פטריק מודיאנו מרבה לעסוק בחוסר
שורשיות, בתלישות. כיליד 1947, בן לאב
יהודי ואם נוצריה הוא מרבה להרהר מהם שורשיו האמיתיים.
בספר שלפנינו הוא נותן לפן חסר השורשים
עטיפה כמו-בלשית. גי רולאן, גיבור הספר, הוא עוזר לבלש פרטי הוטה, הפורש לגמלאות.
כעשור עבד רולאן אצל הוטה ומשנסגר המשרד הוא יוצא למצוא את עקבותיו הוא, לאחר
אובדן זיכרון מוחלט.
משם אחד, אותו מקבל רולאן, מתחילה פרשה
של חיפוש אנשים נוספים שהיו שותפים לעברו, כשמדי פעם ניצת זיק של תקווה, הכבה
באותה מהירות. פעם רולאן חושב שהוא נצר של משפחה אריסטוקראטית ופעם הוא חושב שהוא
היה עובד שגרירות לשעבר.
גם כשהוא מתקרב יותר ויותר לעברו, מתברר
ששמו אינו אחד והוא מוכר ע"י אנשים שונים שביניהם הקשר לא ברור. המשך הקריאה
מכאן יכול להיעשות במישור הבלשי, ויש מתח מסוים, או בפשטות כאדם המתחקה אחר
שורשיו. כך או כך, פיסות זיכרון מתחילות להתבהר, אבל הערפל אינו מתפזר. עד הסוף לא
ברור מה גרם לאובדן הזיכרון ולא ברור על איזה רקע היה צריך רולאן להתחמק מעברו
וממקום מגוריו.
את הספר הזה יאהבו מי שאוהבים סרטי
אווירה צרפתיים בסגנון הפילם נואר. אני אישית לא אוהב ספרי אווירה, אבל הכתיבה של
מודיאנו מתומצתת, כשרונית, לא מתפזרת ולא נמרחת.
גם אם אין מדובר בספר גדול, מדובר כן
בהמלצה חמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה