולס, זה שקדם להם. הסיפור מובא לפנינו במיעוטו ע"י
אורליאנה פרייס, אשתו, ברובו ע"י התאומות בנות ה-15 לאה ועדה המחוננות,
רייצ´ל הבכורה בת ה-16 ובת הזקונים בת ה-5, רות מיי. קולו של האב לא נשמע, אם כי
הוא מוביל בהחלט למאורעות טרגיים ביותר ולחיים עפ"י סיוט יומיומי.
ראשית דבר באמצע שנת 1960, כשמשפחת פרייס נאלצת לשאת עמה
ציוד מוגבל בגלל מגבלות חברת התעופה בטיסה לקונגו. אלה מגיעים לבושים יתר על
המידה, וכשעל גופם ציוד נחוץ לחיים בקונגו. הם נוחתים בחום נוראי וכשהם מובלים
כצאן לטבח ע"י הטייס לקילאנגה, הכפר בו יעשה האב נפשות לנצרות, הם מבינים כי
הגיעו למה שכלל לא חלמו עליו ושרוב מה שהביאו טוב לחיים בארה"ב הנוחה, אבל
חסר ערך בקונגו.
כבר בהתחלה נאלץ הכומר להתחרות בראש הכפר, המאמין כמובן
באלים בהם האמינו אנשי הכפר מאז ומתמיד. לעומתו, המטיף פרייס מנסה לעשות נפשות
לפועלו הנוצרי ולהטביל ילדים לנצרות. אמונתו הבוערת של הכומר מביאה אך אסונות
ולגמרי לא מפריעה לו העובדה שכולם מתרחקים מהנהר מחשש התנינים הטורפים. עבורם
הטבלה לנצרות היא פשוט ללכת כצאן לטבח ע"י התנינים. אבל כשיש אמונה בוערת
העיניים עיוורות לגמרי.
אורליאנה, אשתו, מבינה שהיא הולכת אחר בעלה באש ובמים, באש
כי צריך הרי להכין אוכל, ובמים, בתנאי שאין תנין בסביבה.
רייצ´ל בהירת העור והשערות, שלא לומר, יפהפיה, שמקומה לא
יכירנו במקום בו אין מקלחת זורמת חמה וקרמים בשפע, מהווה לעיתים קרובות את האתנחתא
הקומית בכתיבה רצופת שגיאות משעשעות. לאה, התאומה הבריאה, נוהה אחרי אביה ורוצה את
קרבתו בכל עת. זה לא יהיה המצב אחרי הטרגדיה הפוקדת את המשפחה. עדה, התאומה הנכה,
ההמיפלגית, שחצי מוחה נהרס בלידה, אילמת ובוחרת לנהל את התקשורת עם העולם בכתיבה.
גם תאורי המצב שלה וגם של תאומתה לאה עשירים ומחכימים. ויש את רות מיי, שדיווחיה
מעטים, אבל אינה שורדת את השהות בקונגו.
הסיפור האינטליגנטי שמביאה לפנינו קינגסולבר הוא סיפור של
חיים במאבק. כשחיים אלה עוד יושבים על חבית אבק שריפה של מטיף פנאט וחסר פשרות
ואוכלוסיה החיה עפ"י קודים מחמירים פגאניים, החיכוך והניצוצות רבים ולרוב
המשפחה הלבנה יוצאת מכך בשן ועין.
ברקע אנחנו גם מסופרים על אנטול, המורה החכם - מתומכיו של
פטריס לומומבה, הנשיא הראשון - המלווה את המשפחה, המשמש כמתורגמן וקשריו עם המשפחה
ובעיקר אחת מחברותיה מתהדקים לקראת הסוף.
בין לבין המשפחה עוברת רדיפה של אחת הבנות ע"י אריה
ולא נטרפת, כל המשפחה עוברת יחד עם הכפר כולו פשיטה של נמלים, כולם חיים באיום
המלריה, ילדי הכפר מרבים לרדוף אחרי רייצ´ל הבהירה ולהטרידה והרעב מתיש את כולם
אחרי בצורת ארוכה.
המשפחה לומדת רבות דווקא מבני המקום, המבינים כי אלה לא
יכולים לשרוד בג´ונגלים לאורך זמן, אל מול איומי נחשים, מזון דל וזר, מזג אוויר חם
ולח ומחלות בכל פינה.
לאחר התפרקות המשפחה, כשהאב אשם בכך לגמרי ומאורע טרגי אחד
מאיץ את המהלכים, כולם נפוצים לכל עבר ושם אנו למדים על קורותיהם במשך עשרות השנים
הבאות.
למרות היות הספר לא דק ועמוס, הכתיבה עמוקה, מרתקת, שופעת
מידע מרשים על אחד הצמתים החשובים באפריקה ומטיל אור רב על היבשת החשוכה. למרות
התפרקות המשפחה, חצי ממנה נותר למרות הכל באפריקה, ללא האב, שגורלו הטרגי ממשיך את
קיומו הטרגי לכל אורך הדרך.
הספר לא פחות ממרשים, מפעים, רק עוצמה, כתוב ביד בוטחת, לא
נופל לקלישאות, מלא הומור ומסופר היטב. חוויית קריאה יוצאת דופן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה